הקו הראשון לטיפול בטרשת נפוצה הוא אחת מהזריקות הותיקות והמוכרות: אבונקס, בטאסרון, רביף או קופקסון. במידה ותחת הטיפול באחת התרופות הללו קיימת החמרה במצב הנוירולוגי או שמגלים כי הן אינן יעילות מספיק, עולה הדילמה - לאיזו תרופה כדאי לעבור? האם לעבור לזריקה אחרת מהקו הראשון או לעבור לקו השני - טיפול אגרסיבי יותר כמו טייסברי?

כדי לבחון נושא זה נאספו 285 נבדקים עם טרשת נפוצה מסוג התקפי-הפוגתי אשר התגלתה אצלם החמרה במהלך המחלה לאחר שימוש באחת מן התרופות מהקו הראשון. הנבדקים חולקו לשתי קבוצות: קבוצת ה"החלפה", כלומר תרופה מהקו הראשון הוחלפה בתרופה אחרת מהקו הראשון, או ששויכו לקבוצת ה"הסלמה", אז קיבלו את הטיפול בטייסברי. 2 הקבוצות הוערכו לאחר 12 ו- 24 חודשים.

התוצאות הראו כי לאחר 12 חודשים לא היו הבדלים בין הטיפולים, אך בבדיקה שנערכה לאחר 24 חודשים התוצאות היו שונות. לאחר תקופה של שנתיים נמצא ייתרון מובהק לקבוצת ה"הסלמה", שעברה לטיפול בטייסברי. נחקרים שעברו לטיפול בטייסברי - בהשוואה לנחקרים שנשארו בקבוצת הקו הראשון - חוו פחות התקפים, פחות פעילות דלקתית כפי שנצפית בהדמיית ה- MRI והתקדמות איטית יותר של הפגיעה הנוירולוגית (כפי שמוערכת באמצעות מדד ה- EDSS).

החוקרים הסיקו כי לאחר שתרופה מהקו הראשון נמצאה כלא יעילה, כדאי לעבור לטייסברי. חשוב לציין כי למרות המחקר הנוכחי, יש תמיד צורך בהערכה נוירולוגית ומעקב ממושך בכדי להחליט לאיזה טיפול כדאי לעבור. ישנם שיקולים רבים נוספים, כמו הסיבה להפסקת הטיפול, התאמה לטיפול, סיכונים ותופעות לוואי שיש לקחת בחשבון.

בנוסף, המחקר הנוכחי בחן מעבר לטיפול בטייסברי וכיום קיימות אלטרנטיבות נוספות שסביר וייבחנו על-ידי הנוירולוג במידת הצורך. עוד כדאי להזכיר כי ישנם מחקרים אחרים, מוקדמים יותר, המראים שהחלפת תרופות בתוך קבוצת הקו הראשון כן יעילה (גם המחקר הנוכחי הראה שבטווח של 12 חודשים לא נמצא הבדל בינן לבין הטייסברי) ויש לה יתרונות רבים.

Multiple Sclerosis Journal, 18(1) 64–71, Jan – 2012