כמחצית מהאנשים עם טרשת נפוצה יחוו שינויים קוגניטיביים בעקבות המחלה, בהם קשיים בתחומי הזיכרון והלמידה. בעיות אלו יכולות להשפיע על איכות החיים מכיוון שהן פוגעות בתפקוד בעבודה, באינטראקציות חברתיות ובתחומים נוספים.

בגלל שקיימות שיטות שונות לשיקום קוגניטיבי ובגלל שהמחקרים בתחום לא נערכו על-פי כל הכללים המדעיים, היו חילוקי דעות באשר ליעילות התערבות לשיפור היכולות הקוגניטיביות בקרב אנשים עם טרשת נפוצה.

כדי לבחון את הנושא, החוקרים חילקו 86 אנשים עם טרשת נפוצה באופן רנדומלי לשתי קבוצות: קבוצה שחבריה קיבלו טיפול וקבוצה שחבריה קיבלו פלצבו. גם הנבדקים וגם החוקרים לא ידעו מי מקבל טיפול אמיתי ומי מקבל טיפול דמה.

קבוצת הטיפול נפגשה עם מטפל ועברה אימון קוגניטיבי בטכניקה של בניית סיפור לשיפור הזיכרון. בטכניקה זו מתאמנים על שימוש בדמיון ויצירת קישורים לפריטים בתוך הזיכרון, בכדי לחזק את קידודם ולהקל על שליפתם כשמנסים להיזכר.

קבוצת הפלצבו נפגשה עם מטפל ועסקה בפעילויות שמטרתן אינה שיפור הזיכרון. כל קבוצה נפגשה פעמיים בשבוע והשלימה 10 מפגשים לאורך 5 שבועות.

הנבדקים עברו מבחני זיכרון ומילאו שאלונים להערכת חרדה, דיכאון ופרמטרים פסיכולוגים נוספים, לפני התרגולים, מיד לאחר התרגולים ו-6 חודשים לאחר שהסתיימו.

התוצאות שפורסמו בכתב העת Neurology הראו שבהשוואה לקבוצת הפלצבו, בקבוצת הטיפול היה שיפור ביכולות הלמידה והזיכרון, שיפור בשביעות הרצון הכללית, השתפרו יכולות התכנון והארגון (יכולות ניהוליות) ונמצאה הפחתה באפתיה. כל ההישגים הללו נשמרו גם כשנמדדו שוב לאחר 6 חודשים.

מחקר זה מבהיר, באופן מדעי וחד משמעי, שניתן לשפר יכולות קוגניטיביות בקרב אנשים עם טרשת נפוצה וכי שיקום קוגניטיבי אינו משפר רק את היכולת הספציפית בה מתמקדים, אלא מאפשר שיפור ורווחה בתחומים נוספים כגון עייפות, דיכאון ואיכות חיים.

(Neurology 2013 (81