אירועי חיים משמעותיים בילדות - כמו מוות או מחלה קשה במשפחה הקרובה וגירושים או פרידה של ההורים - עלולים להעלות פי שלושה את הסיכון להתפתחות סוכרת סוג 1 בהמשך. כך עולה ממחקר חדש שפורסם בכתב העת של האיגוד האירופאי לחקר סוכרת Diabetologia.

סוכרת סוג 1, המכונה גם "סוכרת נעורים", נגרמת מהרס תאי הבטא בלבלב - התאים שמייצרים אינסולין - על-ידי מערכת החיסון של הגוף. כתוצאה מכך בגוף אין אינסולין והחולה חייב אינסולין מבחוץ כדי לחיות. ללא אינסולין, סוכרים מצטברים בדם ונוצר חוסר של סוכר בתאים, מה שעלול לגרום לנזקים קשים.

הגורמים לסוכרת סוג 1 אינם ידועים, אך ידוע כי בהתפתחות המחלה מעורבים גם גורמים גנטיים וגם גורמים סביבתיים.

חוקרים מאוניברסיטת לינקופינג בשבדיה ביקשו לבדוק אם לחץ פסיכולוגי הנובע מאירועי חיים משמעותיים במהלך 14 השנים הראשונות לחייו של ילד, עלול להוות גורם סיכון סביבתי לסוכרת סוג 1.

הם התבססו על מחקר בו השתתפו 10,495 משפחות מדרום-מזרח שבדיה שנולדו להן תינוקות בין 1997 ל-1999. נתונים נאספו מהמשפחות לפחות פעם אחת כשהילדים היו בני 2-3, 5-6, 8 ו-10-13 שנים.

בתחילת המחקר, אף אחד מהילדים לא אובחן עם סוכרת סוג 1, אך במהלך תקופת המעקב המחלה אובחנה אצל 58 ילדים. אירועי חיים משמעותיים ודחק פסיכולוגי הוערכו באמצעות שאלונים שההורים התבקשו למלא.

ניתוח הנתונים חשף כי הסיכון להתפתחות של סוכרת סוג 1 היה גבוה פי שלושה בילדים שחוו אירוע חיים רציני, בהשוואה לאלה שלא חוו אירוע שכזה. 

המחקר מדגיש את החשיבות של תמיכה בילדים שחוו אירועי חיים טראומטיים (צילום: Shutterstock)

גם לאחר שהחוקרים לקחו בחשבון גורמים שהיו עלולים להתערב ולהשפיע על התוצאות - כמו נטייה גנטית של הילד לסוכרת סוג 1 או סוכרת סוג 2, התפתחותו ברחם ורמת ההשכלה של הוריו - הסיכון המוגבר נותר ועמד על פי 2.8 בילדים שעברו אירוע חיים משמעותי.

עוד נמצא במחקר כי הסיכון הגבוה ביותר להתפתחות סוכרת סוג 1 היה בקרב ילדים עם נטייה גנטית למחלה. לילדים שבמשפחתם הקרובה חולה סוכרת סוג 1 היה סיכון גבוה פי 12 לפתח סוכרת סוג 1 בעצמם, בהשוואה לילדים שבמשפחתם אין חולה סוכרת סוג 1.

המחקר אומנם הצביע על קשר בין אירועי חיים משמעותיים להתפתחות של סוכרת סוג 1, אך הוא לא יכול להוכיח כי מדובר בקשר של סיבה ותוצאה – משמע שלא ניתן לקבוע על פיו כי אירועי החיים החמורים הם אלה שגרמו להתפתחות או התפרצות המחלה. עם זאת, המחקר מחזק ממצאים של מספר מחקרים קודמים שנערכו בנושא, ומדגיש את החשיבות של תמיכה בילדים שחוו אירועי חיים טראומטיים, לא רק בגלל ההשלכות הנפשיות.

החוקרים מציעים מספר הסברים אפשריים לקשר שבין אירועי חיים חמורים להתפתחות סוכרת סוג 1. אפשרות אחת היא שטראומה עלולה להפעיל לחץ על תאי הבטא באמצעות תנגודת לאינסולין ודרישה מוגברת לאינסולין עקב הלחץ הפסיכולוגי המביא בין היתר לעלייה ברמות הורמון הלחץ קורטיזול. מנגנון אפשרי אחר הוא חוסר איזון כללי בתגובה החיסונית כתוצאה ממתח כרוני. לדברי החוקרים חוסר האיזון עשוי לתרום לתגובה חיסונית כלפי תאי הבטא המייצרים אינסולין.

Diabetologia. Published online April 9, 1015