סוכרת סוג-2
מנהלי קהילה
טיפול תרופתי משולב לסוכרת מועיל ללב ולכליות
חוקרים מספרד מצאו כי שילוב ספציפי של תרופות לסוכרת סוג 2 משתי קבוצות תורם להגנה של מטופלים מפני אירועי לב ומחלות כליה
מחלת הסוכרת מלווה בסיכון לסיבוכים רבים. סוכרת מאופיינת בפגיעה ביכולת השליטה על רמות הסוכר (גלוקוז) בדם, וללא טיפול מועיל, רמות הסוכר בדם עולות ומחוללות נזקים באיברי הגוף.
הקשר בין סוכרת למחלות לב וכלי דם התבסס משמעותית לאורך השנים, ומקורו העיקרי בפגיעה המתמשכת והמחמירה בכלי הדם ובעצבים שאחראים על תפקוד הלב וכלי הדם. לפי הערכות מבוססות מחקרים, לסוכרתיים סיכון גבוה יותר מפי 2 לפתח מחלות לב וכלי דם בהשוואה לאוכלוסייה הכללית – באופן שעלול להוביל לקיצור של 8-7 שנים בממוצע בתוחלת החיים. הקפדה על איזון ברמות הסוכר בדם חיונית עבור סוכרתיים, וכן הקפדה על איזון לחץ הדם ורמות השומנים בדם וגמילה מעישון כאמצעים למניעת מחלות לב וכלי דם.
סוכרת גם מלווה בעלייה בסיכון לפגיעה כלייתית, וזאת לאור הפגיעה בכלי הדם הכלייתיים, תהליכים מצטברים של דלקתיות והצטלקות של רקמת הכליות, המובילים לפגיעה ביכולת הסינון של הכליות, הפרשת חלבונים לשתן וירידה הדרגתית בתפקוד הכליות, עד כדי אי ספיקת כליות חמורה המצריכה דיאליזה והשתלת כליה.
עתה מצאו חוקרים מספרד כי שילוב ספציפי של תרופות לסוכרת מועיל לשיפור ההגנה על הלב והכליות ומניעת מחלות לב וכלי דם ומחלות כליה אצל סוכרתיים.
הגנה משולבת על הלב והכליות
המחקר שבוצע במרכז הרפואי-אוניברסיטאי La Paz שבמדריד התמקדו בתרופות לסוכרת מהדור החדש – תרופות מקבוצת SGLT2 שהוכחו ביעילותן למניעת מחלות לב, הניתנות כיום גם כחלק מהתמהיל התרופתי המומלץ למאובחנים באי ספיקת לב. תרופות אלה מעכבות טרנספורטר בשם SGLT2 ובפועל מעכבות ספיגת הגלוקוז בכליה, ומגבירות את הפרשת הגלוקוז בשתן. המחקר בחן שילוב של תרופות אלה יחד עם התרופות מקבוצת אנלוגים להורמון GLP-1 – קבוצת תרופות לסוכרת המחקות את ההורמון GLP-1 ומגבירות את רגישות הגוף לאינסולין, אשר הוכיחו יעילות גם בהפחתת משקל עודף ואף משמשות במינונים שונים כתרופות להרזיה המחוללות לאחרונה מהפכה בעולם. גם תרופות אלה הוכיחו בעבודות יעילות בהגנה על הלב. בשנים האחרונות שתי קבוצות תרופות אלה הוכיחו יעילות גם בהגנה מפני מחלת כליות בסוכרת, כאשר התרופות קבוצת מעכבי SGLT2 כלולות בתמהיל הטיפול התרופתי המומלץ לסוכרתיים שמאובחנים עם פגיעה כלייתית, ואילו התרופות מקבוצת האנלוגים ל-GLP1 צפויות להיכלל אף הן בתמהיל העתידי המיועד להגנה על הכליות של אנשים עם סוכרת.
בעוד שכל אחת מקבוצות התרופות הללו הוכיחה יעילות בהגנה על סוכרתיים מפני סיבוכים, טרם נעשו מחקרים שבחנו את ההשפעה של נטיל שתי קבוצות התרופות הללו יחד.
לאחרונה, במחקר חדש נאספו נתונים מ-12 מחקרים שכללו שימוש בתרופות אלו, בהשתתפות 72,970 מאובחנים בסוכרת סוג 2.
פענוח הנתונים הראה שהתרופות מקבוצת מעכבי SGLT2 הפחיתו את הסיכון לאירועים כמו אוטם בשריר הלב ושבץ מוחי ב-11% והפחיתו את הסיכון לאשפוז בשל אי ספיקת לב ב-23% לעומת קבוצת הביקורת. בנוסף, כשתרופות אלה ניתנו יחד עם תרופות מקבוצת האנלוגים ל-GLP1 – הן הפחיתו ב-33% את הסיכון להידרדרות למחלה כלייתית.
החוקרים מסכמים כי לפי הממצאים שנאספו – למרות העדר ממצאים חד משמעיים כים באשר להשפעה הסינרגטית של שילוב שתי קבוצות התרופות, על פניו יש לנטילתן במשולב השפעה מיטיבה יותר מאשר נטילה של רק אחת מקבוצות התרופות הללו. הממצאים מדווחים בגיליון אוגוסט 2024 של כתב העת Lancet Diabetes & Endocrinology.
שילובים למחלות כרוניות
השילוב התרופתי החדש שמסתמן כמומלץ למאובחנים עם סוכרת סוג 2 בתרופות מקבוצת מעכבי SGLT2 ואנלוגים ל- GLP-1 מגיע על רקע מגמה מתחזקת במחלות כרוניות לאתר שילובים תרופתיים מועילים שהשפעתן גבוהה יותר מההשפעה של כל תרופה לבדה. בעשורים האחרונים פותחו תמהילים של טיפולים תרופתיים משולבים בעיקר לחולי סרטן, אך לאחרונה שיטה טיפולית זו צוברת תאוצה גם בטיפול במחלות כרוניות.
באופן דומה, בשנים האחרונות פותח שילוב תרופתי למאובחנים עם מחלת כליות בסוכרת – כדי לעכב את הידרדרות אי הספיקה הכלייתית – שילוב הכולל תרופות המעכבות את ציר ההורמונים רנין-אנגיוטנסין-אלדוסטרון הניתנות לרוב ליתר לחץ דם ופועלות במסלול המודינאמי לצד מעכבי SGLT2 הפועלים במסלול מטבולי והתרופה קרנדיאה במסלול דלקתי-פיברוטי, ובעתיד מסתמן כי שילוב זה יכלול גם תרופה מקבוצת האנלוגים ל-GLP-1. כמו כן, בעשור החולף התחזקו העדויות ליעילותו של שילוב תרופתי למאובחנים עם אי ספיקת לב הכולל תרופות המשמשות להורדת לחץ דם מקבוצת חוסמי בטא או מעכבי הציר רנין-אנגיוטנסין-אלדוסטרון לצד מעכבי SGLT2 ולעתים התרופה וורקובו המיועדת לחולים שעברו אשפוז ממושך ופועלת במנגנון חדש לשפעול האנזים גואנילאט ציקלאז.
Lancet Diabetes & Endocrinology, doi: 10.1016/S2213-8587(24)00183-9