נוירופתיה פריפרית היא פגיעה בעצבים פריפריים בגוף שמתבטאת בכאבים חדים, תחושת עקצוץ/ שריפה ו/או באובדן תחושה בכפות הרגליים, הרגליים, כפות הידיים והזרועות.

התופעה הרפואית מהווה סיבוך שכיח של סוכרת וכן מתפתחת בקרב חולים נוספים עם פגיעות במערכת העצבים הפריפריים – העצבים שממוקמים מחוץ למערכת העצבים המרכזית שבחוט השדרה והמוח, ומעבירים אותות מאיברי הגוף למוח וחזרה, וזאת בין השאר על רקע פגיעות טראומה, וכן בקרב חולי סרטן שמטופלים בסוגים מסוימים של כימותרפיה. התופעה לעתים מלווה ברגישות קיצונית למגע, אובדן שיווי משקל ואף פגיעות בתפקוד איברים שונים, למשל שלפוחית השתן.

הטיפולים המקובלים בנוירופתיה פריפרית כוללים כיום בעיקר תרופות לטיפול בכאב נוירופטי (ממקור עצבי), ובכללן תרופות מסוימות נגד דיכאון מקבוצת נוגדי דיכאון טריציקליים ומקבוצות SSRI ו-SNRI, תרופות נוגדות פרכוסים ותרופות ממשפחת האופיאטים, וכן לעתים תרופות מאלחשות לסובלים מכאבים ברגליים, שיטות שונות ברפואה משלימה – כגון דיקור סיני, המלצות תזונתיות, פיזיותרפיה להקלה בחולשות שרירים והפרעות בקואורדינציה ובמקרה של נוירופתיה פריפרית אצל חולי סוכרת – גם הקפדה על איזון ברמות הסוכר בדם. אך לצד המגוון הטיפולי הרחב – יעילותן של התרופות לטיפול בכאב נוירופתי נחשבת לנמוכה יחסית.

עתה מדווח חוקר אמריקאי על מחקר בטיפול חדש ופורץ דרך בנוירופתיה פריפרית – באמצעות שילוב של טיפול אלקטרו-כימי – בשיטה הקרויה CET (קיצור של Combined Electrochemical Treatment).

תרופות ביעילות מוגבלת

בשיטה החדשה, שעושה שימוש בחומר הרדמה החוסם עצבים פריפריים שניזוקו, בשילוב עם מתן פולסים חשמליים חיצוניים – נצפתה במחקר חלוץ וראשון מסוגו התחדשות של סיבי עצבים חדשים שביכולתם להוביל להפחתת עוצמות הכאב ואי הנוחות המלווה את הנוירופתיה הפריפרית וכן להוביל לשיפור משמעותי של תפקודים שנפגעו, ללא תופעות לוואי משמעותיות.

כיום ישנם חוקרים המניחים כי נוירופתיה פריפרית מלווה בנזק בלתי הפיך לעצבים, ואכן עבודות בעבר העלו כי לטיפול התרופתי בנוירופתיה פריפרית אין השפעה על העצבים הפריפריים הפגועים. על רקע תובנה זו, מטה אנליזה שפורסמה על ידי צוות חוקרים בינלאומי בינואר 2015 בכתב העת Lancet Neurology העלתה כי הטיפולים קיימים לנוירופתיה פריפרית "אינם הולמים", ובקהילה הרפואית יש גם מומחים שמתארים אותם כ"מתסכלים".

מאמר שמבוסס על שישה ניתוח מחקרים בהשתתפות 1,331 נבדקים מתוך מאגר המחקרים קוצ'ריין, שממצאיו פורסמו ביוני 2017, העלה כי טיפול בתרופה גבאפנטין לנוירופתיה פריפרית במינון מינימאלי של 1,200 מ"ג ליום מסייע ל-38% מהמטופלים בהורדה של לפחות 50% בעוצמת הכאב הנוירופתי, בהשוואה ל-23% מהמטופלים בקבוצת ביקורת שנטלה תרופת דמה (פלסבו), אולם טיפול זה מלווה ב-62% מהמקרים בתופעות לוואי.

בהתבסס על מחקרים בבעלי חיים מהעשורים האחרונים שמצביעים על יכולת התחדשות של סיבי עצבים באמצעות מתן פולסים חשמליים, החוקר האמריקאי ד"ר פיטר קארני, נוירולוג מאינדיאנה, הציג את הטיפול החדש ב-CET שנוסה על שישה מטופלים שסבלו מנוירופתיה פריפרית בכנס השנתי של האקדמיה האמריקאית לרפואת כאב (AAPM) שנערך בפברואר 2020 במדינת מרילנד.

בשיטת ה-CET, שצוברת תאוצה בשנים האחרונות, נעשה טיפול משולב של שתי שיטות להפחתת הנוירופתיה הפריפרית – שילוב של חומר הרדמה מקומי המוזרק ישירות לחסימת עצב סנסורי (תחושתי) באזור הפריפרי הניזוק, וזאת יחד עם מתן פולסים חשמליים חיצוניים לאזור באמצעות מכשיר בשיטת ה-EST (קיצור של Electronic Signal Treatment).

ההנחה כי החומר שמוחדר לחסימת העצב משמש כזרז לעצבים פריפריים סמוכים לבצע פעולת התחדשות וצמיחה ולרפא סיבים עצביים פגועים. האותות החשמליים שמעודדים זרימת דם ומקדמים החלמה ניתנים בתדירויות ספציפיות ובפולסים שנחשבים למתוחכמים יותר מאשר במתן אותות חשמליים בשיטה המקובלת ברפואה המכונה TENS. בשיטת ה-EST העצבים הפריפריים אינם מסתגלים עם הזמן לדפוסי האותות החשמליים, וממשיכים לפעול בתגובה שאמורה להניע תהליכי התחדשות ושיקום בסיבים העצביים הפגועים.

עלייה בצפיפות העצב

במחקר הנוכחי ניתן הטיפול החדשני לשישה מטופלים שאובחנו עם נוירופתיה פריפרית שסבלו מכאבים באזורים פריפריים בעוצמות של 4 עד 9 בסקלה של 10-0 שנמשכו בין שישה חודשים ל-20 שנה.

המטופלים קיבלו בממוצע 21.5 טיפולים בשיטת ה-CET החדשה בסדרת מפגשים שנמשכו בין 6 ל-12 שבועות, ונותרו במעקב של 26 חודשים בממוצע לאחר תום הטיפול האחרון. כמו כן, מהמטופלים ניטלו דגימות ביופסיה של סיבי עצבים לפני הטיפולים וכן בחלוף שישה חודשים מהטיפול האחרון – כדי לבחון את השפעתם.

בסיכום הממצאים, בקרב חמישה מתוך ששת המטופלים שעברו את הטיפול החדש – תועדה התחדשות של סיבי העצבים הפריפריים שלוותה בעלייה פי 2 בצפיפות העצב (מדד רפואי המכונה ENFD, קיצור של Epidermal Nerve Fiber Density) – מ-2.77 יחידות עצבים למ"מ דגימה ל-5.54 יחידות.

מתחילת הטיפולים ועד סופם – ירד הכאב הממוצע של הנבדקים בכ-90% מעוצמה של 6.8 יחידות (בסולם סקלה מ-0 עד 10) ל-1 בלבד. כמו כן, 67% מהנבדקים הראו שיפור גם במדד התפקוד הנוירופתי (NFI, קיצור של Neuropathy Functioning Index) והטיפול לווה בשיפור של 74% בתפקוד הגופני של חמשת הנבדקים.

גם המטופל אשר אצלו לא תועדה התחדשות של סיבי העצבים – הראה ירידה של 44% בעוצמת הכאב ושיפור של 34% בתפקוד, אולם המעקב אחריו נמשך ארבעה חודשים בלבד לאחר תום הטיפול האחרון, ומאז לא שב למעקב חוזר.

ארבעה מבין חמשת המטופלים שנבדקו – הפסיקו ליטול לפחות תרופה אחת לכאב נוירופתי מבין התרופות שנהגו ליטול בקביעות לפני הטיפול. כמו כן לא תועדו במחקר תופעות לוואי משמעותיות לטיפול החדש – לטווח הקצר והארוך. החוקר קורא לביצוע מחקרים נוספים שיתמכו בטיפול החדש.

בראיון לתקשורת אמר החוקר ד"ר קראני כי "הטיפול החדש הוא קונספט חדשני לטיפול בכאב, שמבוסס על עקרונות הפיזיקה במקום על עקרונות הפרמקולוגיה (הטיפול בתרופות)". מומחים נוספים שהתייחסו לממצא העידו כי על רקע העדר יעילות גבוהה בטיפולים התרופתיים הקיימים לנוירופתיה פריפרית – הדיווח החדש מעודד ומפיח תקוות, אם כי דורש מחקרים נוספים כדי לבחון לעומק את יעילותו, בין השאר באמצעות מחקרים מבוקרים שיכללו חלוקה אקראית לקבוצת מחקר ולקבוצת ביקורת.

הטיפול החדשני מלווה בעדויות נוספות מהשנים האחרונות שמצביעות על האפשרות להחלמה והתחדשות של סיבי עצבים פגועים. בין השאר, ביוני 2011 דיווחו חוקרים אוסטרליים כי הם בוחנים תרכובת צמחית המופקת מזרעים של עץ התמר שעשויה לסייע בחידוש עצבים פגועים. כמו כן קיימים דיווחים פורצי דרך מהשנים האחרונות על טיפול בגירוי חשמלי לנפגעי חוט השדרה הסובלים מפגיעה עצבית. בספטמבר 2018 דווח בכתב העתNature Medicine  כי בשילוב של גירוי חשמלי מבוקר לחוט השדרה עם פיזיותרפיה הצליחו חוקרים אמריקאים להשיב לנפגע חוט שדרה בן 29 המשותק ברגליו (עם פראפלגיה) את יכולת ההליכה. באוקטובר 2018 דווח כתב העת Nature על צוות חוקרים נוסף משוויץ ובריטניה שפיתח קוצב חשמלי שסייע לשלושה משותקים בתהליכי שיקום בהשבה של יכולת ההליכה. עם זאת, נכון להיום עיון מדוקדק במאמרים מגלה כי המחקרים הללו לא הוכיחו עד כה צמיחת עצבים אמיתית במקום סיבי עצבים פגועים בחוט השדרה, ונכון להיום הראיות בנושא עדיין נחשבות לשנויות במחלוקת.