ממצאי המחקר שפורסמו החודש בעיתון "Journal of Trauma" מציעים כי טיפול בשטח עבור חולים עם פגיעות הנ"ל הוא בעל תועלת מינימלית ועלול להביא לתוצאות קטלניות עקב עיכוב בטיפול בפציעות המתבררות לעיתים קרובות כפציעות מסכנות חיים. ברוב המקרים פציעות דיקרה או ירי הן הרחק מעמוד השדרה, אך באופן שגרתי מושם לנפגעים אלה צווארון פילדלפיה על מנת לאבטח את העברתם למרכז טראומה.

ד"ר אליוט האוט, אחד החוקרים מקווה כי בעקבות התוצאות שעלו מהמחקר, מרכזי טראומה ברחבי העולם ישנו את הפרוטקול שלהם שמתייחס לכל נפגע ירי/דקירה כנפגע חוט שדרה ומעכב את העברתו לבית חולים. למרות ממצאי המחקר, החוקרים מדגישים כי אי ניוד הנפגע הוכח כשווה את הזמן ויעיל בהצלת חיי אדם ומניעת נכות מפציעות שנגרמו מתאונות דרכים ואירועים דומים. אחד הממצאים המפתיעים של המחקר הוא שנפגע ירי או דקירה נמצא בסיכון גבוה יותר למות אם הזמן "מבוזבז" בתנאי השטח.

"אם המטופל נפגע בצורה מאוד קשה, הוא ימות לא משנה מה", אומר האוט, מנתח הטראומה בבית החולים ג 'ונס הופקינס. אבל אם מישהו נדקר או נורה בריאות או בכבד, מה שאנחנו נעשה בשבילו ובאיזו מהירות- זה מה שעושה את ההבדל העצום בין חיים למוות". האוט מדגיש כי למרות שאף אחד לא מתכוון לגרום נזק, אבל לעיתים צווארון פילדלפיה שמושם על צוואר הנפגע עלול להסתיר פגיעה בקנה הנשימה או להקשות  על החדרת צינור נשימה במקרה הצורך.

האוט ועמיתיו בדקו רישום נפגעי טראומה חודרת בין השנים 2001-2004. מדובר היה על 45000 חולים אשר הגיעו למרכזי טראומה. הם חישבו כי הסיכוי להציל נפגע חוט שדרה באותם מקרים היה 1:1000 בעוד       ש -15:1000 אנשים קורבונות ירי או דקירה מתו בטרם נלקחו לבית החולים.

"הרעיון של הנחת קרש וצווארון באופן גורף הוא כנראה לא רעיון מוצלח", טוען האוט.

מתוך-ScienceDaily

תרגום ועריכה: אנה רייזמן