מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

חוט שדרה

מנהלי קהילה

ד
ד"ר ודים בלובשטיין
סגן מנהל המחלקה לשיקום שדרה ומנהל היחידה לאורודינמיקה ושיקום שליטה בשתן, בית החולים לוינשטיין מומחה ברפואת שיקום ובעל ניסיון רב בטיפול ושיקום נפגעי שדרה. חבר סגל בחוג לרפואת שיקום. ד"ר בלובשטיין סיים את לימודי הרפואה ברוסיה והתמחה שם ברפואה פדיאטרית. בשנת 93' עלה לארץ, סיים התמחות ברפואה שיקומית ומאז עובד בבית החולים לוינשטיין כרופא בכיר במחלקה לנפגעי שדרה. 
תמר פולאק
תמר פולאק
סגנית אחות אחראית במחלקה לשיקום שדרה, בית החולים לוינשטיין בעלת תואר ראשון בסיעוד ותואר שני בסוציולוגיה רפואית. בעלת ידע ומומחיות בתחום הטיפול והשיקום בנפגעי חוט שדרה.
פרופ' עמירם כ
פרופ' עמירם כ"ץ
פרופסור כ"ץ ניהל את המחלקה לשיקום שדרה במרכז הרפואי לשיקום לוינשטיין עד 30.6.2022. מאז, עוסק בייעוץ, הוראה ומחקר במחלקה וגם בייעוץ פרטי. פרופסור כ"ץ ניהל את בית החולים לוינשטיין משנת 2011 עד יולי 2019. עוד קודם לכן שימש בתפקידים שונים בבית החולים לוינשטיין החל משנת 1983. את תפקידו כמנהל המחלקה לשיקום שדרה, הוא מילא משנת 1994. פרופסור כ"ץ הוא מומחה ברפואה פיסיקלית ושיקום ובעל תואר נוסף כדוקטור לפילוסופיה (בחוג לפיזיולוגיה באוניברסיטת תל אביב). פרופ' כ"ץ השתלם בטיפול בפגיעות חוט שדרה ב- Stoke-Mandeville באנגליה והיה חבר בוועדה המדעית של החברה הבינלאומית לחוט שדרה ISCoS. יחד עם כל צוות המחלקה לשיקום שדרה בלוינשטיין פיתח סולם הערכה תפקודית לנפגעי חוט שדרה שמכתיב כיום יעדי טיפול שיקומי בנפגעי חוט שדרה במדינות רבות בכל העולם. פרטים נוספים ב- www.catzamiramprof.com
סיון אבנרי
סיון אבנרי
פיזיותרפיסט,מדריך קליני ובעל תארים ראשון ושני בפיזיותרפיה. (אוניברסיטת תל אביב)עובד בבית החולים לוינשטיין מאז 2001.אחראי על שירותי הפיזותרפיה במחלקה לשקום שדרה.
הדס טרייסמן
הדס טרייסמן
מרפאה בעיסוק אחראית, המחלקה לשיקום שדרה, בית החולים לוינשטיין בעלת תואר שני וותק של 14 שנה. התמחתה בתחום שיקום שדרה ובנושא זה כתבה גם את התזה
שרון רצהבי
שרון רצהבי
שרון רצהבי, פסיכולוגית רפואית מומחית. תואר ראשון מאוניברסיטת תל אביב, תואר שני מהמכללה האקדמית תל אביב יפו, בית ספר לפסיכותרפיה פסיכואנליטית באוניברסיטת חיפה. עבדה כפסיכולוגית בבית החולים רמב"ם ובבית החולים כרמל בחיפה עם אנשים המתמודדים עם מגוון מחלות ופציעות. כיום פסיכולוגית אחראית במחלקה לשיקום שדרה בבית לוינשטיין.

מובילי קהילה

שמואל-עדיני
שמואל-עדיני
פגוע חוט שדרה צווארי לאחר ניתוח להוצאת גידול אינטראמודולרי בגובה חוליות C2-C5 . חסר תחושה שיטחית ועמוקה.נכה בהגדרות הרפואיות,בריא בראש ובנחישות. כתבתי ספר \"שדרה כחוט השערה\" (פורסם באינטרנט) המתאר את נחישותי השיקומית בתקופה של מספר שנים ואת \"מלחמותי\" בכל התחומים הרפואיים והבירוקרטיים על מנת לחזור ולהשתלב בחברה כשווה.
כמוניחוט שדרהחדשותטיפול בנפגע ירי או דקירה בשטח

טיפול בנפגע ירי או דקירה בשטח

חוסר ניוד של קורבנות דקירה או ירי בשטח לפני שהם נלקחים לבית החולים - הליך רגיל במקומות רבים בעולם עלול להכפיל את הסיכון למוות לעומת העברת הנפגע למרכז טראומה תוך זמן קצר


טיפול בשטח-ניוד או חוסר ניוד
טיפול בשטח-ניוד או חוסר ניוד

ממצאי המחקר שפורסמו החודש בעיתון "Journal of Trauma" מציעים כי טיפול בשטח עבור חולים עם פגיעות הנ"ל הוא בעל תועלת מינימלית ועלול להביא לתוצאות קטלניות עקב עיכוב בטיפול בפציעות המתבררות לעיתים קרובות כפציעות מסכנות חיים. ברוב המקרים פציעות דיקרה או ירי הן הרחק מעמוד השדרה, אך באופן שגרתי מושם לנפגעים אלה צווארון פילדלפיה על מנת לאבטח את העברתם למרכז טראומה.

 

ד"ר אליוט האוט, אחד החוקרים מקווה כי בעקבות התוצאות שעלו מהמחקר, מרכזי טראומה ברחבי העולם ישנו את הפרוטקול שלהם שמתייחס לכל נפגע ירי/דקירה כנפגע חוט שדרה ומעכב את העברתו לבית חולים. למרות ממצאי המחקר, החוקרים מדגישים כי אי ניוד הנפגע הוכח כשווה את הזמן ויעיל בהצלת חיי אדם ומניעת נכות מפציעות שנגרמו מתאונות דרכים ואירועים דומים. אחד הממצאים המפתיעים של המחקר הוא שנפגע ירי או דקירה נמצא בסיכון גבוה יותר למות אם הזמן "מבוזבז" בתנאי השטח.

 

"אם המטופל נפגע בצורה מאוד קשה, הוא ימות לא משנה מה", אומר האוט, מנתח הטראומה בבית החולים ג 'ונס הופקינס. אבל אם מישהו נדקר או נורה בריאות או בכבד, מה שאנחנו נעשה בשבילו ובאיזו מהירות- זה מה שעושה את ההבדל העצום בין חיים למוות". האוט מדגיש כי למרות שאף אחד לא מתכוון לגרום נזק, אבל לעיתים צווארון פילדלפיה שמושם על צוואר הנפגע עלול להסתיר פגיעה בקנה הנשימה או להקשות  על החדרת צינור נשימה במקרה הצורך.

 

האוט ועמיתיו בדקו רישום נפגעי טראומה חודרת בין השנים 2001-2004. מדובר היה על 45000 חולים אשר הגיעו למרכזי טראומה. הם חישבו כי הסיכוי להציל נפגע חוט שדרה באותם מקרים היה 1:1000 בעוד       ש -15:1000 אנשים קורבונות ירי או דקירה מתו בטרם נלקחו לבית החולים.

 

"הרעיון של הנחת קרש וצווארון באופן גורף הוא כנראה לא רעיון מוצלח", טוען האוט.

 

מתוך-ScienceDaily

 

תרגום ועריכה: אנה רייזמן