אי-שקט התנהגותי נפוץ בקרב חולי דמנציה. הוא נובע מגורמים שונים כמו חרדה, תסכול וסף תגובה נמוך לגירויים. לרוב הטיפול להרגעת המטופל מורכב מתרופות נוגדות פסיכוזה או תרופות נוגדות דיכאון, הידועות בכך שאינן ספציפיות, לעיתים אינן יעילות, ומלוות בתופעות לוואי כמו השריית שינה, החמרת סימני הדמנציה והעלאת הסיכון לשבץ מוחי. כעת חוקרים מצאו כי תרופות נגד כאב מביאות לשיפור בהתנהגות בקרב הסובלים מדמנציה המלווה באי-שקט.

במחקר שהתפרסם בכתב העת היוקרתי British Medical Journal, השתתפו 352 נבדקים המטופלים במוסדות סיעודיים במערב נורבגיה. הנבדקים סבלו מדמנציה ברמה בינונית עד גבוהה, מלווה באי שקט המאופיין בתנועתיות יתר עד אגרסיביות.

השערת המחקר הייתה כי חלק מההתנהגות באוכלוסייה זו נובע מכאב, מאחר וזו הדרך היחידה בה אדם הסובל מדמנציה מסוגל להביע את הכאב - זאת בגלל שאינו מסוגל לתקשר.

במהלך שמונה שבועות מחצית מהנבדקים, בנוסף לטיפול התרופתי הקבוע, קיבלו תרופות להפחתת כאב. מטופלים בקבוצת ההתערבות שלא טופלו בכאב קודם לניסוי, טופלו באקמול, ואלה שכבר קיבלו תרופות להפחתת כאב טופלו בתרופות ממשפחת האופיואידים (מורפין או בופרנורפין). במידה והכאב הוערך ככאב ממקור עצבי, הנבדקים קיבלו תרופות נוגדות פרכוס (הידועות כטיפול בכאב מסוג זה). המחצית השנייה של הנבדקים, קיבלו את הטיפול הקבוע שלהם ללא תוספות.

לאחר שמונת השבועות, הנבדקים בקבוצת ההתערבות הראו שיפור משמעותי במדדי ההתנהגות לעומת הנבדקים האחרים. התרופות להפחתת כאב הופסקו בהדרגה, ולאחר ארבעה שבועות מזמן הפסקת התרופות, סימני ההתנהגות חזרו לקדמותם. יש לציין כי לא נמצאו הבדלים במדדי אורח החיים ומדדי הקוגניציה בשתי קבוצות המחקר.

אומדן כאב מתבסס על דיווח המטופל. אולם, קיימות אוכלוסיות מיוחדות שאינן מסוגלות לדווח כמו: פגים, ילודים, תינוקות וילדים שטרם רכשו את השפה, ומטופלים שאינם מסוגלים לתקשר כמו הנבדקים במחקר המתואר. במצב זה, על המטפלים מוטלת האחריות לזהות את הכאב. סרגלי הכאב שפותחו עבור אוכלוסיות אלה, מתבססים על צפייה בסימנים התנהגותיים ופיסיולוגיים שהמטופל מראה. השימוש בסרגלים דורש ידע ומיומנות של המטפלים ולכך נדרשת הכשרה.

בשנת 2001 יצאה הנחייה של מנהל הסיעוד בישראל, הממליצה על אומדן כאב כסימן חיוני חמישי, ומחייבת את ציבור האחיות לבצע אומדן כאב בכל מטופל בבתי החולים ובקהילה.

תוצאות המחקר מחזקות את העובדה כי על אומדן הכאב והטיפול בכאב, להיות חלק בלתי נפרד מתכנית טיפול כוללנית בכלל המטופלים ובאוכלוסיות מיוחדות בפרט, כמו אלה הסובלות מבעיות תקשורת, ובכך לשפר את איכות הטיפול התרופתי ואיכות החיים של המטופלים.

BMJ 2011; 343:d4065