מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

חוט שדרה

מנהלי קהילה

ד
ד"ר ודים בלובשטיין
סגן מנהל המחלקה לשיקום שדרה ומנהל היחידה לאורודינמיקה ושיקום שליטה בשתן, בית החולים לוינשטיין מומחה ברפואת שיקום ובעל ניסיון רב בטיפול ושיקום נפגעי שדרה. חבר סגל בחוג לרפואת שיקום. ד"ר בלובשטיין סיים את לימודי הרפואה ברוסיה והתמחה שם ברפואה פדיאטרית. בשנת 93' עלה לארץ, סיים התמחות ברפואה שיקומית ומאז עובד בבית החולים לוינשטיין כרופא בכיר במחלקה לנפגעי שדרה. 
תמר פולאק
תמר פולאק
סגנית אחות אחראית במחלקה לשיקום שדרה, בית החולים לוינשטיין בעלת תואר ראשון בסיעוד ותואר שני בסוציולוגיה רפואית. בעלת ידע ומומחיות בתחום הטיפול והשיקום בנפגעי חוט שדרה.
פרופ' עמירם כ
פרופ' עמירם כ"ץ
פרופסור כ"ץ ניהל את המחלקה לשיקום שדרה במרכז הרפואי לשיקום לוינשטיין עד 30.6.2022. מאז, עוסק בייעוץ, הוראה ומחקר במחלקה וגם בייעוץ פרטי. פרופסור כ"ץ ניהל את בית החולים לוינשטיין משנת 2011 עד יולי 2019. עוד קודם לכן שימש בתפקידים שונים בבית החולים לוינשטיין החל משנת 1983. את תפקידו כמנהל המחלקה לשיקום שדרה, הוא מילא משנת 1994. פרופסור כ"ץ הוא מומחה ברפואה פיסיקלית ושיקום ובעל תואר נוסף כדוקטור לפילוסופיה (בחוג לפיזיולוגיה באוניברסיטת תל אביב). פרופ' כ"ץ השתלם בטיפול בפגיעות חוט שדרה ב- Stoke-Mandeville באנגליה והיה חבר בוועדה המדעית של החברה הבינלאומית לחוט שדרה ISCoS. יחד עם כל צוות המחלקה לשיקום שדרה בלוינשטיין פיתח סולם הערכה תפקודית לנפגעי חוט שדרה שמכתיב כיום יעדי טיפול שיקומי בנפגעי חוט שדרה במדינות רבות בכל העולם. פרטים נוספים ב- www.catzamiramprof.com
סיון אבנרי
סיון אבנרי
פיזיותרפיסט,מדריך קליני ובעל תארים ראשון ושני בפיזיותרפיה. (אוניברסיטת תל אביב)עובד בבית החולים לוינשטיין מאז 2001.אחראי על שירותי הפיזותרפיה במחלקה לשקום שדרה.
הדס טרייסמן
הדס טרייסמן
מרפאה בעיסוק אחראית, המחלקה לשיקום שדרה, בית החולים לוינשטיין בעלת תואר שני וותק של 14 שנה. התמחתה בתחום שיקום שדרה ובנושא זה כתבה גם את התזה
שרון רצהבי
שרון רצהבי
שרון רצהבי, פסיכולוגית רפואית מומחית. תואר ראשון מאוניברסיטת תל אביב, תואר שני מהמכללה האקדמית תל אביב יפו, בית ספר לפסיכותרפיה פסיכואנליטית באוניברסיטת חיפה. עבדה כפסיכולוגית בבית החולים רמב"ם ובבית החולים כרמל בחיפה עם אנשים המתמודדים עם מגוון מחלות ופציעות. כיום פסיכולוגית אחראית במחלקה לשיקום שדרה בבית לוינשטיין.

מובילי קהילה

שמואל-עדיני
שמואל-עדיני
פגוע חוט שדרה צווארי לאחר ניתוח להוצאת גידול אינטראמודולרי בגובה חוליות C2-C5 . חסר תחושה שיטחית ועמוקה.נכה בהגדרות הרפואיות,בריא בראש ובנחישות. כתבתי ספר \"שדרה כחוט השערה\" (פורסם באינטרנט) המתאר את נחישותי השיקומית בתקופה של מספר שנים ואת \"מלחמותי\" בכל התחומים הרפואיים והבירוקרטיים על מנת לחזור ולהשתלב בחברה כשווה.
כמוניחוט שדרהחדשותטיפול בהיפוקסיה עשוי לסייע לנפגעי חוט שדרה ללכת

טיפול בהיפוקסיה עשוי לסייע לנפגעי חוט שדרה ללכת

טיפול בריכוזים נמוכים של חמצן עשוי לשפר את יכולות ההליכה של מטופלים עם פגיעות לא שלמות בחוט השדרה


(צילום: Shutterstock)
(צילום: Shutterstock)

מדענים מדווחים שגילו כי נשימת רמות נמוכות של חמצן בפרצים קצרים, עשויה לשפר את הניידות של חלק מהאנשים הסובלים מפגיעות חוט שדרה, במיוחד כשמשלבים בטיפול גם אימוני הליכה.

 

פגיעות חוט שדרה מאופיינות בהפרעה לעצבים בחוט השדרה. כאשר העצבים ניזוקים, זה עלול להוביל להפחתה בתחושה בגוף ולאיבוד ניידות.

 

חלק גדול מפגיעות חוט השדרה אינן שלמות – משמע שהנזק לחוט השדרה אינו מוחלט וישנה המשכיות של חוט השדרה מהמוח ועד לחלק התחתון ביותר.

 

למחקר הנוכחי, חוקרים מאוניברסיטת אמורי גייסו 19 אנשים עם פגיעות בחוט השדרה בין מקטע C2 ומקטע T12. לכל הנחקרים הייתה יכולת ללכת לפחות צעד אחד ללא סיוע של אדם אחר.

 

הנחקרים חולקו לשתי קבוצות. בקבוצה הראשונה אנשים נחשפו להיפוקסיה (רמות חמצן נמוכות) או טיפולי דמה בהם קיבלו רמות חמצן רגילות. לאחר שבועיים הקבוצות החליפו טיפולים.

 

בקבוצה השנייה שולבו גם אימוני הליכה: הנחקרים קיבלו היפוקסיה או טיפול דמה, ואז התבקשו ללכת הכי מהר שיכלו במשך 30 דקות במהלך השעה הראשונה שלאחר הטיפול. גם בקבוצה זו, לאחר שבועיים, הוחלפו הטיפולים בין הנחקרים.

 

הטיפול בהיפוקסיה היה כרוך בנשימת רמות נמוכות של חמצן דרך מסיכה למשך 90 שניות, ולאחר מכן 60 שניות של נשימה עם רמות חמצן רגילות – במשך 40 דקות ביום, במהלך חמישה ימים עוקבים. 

 

החוקרים מדדו את קצב וסיבולת ההליכה של המשתתפים לפני שהמחקר החל, בימים הראשון והחמישי לטיפול ולאחר שהטיפולים פסקו.

 

הממצאים שפורסמו בכתב העת Neurology חשפו כי בקבוצת הנחקרים הראשונה, במבחן הליכה של 10 מטר, המשתתפים הלכו 3.8 שניות מהר יותר בממוצע לאחר שטופלו בהיפוקסיה, בהשוואה לאחרי שהם נשמו רק רמות חמצן רגילות.

 

בקבוצת הנחקרים השנייה, במבחן שבדק כמה רחוק הנחקרים יכלו ללכת ב-6 דקות, נמצא כי כשהנחקרים טופלו בהיפוקסיה עם שילוב של אימוני הליכה, הם הצליחו ללכת בממוצע 100 מטר יותר – עליה של 250% בסיבולת, בהשוואה ללאחר שהם קיבלו טיפול דמה ואימוני הליכה.

 

השילוב של טיפול בהיפוקסיה ואימוני הליכה הוביל לתוצאות טובות יותר מטיפול בהיפוקסיה ללא אימוני הליכה.

 

כעת נדרשים מחקרים נוספים בתחום, כדי שניתן יהיה לדעת אם יש להמליץ על טיפול בהיפוקסיה כחלק מהשיקום של נפגעי חוט שדרה ולהבין לאיזה נפגעי חוט שדרה הטיפול עשוי להתאים.

 

 

Neurology. Published online November 27, 2013