בעיבוד הנוכחי של מחקר HOT (Hypertension Optimal Treatment) נבדק במודלים univariate proportional hazards regression הקשר בין אומדן שיעור הסינון הגלומרולרי הבסיסי לבין הסיכון להתפתחות של אירועים קרדיו-וסקולריים גדולים, תמותה כללית ודימום משמעותי.

ל–3,619 חולים מתוך 18,597 משתתפים היה אומדן הסינון הגלומרולרי נמוך מ–60 מ"ל/דקה, מה שמשקף מחלת כליות כרונית מדרגה 2 לפחות.

לאחר מעקב ממוצע של 3.8 שנים נמצאה ירידה מובהקת של 66% באירועים הקרדיו-וסקולריים ו- 49% בתמותה הכללית רק בחולים עם סינון גלומרולרי פחות מ–45 מ"ל/דקה. לעומת זאת, שיעור הדימום לא עלה בצורה מובהקת עם הירידה בסינון הגלומרולרי. החישוב הראה שטיפול באספירין ב – 1,000 חולי יל"ד עם אומדן סינון גלומרולרי פחות מ – 45 מ"ל/דקה מנע 76 אירועים קרדיו-וסקולריים גדולים ו – 54 מקרי תמותה כללית, אבל במחיר של תוספת של 27 דימומים משמעותיים.

Jardine MJ, Ninomiya T, Perkovic V, et al. Aspirin is beneficial in hypertensive patients with chronic kidney disease: a post-hoc subgroup analysis of a randomized controlled trial. J Am Coll Cardiol. 2010;56:956-65.

במחקר HOT שהיה אקראי ומבוקר, נכללו חולים עם יל"ד דיאסטולי בגיל 50-80, כאשר מטרתו העיקרית היתה למצוא עד כמה ניתן להוריד את לחץ הדם הדיאסטולי למניעת אירועים הקרדיו-וסקולריים (Hansson L, et al. Lancet 1998;351:1755– 62).

מחצית ממשתתפי המחקר טופלו אקראית באספירין במינון של 75 מ"ג ליום בנוסף לטיפול נגד יל"ד. באופן כללי, נמצאה ירידה של 15% באירועים הקרדיו-וסקולריים הגדולים, אבל במחיר של עלייה מובהקת ב – 80% בדימומים משמעותיים ללא תמותה.

תוצאות העיבוד הנוכחי הראו שלטיפול באספירין כמניעה ראשונית בחולי יל"ד דיאסטולי יש השפעה טובה על הפרוגנוזה הקרדיו-וסקולרית והתמותה הכללית רק בחולים עם אומדן הסינון הגלומרולרי מתחת ל – 45 מ"ל/דקה ולא בחולים עם ערכים גבוהים יותר או תקינים. מצד שני, ודי בהפתעה, ללא החמרה בשיעור הדימומים המשמעותיים (בעיקר במערכת העיכול ובמוח).

במטה אנליזה שפורסמה לאחרונה, נמצא שטיפול באספירין היה קשור רק בירידה של 20% באוטם שריר הלב ללא תמותה וללא כל השפעה על התמותה מהאוטם, על אירועי השבץ המוחי השונים ועל התמותה הווסקולרית ומצד שני, העלה בצורה מובהקת את שיעור הדימומים המשמעותיים בדרכי העיכול ודימומים מחוץ למוח (Baigent C, et al. Lancet 2009;373:1849–1860.).

תוצאות העיבוד הנוכחי מסוג post-hoc מראות תוצאה חיובית בטיפול במניעה ראשונית באספירין, לפחות בחולים עם מחלת כליה כרונית מתקדמת, שכידוע קשורה בסיכון קרדיו-וסקולרי גבוה וזאת בניגוד לתוצאות שליליות בחולי סוכרת משני הסוגים ובחולים עם מחלת עורקים היקפית.

הבעייה היא ששיעור הדימומים הוא גבוה ולכן יש לשקול הטבה כנגד סיכון בכל מקרה ומקרה. נצטרך לחכות למחקר שיבדוק נושא זה כנקודת קצה ראשונית ולא נסתמך רק על עיבוד מאוחר של מחקרים קודמים שלא נועדו לבדוק נושא זה.

מתוך אתר החברה הישראלית ליל"ד

www.ish.org.il/oct2010.asp