טרשת נפוצה היא מחלה לא צפויה, שכלל הגורמים המשפיעים עליה עדיין לא ידועים. לכן, לא ניתן לתת למטופל הערכה לגבי מצבו הרפואי בעתיד או לגבי קצב התקדמות המחלה. על אף מגבלות אלו, פורסם בכתב העת המדעי Neurology מאמר המציג את ה-DET - קיצור ל-Disability Expectancy Table - או בעברית: צפי התקדמות הנכות.

המחקר שעל-פי תוצאותיו נבנתה הטבלה, מתבסס על כמעט 28,000 אנשים עם טרשת נפוצה בצפון אמריקה, שדירגו את התקדמות הנכות שלהם בעקבות המחלה לאורך 45 שנים. 

המשתתפים ענו על שאלון בו היו צריכים לציין את מספר שנות המחלה ולתת לעצמם ציון PDDS. ציון PDDS הוא ערך המשקף את חומרת הפגיעה הנוירולוגית בהתאם לדיווח העצמי של המטופל. הציון נע בין 0 ל-8, כך שככל שהציון גבוה יותר, כך גם חמורה יותר הפגיעה ביכולת התפקוד. 

ניתוח הממצאים וסיכומם בטבלה מראה כי רק מיעוט מהמטופלים תופס את המחלה כפוגעת בתפקוד היומיומי בשנים הראשונות. 50% מהמטופלים דיווחו על ציון PDDS=3 ("הטרשת הנפוצה החלה להפריע לתפקוד היומיומי, בעיקר ליכולת ההליכה, אך אני יכול לעבוד במשך יום שלם") או נמוך מכך לאחר 15 שנות מחלה. עם זאת, לאחר 45 שנות מחלה, רק 25% נמצאו בטווח PDDS שבין 0-3.

לפי המחקר, האדם הממוצע עם טרשת נפוצה יאלץ להשתמש במקל הליכה באופן קבוע לאחר 30 שנות מחלה. ממצא זה דומה לממצאי מחקרים אחרים שבחנו את מספר שנות המחלה שהובילו לרמת פגיעה נוירולוגית EDSS=6 (רמת פגיעה המחייבת הליכה עם מקל).

טבלת צפי התקדמות הנכות בטרשת נפוצה (kister et al.2013)  

החוקרים השוו חלק מהנתונים לאוכלוסייה הכללית וציינו שמגיל 64 ומעלה, באוכלוסייה הכללית רק 14% ישתמשו באמצעי עזר להליכה (ממקל עד כסא גלגלים) ואילו בקרב אנשים עם טרשת נפוצה 81% ישתמשו באמצעי עזר להליכה.

החוקרים הבהירו שהטבלה מייצגת את המהלך הממוצע של מחלת הטרשת הנפוצה וכנראה שאנשים עם מהלך אגרסיבי במיוחד ימצאו אותה כלא מתאימה.

יש לקחת בחשבון שהטבלה מייצגת את עשרות השנים שעברו, אשר בחלקן אפילו לא היו טיפולים למחלה. לכן נכון לצפות שכיום ובעתיד מידת פגיעת המחלה תהיה אף מתונה יותר מהמוצג בטבלה.

בנוסף, בטבלה יש התייחסות רק למישור הפיסי של המחלה (כמו פגיעה בתפקוד ושימוש באמצעי עזר) ולא לפגיעה קוגניטיבית אשר מהווה גם היא חלק מהפגיעה הנוירולוגית אליה חשוב להתייחס.

לטבלה המלאה 

Neurology, 12;80(11):1018-24