ניוון מקולרי גילי מהווה מחלת עיניים כרונית שהיא כיום הסיבה הנפוצה ביותר לאובדן חמור של הראייה בקרב מבוגרים מגיל 50 ומעלה ובמצבים קשים עלולה להוביל לעיוורון.

מעבר לגיל מבוגר ולגנטיקה, שהם על פי הידוע כיום גורמי הסיכון העיקריים לניוון מקולרי גילי אך אינם ניתנים להשפעה, צוותי מחקר רבים עמלים במטרה לאתר גורמי סיכון למחלה שניתן להשפיע עליהם ולמנוע את התפתחותה או לכל הפחות לבלום את ההידרדרות בראייה שמאפיינת את התופעה. בשנים האחרונות התבסס בעיקר קשר שבין עישון סיגריות לסיכון מוגבר להתפתחות ואף להתקדמות של ניוון מקולרי גילי. עתה מדווחים חוקרים מדרום קוריאה וארה"ב על קשר שמצאו בין חשיפה מוגברת לזיהום אוויר לבין עלייה בסיכון למחלה.

כלי רכב ומפעלי תעשייה

החוקרים ממספר מוסדות אקדמיים בדרום קוריאה, בשיתוף חוקרים אמריקאים מבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת מישיגן, ביקשו לבחון את הקשר שבין זיהום אוויר להתפתחות ניוון מקולרי גילי במדגם של 15,115 בוגרים מגיל 40 ומעלה שנטלו חלק בסקר הבריאות והתזונה הלאומי בקוריאה (KNHANES) לשנים 2012-2008. נתוני זיהום אוויר נאספו מתחנות שמפעיל משרד איכות הסביבה בקוריאה הפזורות ברחבי המדינה. מבין הנבדקים, 5.8% אובחנו עם ניוון מקולרי גילי בשלב כלשהו, 5.5% מהנבדקים אובחנו עם ניוון מקולרי מוקדם בשלב היבש ואילו 0.5% אובחנו עם ניוון מקולרי רטוב המאופיין בצמיחת כלי דם פתולוגיים במקולה. 34 מהנבדקים אובחנו עם ניוון מקולרי גילי מוקדם (יבש) בעין אחת ומתקדם (רטוב) בעין השנייה.

לאחר נטרול משתנים מתערבים, נמצא כי חשיפה לחלקיקי אוויר נשיפים בגודל של עד 10 מיקרון (PM10) במשך 5-2 שנים וכן חשיפה מצטברת עד לחמש שנים לרמות גבוהות של פחמן חד חמצני וחנקן דו חמצני באזור המגורים – משפיעות משמעותית על עלייה בסיכון לפתח ניוון מקולרי גילי בשלב המוקדם.

חלקיקי אוויר נשיפים הם חלקיקי אוויר מזוהם זעירים שמסוגלים לחדור לגוף דרך דרכי הנשימה. פחמן חד חמצני (CO) הוא מזהם האוויר העיקרי שנפלט מכלי רכב בתהליך הבעירה של דלק, ומצוי בריכוזים גבוהים באזורי מגורים שמאופיינים בריבוי כלי רכב ובסמוך לכבישים סואנים. חנקן דו חמצני (NO2) הוא מזהם אוויר נוסף שנפלט מכלי תחבורה וממפעלי תעשייה וכן נוצר בתהליכי חמצון של חנקן חד חמצני, שנפלט גם בתהליך הייצור של חשמל.

לצד זאת, חשיפה גבוהה לגז האוזון באזור המגורים לתקופה של עד חמש שנים נקשרה דווקא לירידה בשכיחות המחלה. אוזון אף הוא מוכר כמזהם אוויר שנפלט מכלי רכב ומפעלי תעשייה שונים.

בחישוב סטטיסטי שביצעו החוקרים, חשיפה לרמות גבוהות של חנקן דו חמצני העלתה ב-24% את הסיכון לניוון מקולרי גילי, חשיפה לפחמן חד חמצני העלתה ב-22% את הסיכון למחלה, חשיפה לחלקיקי אוויר נשימים העלתה ב-13% את הסיכון לניוון מקולרי, ואילו חשיפה לאוזון הובילה לירידה של 20% בסיכון למחלה. החוקרים מסכמים כי "ככלל, זיהום אוויר עירוני עשוי לקחת חלק בסיכון להתפתחות ניוון מקולרי גילי בגיל העמידה ובגיל המבוגר".

המחקר מומן בין השאר על ידי קרן המחקר הלאומית של קוריאה (NRF) ומשרדי החינוך והמדע במדינה, וממצאיו מדווחים בגיליון אוגוסט 2021 של כתב העת Environmental Research.

דלקתיות ועקה חמצונית

ממצאי המחקר עשויים להסביר את העלייה בתחלואה בניוון מקולרי גילי שמדווחת בעשורים האחרונים בחלק ממדינות העולם, לצד עלייה בחשיפה לאוויר מזוהם. בדרום קוריאה גדל ב-61.2% שיעור התחלואה בניוון מקולרי גילי במשך חמש שנים, בין 2011 ל-2016, ובאותה התקופה גדלה כצפוי בשיעור של 116.2% ההוצאה הציבורית של מערכת הבריאות על מחלה זו.

ממצאי המחקר מתיישבים עם עבודות קודמות שמצאו קשר בין עקה חמצונית ודלקתיות במרכז הרשתית לבין התפתחות של ניוון מקולרי גילי, ולצידן מחקרים שמזהים קשר בין חשיפה לזיהום אוויר לבין עלייה בלחץ החמצוני ובפעילות הדלקתית בגוף האדם. עבודות בעבר התמקדו בעיקר בקשר שבין זיהום אוויר לתחלואה קרדיו וסקולארית, ובכללה התסמונת המטבולית, יתר לחץ דם וכן סוכרת. כך, למשל, חוקרים מגרמניה דיווחו בשנת 2010 כי מגורים בסמוך לכביש סואן מגדילים פי 2 את הסיכון להתפתחות סוכרת; מאמר שניתח נתונים מ-103 מחקרים ופורסם בשנת 2015 מצא כי זיהום אוויר מעלה את הסיכון לשבץ מוחי, וזאת גם בחשיפה לזיהום אוויר ברמות גבוהות לפרקי זמן קצרים; ואף בישראל, מחקר בשנת 2015 הדגים כיצד זיהום אוויר מעלה את רמות הסוכר בדם ומגדיל את הסיכון להתפתחות סוכרת ותחלואה לבבית.

עבודות בעבר מצאו קשר בין עקה חמצונית ודלקתיות שנוצרים על רקע חשיפה לחלקיקי אוויר נשיפים לבין פגיעה ברשתית ובתאי אפיתליום פיגמנט הרשתית (RPE) המאפיינת ניוון מקולרי גילי. כמו כן, מזהמי אוויר שנבחנו במחקר כמו חנקן דו חמצני – הוכחו ביכולתם לפגוע בנגזרות חמצניות בגוף בשם ROS שהן בעלות השפעה דומה לזו של רדיקלים חופשיים – באופן שעלול להוביל לפגיעה בתאים ורקמות, לרבות ברשתית העין.

אוזון לעומת זאת, למרות היותו מזהם אוויר, מגן על העין מפני חדירה של קרני אולטרה סגול של השמש (קרני UV) ועל כן עשויות להיות לו השפעות מיטיבות בכל הקשור לבריאות העין, למרות השפעתו הרעילה על איברי גוף אחרים.

למרות שהעין האנושית באה במגע ישיר עם האוויר, ועלולה להיות מושפעת מאוויר מזוהם, רק לאחרונה התבססו ראיות על הקשר בין זיהום אוויר למחלות עיניים שונות. כך, למשל, חוקרים מדרום קוריאה דיווחו במאי 2016 בכתב העת JAMA Ophthalmology כי חשיפה לרמות גבוהות של גז אוזון לצד חשיפה לרמות לחות נמוכות – מעלה את הסיכון לתסמונת העין היבשה. חוקרים מסין דיווחו בגיליון לשנת 2016 של כתב העת Journal of Ophthalmology כי חשיפה לאוויר מזוהם מעלה כעבור יומיים את הסיכון לפתח דלקת בלחמית העין. וכמו במחקר הנוכחי, גם באפריל 2018 דיווחו חוקרים קוריאנים כי לחשיפה לאוזון יש השפעה מגנה גם מפני עכירות בעדשת העין – קטרקט.

ממצאי המחקר הנוכחי חשובים בין השאר לצורך הורדת החשיפה למזהמי אוויר בסביבה. להערכת ארגון הבריאות העולמי (WHO), כיום תשעה מכל עשרה אנשים בעולם מתגורר במקום שבו כמות מזהמי האוויר גבוהה יותר מזו מהרמות המותרות שאימץ הארגון. 

נכון להיום, עישון סיגריות מוכח כגורם הסיכון המרכזי לניוון מקולרי גילי אשר ניתן למניעה. במאמר סקירה של חוקרים מבריטניה שפורסם בספטמבר 2005 בכתב העת EYE           נמצאו עדויות כי עישון סיגריות מעלה פי 2 עד 3 את הסיכון לניוון מקולרי גילי. מחקר אמריקאי מאוקטובר 2014 שפורסם בכתב העתOphthalmology    מצא שעישון סיגריות קשור גם להחמרה והתקדמות מואצת של ניוון מקולרי גילי על כן. למאובחנים עם ניוון מקולרי גילי מומלץ כיום להיגמל מעישון סיגריות.

Environmental Research, doi: 10.1016/j.envres.2021.111953