שלום לכולכם!

אני מתמודד מאז הכרותי את עצמי בחרדות זה התחיל מחרדות חברתיות מה חושבים עלי ? כיצד אני נשמע? בעמדי לשוחח עם אנשים היה גופי בינהם אך רוחי ריחפה מעל לאשר שקיומי ראוי , הפיטבק בדכ כמובן היה שלילי... במקום להינות משיחה בנאלית היתי נקרע בין שמים לתהום לבחינת ה״אני״ האם יש בו צורך ? האם הוא מעניין מישהו, הלחץ קורע העינים עסוקות בלספור כמה פעמים הישירו מבט אלי /משמע אני קיים וכמה לעבר הנוספים.. הרצון שהחרא יסתיים ואני אפרוש להלקות את דביליותי... השיחה פעמים רבות עסקה בנושאים שלא ענינוני , אבל המטרה הייתה נשגבה החיוך מרוח על פני והלב הפועם מלגלג על המוח המתפוצץ... האם מאן דהוא שם ליבו לסערה שבנפשי האם ההוריקן מעיף חפצים ברדיוס הקבוצתי ???

תהיה מחשבה הרגשה דימוי עצמי ובחינה ממעוף הציפור יצרו תרכובת נפלאה שעלי לאכול בשכבי לבדי על יצועי...

לילה טוב מתוקים ...