הטיפול המקובל לצורך מניעה שניונית של שבץ מוח כולל תכשירים נוגדי צימות טסיות כגון אספירין,אגרנוקס או פלויקס. כאשר חולה מפתח בזמן הטיפול באחד התכשירים אירוע וסקולרי נוסף, כגון שבץ חוזר או אוטם שריר הלב, אנו מגדירים את החולה כעמיד לטיפול וממליצים לרוב על מעבר לטיפול חילופי. מסתבר כי חלק גדול מהחולים שאובחנו כ"עמידים" לטפול למעשה לא נטלו את הטיפול באופן סדיר (היענות נמוכה). מחקר חדש ממליץ להשתמש בבדיקות מעבדה המסוגלות לנטר את רמת פעילות התרופה בדם על מנת לאתר חולים בעלי היענות ירודה שאובחנו כעמידים לטיפול. במחקר עלה כי החולים בעלי ההיענות הנמוכה ביותר לטיפול בפלויקס היו החולים לאחר שבץ מוח.המחקר מדגיש את חשיבות הזיהוי של החולים בעלי ההיענות הנמוכה לטיפול על ידי הרופא המטפל ואת הצורך בקביעת אסטרטגיות להעלאת ההיענות לטיפול בקרב חולים אילו.

Am Heart J. 2009 Dec;158(6):925-32

תרגם וערך-ד"ר איתן אוריאל