חוקרים מהפקולטה להנדסת חומרים באוניברסיטת מונאש בודקים בימים אלו תרכובת צמחית הנגזרת מזרעים של עץ תמר בשם xyloglucan. בתוך הצמחים התרכובת ממלאת תפקיד חשוב בחיבור תאים יחדיו, והחוקרים לומדים כיום את השפעותיה על בעלי חיים עם פגיעה בתאי העצב. העבודה יכולה לחולל מהפכה בטיפול פציעות של מערכת העצבים המרכזית ומחלות דוגמת פרקינסון.

את החומר שפותח על ידי סטודנט לרפואה בשם אנדרו רודה, ניתן יהיה להזריק לתוך אתר הפציעה כנוזל, לפני שהוא יהפוך לג'ל בטמפרטורת הגוף. ברגע שהג'ל נמצא במקום הנכון, הוא פועל כמבנה תמיכה שדרכו תאים בריאים יכולים לעבור ולצרף את עצמם מחדש למערכת העצבים.

עד כה, כל פגיעה בתאי העצב של מערכת העצבים המרכזית, המוח וחוט השדרה, הייתה נחשבת לבלתי הפיכה. לדבריו של רודה, חוסר צמיחה או חוסר תיקון של העצבים הפגומים מתרחש בשל הסביבה הרעילה שמשאיר אחריו תא עצב שמת. "תאי עצב הם מאוד רגישים והם יצמחו רק בסביבה תומכת" הוא מוסיף.

לאחר הפציעה, התאים החדשים אינם יכולים בדרך כלל לחדור אל החלל הריק שנותר לאחר מות המוני של תאי העצב. לתאים נוצרים גושים בקצוות ונוצר מחסום בלתי חדיר. זה משאיר את מרכז הפצע כמו נגע, אשר מכיל כימיקלים שהורגים את העצבים הגדלים. החומר הביולוגי החדש פועל על ידי מתן פיגום זמני עליו תאים חדשים יכולים לצמוח, לחדור לתוך הפצע ולמלא אותו.

בניסויים, התאים הראשונים שעברו לתוך הג'ל המושתל היו האסטרוציטים, "התאים המועילים". תאים אלה מפרישים חומרים מיטיבים, העשויים לעזור ליצור סביבה שבה תא העצב העדין יכול לשרוד.

העבודה של רודה היא חלק מהמאמץ העולמי לעידוד התחדשות עצבית במוח ובחוט השדרה. העבודה הנוכחית מבוססת על עבודות קודמות באוניברסיטת מונאש שנועדו להבין טוב יותר ולשלוט בצמיחה העצבית באמצעות חומרים ביולוגיים.

לכתבה המלאה באתר אוניברסיטת מונש 

תרגום ועריכה: אנה רייזמן