ניוון מקולרי גילי (AMD)
מנהלי קהילה
מובילי קהילה
זריקות לעיניים לניוון מקולרי הובילו להפחתת הסיכון לעיוורון בישראל
מחקר חדש מזהה ירידה בשיעור העיוורים בישראל בעשורים האחרונים, בין השאר על רקע טיפולים תרופתיים חדשים למחלות עיניים – מגמה שהתייצבה בשנת 2014
עיוורון הוא היעדר חלקי או מוחלט של יכולת הראייה, ומהווה אחד ממצבי הנכות הקשים. התופעה עלולה להיגרם כתוצאה ממום מולד, מחלה גנטית, חבלה או מחלת עיניים, ובין השאר על רקע 'ניוון מקולרי גילי' – דהיינו ניוון מרכז הראייה (המקולה) שמתפתח עם העלייה בגיל ומהווה את הסיבה הנפוצה ביותר לאובדן חמור של הראייה בקרב מבוגרים מגיל 50 ומעלה, או כתוצאה מנזקים לכלי הדם ברשתית העין על רקע מחלת הסוכרת – סיבוך מסוג 'רטינופתיה סוכרתית'.
בשנים האחרונות פותחו טיפולים ייעודיים שביכולתם לסייע לאנשים עם מחלות שמעלות את הסיכון לעיוורון כדי לנסות ולמנוע או לכל הפחות לעכב ככל שניתן את הידרדרות הראייה.
עתה מדווחים חוקרים ישראלים שסיכמו את המגמות בעיוורון לאורך 11 שנים – כי הטיפולים התרופתיים ככל הנראה הועילו לירידה מתמשכת בשיעור העיוורים בישראל, אם כי השפעתם המיטיבה הגיעה לשיאה בשנת 2014, והתמתנה מאז.
השתטחות העקומה
החוקרים מהפקולטה לרפואה בטכניון, משרד העבודה והרווחה ומחלקת עיניים במרכז הרפואי רמב"ם בחנו את שיעורי העיוורון בישראל בין השנים 2009 ל-2020, בהשוואה לממצאים מעשורים קודמים. הנתונים נאספו מרשם העיוורים בישראל במשרד העבודה והרווחה, הכולל גם מידע דמוגרפי וסיבות לעיוורון. ישראל היא מהמדינות הבודדות בעולם שמנהלת רשם לאומי לעיוורים.
עיוורון בישראל מוגדר בדומה למדינות במערב אירופה על פי קריטריונים שקבע ארגון הבריאות העולמי (WHO), הכוללים שלושה מצבים אפשריים: העדר ראייה מוחלט ללא אבחנה באור; חדות ראייה מרבית של 3/60 בעין הבריאה ביותר, כלומר שמה שאדם עם ראייה תקינה יראה ממרחק של 60 מטר יראה העיוור רק ממרחק של 3 מטר, גם בעזרת משקפיים; וצמצום שדה הראייה כך שזווית הראיה אינה עולה על 20 מעלות בעין הבריאה יותר.
ב-11 שנות המחקר הוצאו בישראל 17,190 תעודות עיוור על ידי משרד הרווחה, למטופלים בגיל 75 בממוצע, כמחציתם גברים (49.2%). הרוב המכריע של תעודות העיוור היו קבועות (94.8%), ורק מיעוטן זמניות. תעודות עיוור זמניות ניתנות בארץ לשנה אחת בלבד למטופלים עם 'קטרקט צפוף' שאינם יכולים לעבור ניתוח מסיבה רפואית, ולאחר קבלת שתי תעודות זמניות – במידה והקטרקט עדיין לא נתיח – ניתנת תעודת עיוור קבועה.
ממצאי המחקר מצביעים על ירידה של 24.9% בשיעור העיוורון המתוקנן לגיל בישראל לאורך תקופת המחקר, משיעור של 15.7 עיוורים לכל מאה אלף איש בשנת 2009 ל-11.83 עיוורים לכל מאה אלף בשנת 2020.
בבחינת המגמה, התברר כי הירידה בשיעור העיוורים הייתה ברורה עד שנת 2013, בהיקף של 6.15% בממוצע לשנה, אולם משנת 2014 נרשמה מגמת התייצבות בשיעורי העיוורון עם ירידה שנתית ממוצעת של 0.42% בלבד.
השתטחות עקומת הירידה בשיעור העיוורים הייתה ניכרת ברוב הסיבות המרכזיות לעיוורון – ניוון מקולרי גילי, שמהווה את הסיבה המרכזית לעיוורון בישראל, וכן גלאוקומה המתבטאת בנזק לסיבי עצב הראייה וניוון עצב הראייה (אטרופיה אופטית). מגמות העיוורון על רקע רטינופתיה סוכרתית היו מעט שונות, והתבטאו בהמשך ירידה במקרים גם לאחר שנת 2014 – אם כי בהיקף מצומצם יותר.
ככלל, לאורך תקופת המחקר בין 2009 ל-2020, הסיבה המרכזית לעיוורון הייתה כאמור ניוון מקולרי גילי (31.4%, 446 מקרים בממוצע לשנה), ואחריה גלאוקומה (14.1%, ממוצע של 200 מקרים לשנה), רטינופתיה סוכרתית (9.9%, 141 מקרים בממוצע לשנה), ניוון עצב הראייה (7.4%, 106 מקרים בממוצע לשנה) וקטרקט (4.7%, 67 מקרים בממוצע לשנה).
ניוון מקולרי גילי
בעוד ששיעורי התחלואה בניוון מקולרי גילי יציבים בשנים האחרונות, ועומדים לפי הערכות על 1.5% מהאוכלוסייה, כשהשכיחות עולה עם הגיל ומגיעה ל-7% מהאוכלוסייה בגילי 69-60 וכשליש (33%) בגילי 75 ומעלה, הרי ששיעורי העיוורון על רקע ניוון מקולרי גילי ירדו בישראל בעשור האחרון בממוצע שנתי של 1.3%. השיעורים ירדו ב-4.2% עד שנת 2013, ומשנת 2014 הירידה כבר לא הייתה מובהקת סטטיסטית. הירידה בעיוורון על רקע ניוון מקולרי גילי תועדה בעיקר בקרב גברים (ירידה שנתית של 2.3%), והייתה מצומצמת בהרבה בקרב נשים (ירידה שנתית של 0.5% בלבד), וכן תועדה כמשמעותית יותר בקרב מטופלים לניוון מקולרי גילי עד גיל 80, ומצומצמת בהיקפה עבור מטופלים מבוגרים יותר.
ההנחה כי הירידה בעיוורון על רקע ניוון מקולרי גילי קשורה בתרופות החדשות הניתנות בהזרקות תוך עיניות, שמסייעות להאט את קצב התקדמות המחלה במצבים של ניוון מקולרי רטוב. בשנים האחרונות אושרו תרופות הניתנות בהזרקות תוך עיניות בטווחי זמן ארוכים יותר בין הזרקה להזרקה, באופן שעשוי לשפר את ההיענות להזרקות ואולי להיטיב עם מגמות מניעת העיוורון בשנים הקרובות. כמו כן, לאחרונה מפותחות תרופות חדשות שעשויות להועיל בהמשך לטיפול בסיבוך מסוג 'אטרופיה גאוגרפית' של ניוון מקולרי יבש, ובכך להעלות שוב את שיעור הירידה בעיוורון בישראל על רקע מחלה זו.
גלאוקומה
גלאוקומה (ברקית) היא מחלת עיניים שמתבטאת בנזק לסיבי עצב הראייה, לרוב כתוצאה מלחץ תוך עיני מוגבר, ואף היא כסיבה לעיוורון בישראל רשמה ירידה במהלך שנות המחקר: ירידה של 1.5% בממוצע לשנה. הירידה עד שנת 2014 הייתה בהיקף של 5.19% לשנה, ואילו לאחר שנת 2014 הירידה כבר לא הייתה מובהקת סטטיסטית. הסיכון לעיוורון כתוצאה מגלאוקומה גדל עם העלייה בגיל: בהשוואה למטופלים עם גלאוקומה בגילי 65-41, לאלו בגילי 80-66 היו סיכויים גבוהים פי 9.7 להתעוור כתוצאה מהמחלה ולמטופלים מעל גיל 80 הסיכויים לעיוורון על רקע המחלה היו גבוהים כבר פי 30.4.
הירידה בשיעורי העיוורון על רקע גלאוקומה מיוחסת להערכת החוקרים לשימוש הגובר בתרופות החדשות מקבוצת 'אנאלוגים לפרוסטגלנדינים' – תרופות חדשות מהעשור האחרון למחלה שאינן מכילות חומר משמר ומורידות משמעותית את הסיכון לתופעות לוואי של המטופלים ומשפרות את ההיענות לטיפולים.
רטינופתיה סוכרתית
שיעורי העיוורון על רקע רטינופתיה סוכרתית ירדו לאורך כל תקופת המחקר – ירידה של 9.2% בממוצע לשנה, כאשר גם במחלה זו הירידה הייתה משמעותית יותר עד שנת 2014 – ירידה ממוצעת של 14.9% לשנה, אולם מאותה שנה המשיכה מגמת הירידה בהיקף של 8.6% לשנה. קצב הירידה בעיוורון על רקע רטינופתיה סוכרתית היה מהיר יותר ב-42% עד שנת 2014.
קטרקט
עד שנת 2014 תועדה ירידה מובהקת בהיקף של 12.9% בממוצע לשנה בעיוורון בעקבות קטרקט - דהיינו עכירות של העדשה.
במחקר השתתפו אסף ישראלי, חני פאר, ד"ר אילנה גלייטמן, ד"ר ישי פאליק וד"ר עידי מצר, וממצאיו פורסמו בגיליון מארס 2022 של כתב העת American Journal of Ophthalmology.
החזון: העלמות מקרי עיוורון בר מניעה
ממצאי המחקר משיקים לחזון של יוזמה בינלאומית שהושקה בפברואר 1999 הקרויה 'VISION 2020', שמטרתה המוצהרת להעלים מהעולם כולו את המקרים של עיוורון שניתן למניעה מסיבות רפואיות כלשהן. מטרה זו נתקלת עדיין באתגרים רבים, ובעיקר מגמת הזדקנות האוכלוסייה בעולם. לפי הערכות, בשנת 2020 חיו בעולם 43.3 מיליון עיוורים.
החוקרים מציינים כי למחקר מספר מגבלות, לרבות היותו רטרוספקטיבי – כלומר שאינו בוחן את מגמות העיוורון באופן מתמשך אלא בראייה אחורנית, וכן התבססותו על רשם העיוורים שייתכן ומצוי בו מידע חסר או לא מדויק. למרות שהזכויות הניתנות לעיוורים בישראל מובילות לכך שככל הנראה הרוב המכריע של הסובלים מעיוורון רשומים במאגר, הרי שהטפסים הנדרשים למילוי אינם מכילים אפשרויות שונות לעיוורון, אלא מאפשרים לציין אפשרות מרכזית אחת בלבד שמוקלדת למאגר.
החוקרים מסכמים כי מגמות העיוורון בישראל, כפי שמשתקפות בממצאי המחקר, מעידות על ירידה עקבית ואפקטיבית בשיעורי העיוורון הודות להתערבויות טיפוליות. יחד עם זאת, הממצאים מעידים גם על כך שהטיפולים הנוכחיים ככל הנראה "מיצו" את פוטנציאל הפחתת העיוורון, וייתכן ונדרשים פיתוחים תרופתיים וטכנולוגיים חדשים במחלות העיניים כדי להוביל לשיפור נוסף בירידה במספר העיוורים בשנים הבאות.
בהקשר לטיפולים עתידיים שעשויים לחדש את מגמת הירידה בעיוורון בישראל, בתחילת השנה דווח על מקרים ראשונים בצרפת של שני מאובחנים בניוון מקולרי גילי שעברו ניתוחים פורצי דרך להשתלת רשתית מלאכותית כדי להשיב את מאור עיניהם. במקביל מפותחים אביזרים ועזרים נוספים שעשויים לסייע למניעת עיוורון בקרב אנשים עם ניוון מקולרי גילי. כך, למשל חברת סלקיור הישראלית מקבוצת HBL והדסית – חברת בת של המרכז הרפואי הדסה – חוקרים מוצר בשםOpregen שמהווה למעשה טיפול בהשתלת תאי פיגמנט של הרשתית (רקמת RPE) המופקים מתאי גזע עובריים במאובחנים עם ניוון מקולרי גילי בשלב היבש המתקדם (אטרופיה גאוגרפית). קבוצות מחקר נוספות חוקרות שימושים נוספים בתאי גזע מסוגים שונים, כטיפול עתידי להחלפת תאים פגומים במרכז הרשתית שמאפיינים ניוון מקולרי גילי.
American Journal of Ophthalmology, doi: 10.1016/j.ajo.2022.03.010