רק לפני כמה ימים פרסמתי מחקר חדש אשר מראה שגיל התפרצות הפרעות אכילה אצל בנות הופך צעיר יותר ויותר.

מנגד יותר רופאים ופסיכיאטרים מדווחים על נשים אשר מפתחות לראשונה בחייהן הפרעת אכילה בשנות ה – 30 וה – 40 לחייהן. לפעמים הטריגר הוא כישלון של מערכת יחסים, אבטלה, גיל המעבר, אובדן אדם קרוב, גירושים או עזיבת הילדים את הבית.

בחורה בת 21 מאנגליה מספרת את הסיפור של אימא שלה, אשר בגיל 48 נפטרה כתוצאה מסיבוכי אנורקסיה: “אני הייתי כל החיים של אימא שלי. כאשר עזבתי את הבית בגיל 18 ההפרעה התפרצה אצלה. שהתרחקתי עוד יותר בגיל 21 מצבה הדרדר והחמיר. אימא נפטרה בשנתה כתוצאה מסיבוכים של דלקת ריאות. בגלל האנורקסיה ומצבה הפיזי הירוד הגוף של לא הצליח להילחם בדלקת הריאות".

לעיתים קרובות התהליך הוא כזה: משברים ואובדנים גורמים להידרדרות מצב הרוח ולהתפתחות של דיכאון. הדיכאון גורם לירידה בתאבון וכתוצאה מכך לירידה במשקל. ההרגשה הפיזית משתפרת כאשר לא אוכלים ובו זמנית מקבלים יחס ומחמאות מהסביבה. אלה מסיחים את הדעת מהבעיה המקורית ולכאורה ההרגשה טובה יותר. ההרעבה והצומות גורמים לגירוי ביולוגי של הפרעת אכילה.

הסיבה מדוע רק חלק מהנשים שעוברות תהליך כזה מפתחות הפרעת אכילה בעוד אחרות לא מפתחות אינו ברור עד הסוף. ההשערה היא שאצל נשים אלה התפקוד המוחי שונה תחת לחץ של הרעבה ותת משקל.

גם אצל גברים מצטיירת תמונה דומה, ונרשמים יותר ויותר מקרים של דיכאון כתוצאה מאובדנים ומשברים אשר גורמים להתפתחות של הפרעת אכילה.

נשאלת השאלה האם העלייה הזאת במספר הסובלים מהפרעות אכילה בגילאים מאוחרים מהווה מגמה של שינוי בהתנהגות או שמא רופאי המשפחה בפרט והאוכלוסיה בכלל מודעים יותר להפרעות אכילה...

www.guardian.co.uk/society/2010/oct/08/new-anorexics-women-over-30

תרגמה וערכה: מיכל אפק