האם אפקט הפרפר במח מוביל לעתים לחוסר מהימנות? חוקרי עצבים מתמודדים עם השאלה כבר עשרות שנים. מחד המח שלנו הוא מחשב חזק ביכולותיו ובכל זאת מפתיע איך למרות זאת מארגי העצבים שבו תלויי השתנויות כל כך בלתי צפויות.
יש חוקרים החושבים שהמח תמיד אמין והפעילות רק נראית הפכפכה כי היא תולדה של מיגוןן רב מאד של פעילויות המתרחשות בו זמנית.

החוקרים מבריטניה החליטו לבחון את אפקט הפרפר במח. הם הפעילו הפרעה מאד קלה במח ובדקו האם האפקט גדל ומגיע לחלקי מח אחרים או דועך ונעלם מהר.
להפתעם הם ראו אפקט ענק של תגובת שרשרת לדחף עיצבי שהופעל על נוירון אחד במח של חולדה. הדחף הבודד הוביל להתעוררות של 30 דחפים בשכנות וחלקם הובילו אף הם כל אחד להתעוררות של 30 דחפים וכן הלאה כך שיכול הדחף הבודד להוביל להתעוררות של מיליוני דחפים.

בפועל, מראים המימצאים שיש הרבה "רעש" בסביבת הנוירונים המופעלים, הרבה יותר מרעשים בהשוואה לפעילות מחשב. אם המח שלנו פעיל בצורה מדויקת וחכמה הרבה יותר ממחשבים, מציעים החוקרים שהפעילות בפועל היא אינטגרטיבית ומבוססת על הרבה נוירונים כך שהרעש המלווה נוירון זה או אחר לא משפיע על מכלול הפעולה.

כל נוירון קשור לכ- 10000 נוירונים אחרים כך שה"רעש" גדול במוחנו, ולמרות ש"רעש" עיצבי נחשב כמעמסה אולי זה גם כוח שלנו יש ולמחשבים אין.

Nature, 2010, 466, 123-127
 

תרגום ועריכה: ד"ר דינה ראלט