התמכרויות
מנהלי קהילה
התרופות החדשות להשמנה וסוכרת תורמות להתמודדות עם אלכוהול
מחקר בשבדיה זיהה השפעה חיובית של תרופות ההרזיה החדשות במצבים של התמכרות לאלכוהול. מה יכול להסביר את התופעה?
בשנים האחרונות צוברות פופולאריות בעולם כולו וגם בישראל תרופות הרזיה חדשות מקבוצת האנלוגים ל-GLP-1 – תרופות המשמשות גם לטיפול בסוכרת סוג 2 המחקות את השפעתו ההורמון GLP-1 המופרש מרירית המעי. תרופות אלה מדכאות תחושות רעב והוכחו בהשפעתן המועילה על ירידה במשקל, כשהן נלקחות בשילוב עם הקפדה על אורח חיים בריא.
שלושה חומרים פעילים בקבוצת ה'אנלוגים ל-GLP-1' אושרו בשנים האחרונות לשיווק גם כתרופות להרזיה הניתנות בהזרקה: החומר הפעיל סמגלוטיד (Semaglutide) המצוי בתרופות לסוכרת אוזמפיק בהזרקה וריבלסוס בכדורים – אושר כתרופה להשמנה ווגובי; החומר הפעיל לירגלוטיד (Liraglutide) המצוי בתרופה לסוכרת ויקטוזה אושר כתרופה להשמנה סקסנדה; והחומר הפעיל טירזפטיד (Trizepatide) המצוי בתרופה לסוכרת מאונג'רו ובתרופה להרזיה זפבאונד – שנכון להיום עדיין אינה משווקת באופן סדיר בישראל.
לאחרונה מצטברות עדויות כי תרופות הרזיה אלה עשויות להועיל גם בהפחתת הסיכון למחלות לב וכלי דם, ובעקבות ממצאי מחקרים, במארס 2024 אישר מינהל המזון והתרופות האמריקאי (ה-FDA) את ווגובי כטיפול תרופתי ראשון למטופלים בוגרים עם מחלה לבבית בשילוב עודף משקל או השמנת יתר שמיועד להפחתת הסיכון לתמותה קרדיו וסקולארית, התקף לב ושבץ מוחי.
לצד זאת מדווחים מספר מחקרים על השפעות מיטיבות של התרופות להרזיה מקבוצת האנלוגים ל-GLP-1 גם על טיפול בהתמכרויות שונות. מחקר משבדיה מחזק לאחרונה עדויות שקושרות בין הטיפול בתרופות אלה להפחתת הנטייה להתמכרות לטיפה המרה.
פחות אשפוזים
המחקר הנוכחי התבסס על מאגר לאומי של תושבי שבדיה, ובוצע כמחקר עוקבה ארצי שנערך בין השנים 2006 עד 2023. המחקר כלל מדגם נרחב של 227,866 מתמודדים עם הפרעת שימוש באלכוהול (AUD) אשר מתבטאת למעשה התמכרות לאלכוהול (גיל ממוצע של 40 שנים, 64% גברים). החוקרים אספו נתונים ממאגרי רישום של חולים מאושפזים ומרפאות חוץ, ימי היעדרות עקב מחלה וקצבת נכות, לאורך חציון מעקב שנמשך 8.8 שנים.
המחקר בחן את ההשפעה האפשרית של טיפול בתרופות ההרזיה החדשות על אשפוזים על רקע הפרעת שימוש באלכוהול ועל ניסיונות אובדניים.
מהנתונים עולה כי כ-59% מהמשתתפים נדרשו לאשפוז על רקע הפרעת שימוש באלכוהול.
בקרב 4,321 המטופלים בתרופה סמגלוטיד תועד סיכון הנמוך ב-36% לאשפוזים על רקע הפרעת שימוש באלכוהול, לצד ירידה של 22% בסיכון הכולל לאשפוזים על רקע התמכרויות. הטיפול בסמגלוטיד לווה אצל המתמודדים עם הפרעת שימוש באלכוהול בירידה של 22% בסיכון לאשפוזים מסיבות גופניות שונות, והטיפול בתרופה המקבילה לירגלוטיד לווה אף הוא אצל המתמודדים עם התמכרות לאלכוהול בירידה של 21% בסיכון לאשפוזים מסיבות גופניות. לא נמצא קשר סטטיסטי מובהק בין הטיפול בתרופות להרזיה לבין הסיכון לניסיונות אובדניים.
המחקר נתמך על ידי מועצת המחקר השבדית (VR/SRC), וממצאיו פורסמו בנובמבר 2024 בכתב העת JAMA Psychiatry.
השפעה על דופמין ודיכוי שתיית יתר
החוקרים מסכמים כי הפרעת שימוש באלכוהול והתמכרויות לחומרים בכללותם אינם מטופלים תרופתית באופן מספק, זאת למרות זמינות טיפולים יעילים, ויש מקום לטיפולים חדשים מאחר והטיפולים הזמינים כיום אינם מתאימים בהכרח לכלל החולים. לפי ממצאי המחקר, סמגלוטיד ולירגלוטיד ותרופות מקבוצת האנלוגים ל-GLP-1 עשויות לתרום למאבק בהתמכרות באלכוהול ונדרשים מחקרים קליניים נוספים לאישור ממצאים אלו.
במחקר נמצא באופן מעניין כי הטיפול בסמגלוטיד ולירגלוטיד להפחתת התמכרות לאלכוהול היה מועיל יותר בהשוואה לתרופות שרשומות כיום לטיפול בהתמכרות זו כמו נלטרקסון ודיסולפיראם, אם כי החוקרים מציינים כי יש לקחת את הממצאים בערבון מוגבל, שכן לא בוצעה השוואה ישירה בין התרופות, אלא רק השוואה עקיפה בין אלו שטופלו בכל אחת מהתרופות לבין אלו שלא טופלו בה.
הממצאים העדכניים מלווים בעבודות נוספות שמצביעות בחודשים האחרונים על קשר בין טיפול בתרופות מקבוצת האנלוגים ל-GLP-1 לבין ירידה בסיכון להתמכרות לאלכוהול וירידה בנטייה להתמכרויות. לפי מחקר שפורסם במאי 2024 בכתב העת Nature Communications, במעקב שנמשך שנה, הסיכון להתפתחות הפרעת שימוש באלכוהול היה נמוך ב-65% בקרב המטופלים בסמגלוטיד, והסיכון לחזרה להפרעה זו היה נמוך ב-63% מקרב הנבדקים שכבר התמודדו עם התופעה בעבר. כמו כן, בנובמבר 2023 דיווחו חוקרים אמריקאים בכתב העת Scientific Reports כי נטילת סמגלוטיד וטריזפטיד מפחיתה את הדחף לצריכת אלכוהול אצל אנשים עם השמנה שנוטלים תרופות אלה להרזיה.
התהליכים הביולוגיים שעשויים להסביר השפעות אלה אינם ברורים לחלוטין, ולפי הערכות המבוססות על תצפיות במעבדה וניסויים בחיות, ככל הנראה התרופות מקבוצת האנלוגים ל-GLP-1 משפיעות על תהליכים במוח שקשורים בתחושות 'גמול' המופעלים על ידי המוליך העצבי דופמין, ובכך מובילות לדעיכה בנטייה להתמכרות. כמו כן, ההורמון GLP-1 שהתרופות הללו מחקות למעשה את פעולתו, גם משמש למיתון תגובות של הגוף ללחץ, ונטילת התרופות עשויה להשפיע על דיכוי התנהגות של אכילת יתר וצריכת אלכוהול בתגובה ללחצים מהסביבה. גם השפעה נוגדת דלקתיות של תרופות אלה עשויה להסביר את הקשר שתועד במחקרים.