תחום השתלות האיברים עבר בעשורים האחרונים מהפכה של ממש, מאז השתלת האיבר הראשונה המוצלחת בהיסטוריה ביוני 1950 בארה"ב, כשרות טאקר, חולה בת 44 שסבלה מכליות פוליציסטיות עברה השתלת כליה שהחזיקה מעמד בגופה עשרה חודשים, וזאת חרף העובדה שבאותה תקופה לא היו זמינים טיפולים תרופתיים לדיכוי המערכת החיסונית ולמניעת דחיית השתל כמו היום. היה זה אגב 45 שנים לאחר השתלת הקרנית המוצלחת הראשונה שבוצעה בצ'כיה בשנת 1905.

ההתפתחויות בתחום היו מהירות: בשנת 1952 תועדה השתלת הכליה הראשונה מתורם חי בפאריס, בשנת 1966 הושתלו לראשונה כליה ולבלב במשולב, בשנת 1967 תועדה השתלת הכבד הראשונה, בשנת 1968 – השתלת הלב הראשונה והשתלה ראשונה שבוצעה ללבלב בנפרד, בשנת 1981 השתלה ראשונה משולבת ללב וריאה, ובשנת 1983 השתלת הריאה הראשונה שבה שרד המטופל יותר מימים ספורים. ב-1988 תועדה בגרמניה לראשונה השתלת מעיים מוצלחת.

גם בשנים האחרונות התחום ממשיך להתפתח בקצב מואץ: בשנת 1998 הושתלו לראשונה יד בצרפת ומיתרי קול בארה"ב, בשנת 2003 תועדה לראשונה השתלת לשון באוסטריה, בשנת 2005 נרשמה בצרפת פריצת דרך עם השתלת הפנים הראשונה, בשנת 2006 הושתל לראשונה פין, ובשנת 2012 דווח בשבדיה על השתלת הרחם הראשונה בעולם. בדצמבר 2017 דווח על מושתלת הרחם הראשונה בארה"ב שילדה תינוק.

העתיד טומן עוד דרמות רבות בתחום השתלת האיברים – המוגדר כיום כטיפול מציל חיים לאנשים שאיבריהם הפסיקו לתפקד או נפגעו קשות באופן שמעמיד את חייהם בסכנה. לצד המחסור החמור באיברים להשתלה, חייהם של מושתלי איברים כיום מלאים באתגרים, ודורשים טיפול אינטנסיבי יומיומי בתרופות האימונוסופרסנטים למניעת דחיית השתל המחלישות את המערכת החיסונית, תרופות נוספות למניעת זיהומים ומעקבים רפואיים קבועים לתקופה ממושכת אחר תופעות הלוואי של הטיפול התרופתי וסיבוכים אפשריים, לרבות הפסקת פעילותו של האיבר המושתל, אי ספיקת כליות, מחלות לב וכלי דם וסרטן. בקהילה המדעית והרפואית עמלים על הארכת זמן הישרדותם של איברים מושתלים ועל שיפורים בטיפול התרופתי שיאפשרו לחסוך את תופעות הלוואי והסיבוכים.

לרגל חג פסח המציין את יציאתו של העם היהודי מעבדות לחירות, המדריך שלהלן מספק הצצה להתפתחויות המרכזיות בעולם השתלות האיברים שעשויות להביא חירות ומזור לחולים קשים הזקוקים לתרומת איברים.

השתלת איברים נגועים בזיהומים

אחד החששות הגדולים בתחום ההשתלות הוא השתלה של איבר נגוע בזיהום אצל חולה קשה, באופן שעלול להעביר את הזיהום לחולה ולסכן את חייו עוד יותר ממצבו הרפואי המורכב בעודו ממתין לתרומת איברים.

מסיבה זו, לפני קציר איברים ממת מבוצעות בדיקות רפואיות על התורם וכן בדיקות מעבדה על דגימה מהאיברים שנתרמו להשתלה כדי לוודא שהם אינם נושאים מחלה זיהומית מורכבת. ההימנעות מהשתלות איברים שמקורם בתורמים נשאי נגיפים מזהמים מחריפה את המחסור העולמי החמור באיברים להשתלה.

ואולם, מתברר כי הרפואה פיתחה שיטה שמאפשרת להפיג חששות מסוג זה – בעיקר בכל הקשור לאיברים הנגועים בנגיף הפטיטיס סי העלול לגרום לדלקת כבד נגיפית קשה, וזאת הודות לטיפולים תרופתיים חדשניים מתקדמים שפותחו בשנים האחרונות המאפשרים בסיכויי הצלחה גבוהים של מעל ל-90% להעלים את הנגיף מגופם של חולים.

במחקר אמריקאי שנערך באוניברסיטת ג'ונס הופקינס במרילנד ופורסם במארס 2018 בכתב העת Annals of Internal Medicine, נמצא כי חולים שהושתלו בגופם כליות נגועות בהפטיטיס סי לא נדבקו בזיהום. במחקר הושתלו כליות נגועות בנגיף לעשרה חולים עם אי ספיקת כליות, ובהמשך ניתנו למושתלים שתיים מהתרופות החדשות שפותחו כנגד הפטיטיס סי: גרזופרביר ואלבסביר. כל עשרת המושתלים היו בוגרים מעל גיל 50 שלא נמצאה עבורם כליה מתאימה מתורם חי. החוקרים הסבירו את הניסיון להשתיל איברים נגועים בנגיף בשיעורי תמותה גבוהים בקרב חולים עם אי ספיקת כליות סופנית. התורמים המתים שכליותיהם הושתלו בגופם של החולים היו נשאי הפטיטיס סי בגילי 13 עד 50. בתום שנת מעקב נותרו כל עשרת החולים נקיים מהזיהום: חמישה מהנבדקים נותרו נקיים לכל אורך תקופת המעקב מנגיף הפטיטיס סי בדם, ואילו לחמישה נוספים אותרו רמות נמוכות של הנגיף בימים הראשונים לאחר ההשתלה שנעלמו לחלוטין כעבור שלושה חודשים לכל היותר.

במקביל דווח בארה"ב על מחקר נוסף שבוחן את האפשרות להשתיל לבבות נגועים בהפטיטיס סי תוך שימוש בתרופות החדשות כנגד הנגיף.

נכון להיום לא מבוצעות בעולם באופן שגרתי השתלות איברים מתורמים נשאי הפטיטיס סי, וכך גם בישראל, אלא להשתלות בחולים שכבר אובחנו כנשאי הנגיף בעבר. כך גם לגבי נשאי נגיף ה-HIV מחולל האיידס שיכולים לשמש החל משנת 2016 ברוב מדינות המערב תורמי איברים לנשאים אחרים הזקוקים להשתלה.

הפחתה במינון מדכאי חיסון

הטיפול התרופתי במושתלי איברים מבוסס על התרופות מקבוצת האימונוסופרסנטים שמדכאות את המערכת החיסונית במטרה למנוע דחייה של האיבר המושתל, אולם טיפול זה דורש להתמקצע במלאכת איזונים מורכבת: מינון גבוה מדי של אימונוסופרסנטים ודיכוי מוגבר של המערכת החיסונית מגדילים את הסיכון להידבקות בזיהומים מסוכנים. מינון נמוך מדי מגדיל את הסיכון לדחיית האיבר המושתל. יתרה מכך, לתרופות האימונוסופרסנטים תופעות לוואי נרחבות, והן מעלות את הסיכון למחלות ולמצבים רפואיים מורכבים, ודורשות מעקב רפואי הדוק.

בשנים האחרונות פותחו תרופות חדשות מקבוצת האימונוסופרסנטים שמאפשרות להפחית את הסיכון לזיהומים ומפחיתות מהצורך בבדיקות במסגרת המעקב הרפואי אחר המושתלים.

כך פותחה אברולימוס (Everolimus) המשווקת בשם המסחרי סרטיקן, המשמשת למניעת דחיית שתל למושתלי איברים, והוכחה במקביל גם כמפחיתה את הסיכון לזיהומים בקרב מושתלי האיברים וכמגנה על הכליה מפני התפתחות אי ספיקת כליות והן כמפחיתה את הסיכון לסרטן. התרופה מהווה וסת של המערכת החיסונית (אימונומודולטור), משתייכת לקבוצת מעכבי mTOR ופועלת על מסלול מולקולארי ספציפי, שמונע מתאי הדם הלבנים של המערכת החיסונית לתקוף את האיבר המושתל.

מחקר TRANSFORM שבוצע בקרב מעל ל-2,000 מושתלי כליה ב-42 מדינות והוצג בספטמבר 2017 בכנס החברה האירופית להשתלות איברים בספרד, העלה כי התרופה מאפשרת שילוב עם תרופה מקבוצת מדכאי קלצינאורין (הקבוצה המרכזית של תרופות למניעת דחיית שתל) במינון נמוך יותר מהמקובל, באופן שמפחית את הסיכון לתופעות הלוואי הקשות שנקשרות למעכבי קלצינאורין, וכן תורמת למניעת זיהומים, לרבות זיהומים בנגיפים CMV ו-BK, בהשוואה לפרוטוקול הטיפולי המקובל בתרופה מדכאת קלצינאורין במינון רגיל עם תרופות המדכאות את השגשוג של מערכת החיסון (חומצה מיקופנולית). 

גם סירולימוס (Sirolimus) שמשווקת בשם המסחרי רפמיון, המשתייכת לקבוצת מעכביmTOR  ופועלת על מסלול מולקולארי ספציפי שמונע מתאי הדם הלבנים של המערכת החיסונית לתקוף את האיבר המושתל – הוכחה כתרופה שמאפשרת נטילה לצד מינון נמוך של מעכבי קלצינואורין, באופן שמפחית את הסיכון לתופעות לוואי. עוד נמצא כי בדומה לאברולימוס, גם סירולימוס מפחיתה את הסיכון לזיהומים. מחקר שפורסם ביוני 2008 בכתב העת Transplantation Proceedings העלה כי טיפול בתרופה מפחית את הסיכון להידבקות מושתלים בנגיף CMV (ציטומגלו וירוס).

לצד אלה מפותחות בשנים האחרונות תרופות נוגדות דחייה נוספות שביכולתן להפחית את תופעות הלוואי והסיבוכים הנלווים ולשפר את הישרדותם של מושתלי איברים. 

תאי גזע במקום אימונוסופרסנטים

טיפול חדשני פורץ דרך, שעדיין מוגדר מחקרי בימים אלה ועתיד להוביל למהפכה גדולה בתחום השתלות הכליה, מאפשר כיום למושתלים להימנע כלל מתרופות האימונוסופרסנטים נוגדות הדחייה וכך לחסוך את תופעות הלוואי והסיכון המוגבר להידבקות בזיהומים, וזאת באמצעות השתלה משולבת של כליה ומח עצם.

בטיפול, שזכה לשמות הרפואיים 'טיפול תאי מקל' (Facilitating Cell Therapy) ו'סבילות חיסונית מושרית' (induced immune tolerance) נאספים תאי גזע של התורם ומוחדרים לאחר ההשתלה למח העצם של החולה הנזקק להשתלה, במקום שבו נוצרים תאי דם לבנים של המערכת החיסונית שמטרתם להלחם בזיהומים החודרים לגוף.

במסגרת הטיפול, כפי שהוצג במאמר שפורסם בשנת 2012, כחודש לפני השתלת כליה מתוכננת מזריקים תורמי כליה חיים לעצמם במשך מספר ימים תרופה שמביאה תאי גזע ותאים "מסייעים" לזרם הדם שלהם, משם ניתן לאסוף אותם ולשלוח לעיבוד. התאים המסייעים עוזרים ליצור "סביבה אוהדת" לתאי גזע של מוח העצם. בהמשך תורם הכליה מוסר מנת דם, ותאים אלו עוברים העשרה במעבדה. במקביל, החולה הזקוק לכליה עובר טיפולי כימותרפיה ורדיותרפיה על מנת לדכא את מערכת החיסון, תהליך שנועד להכינו לקבלת תאי הגזע של התורם. בשלב הבא המטופל עובר את השתלת הכליה, ויום לאחר מכן מוזרקים לגופו תאי הגזע המועשרים מהתורם, בשאיפה ליצור בגופו שתי מערכות של מוח עצם שיאפשרו להגן על האיבר המושתל מבלי להיזדקק לאימונוסופרסנטים. הטיפול למעשה הופך את המערכת החיסונית של החולה למעורבת – כזו המכילה הן תאים שלו עצמו והן של תורם האיבר, באופן ש'מאמן' את המערכת החיסונית של המושתל לקבל את האיבר החדש מבלי להזדקק לטיפול באימונוסופרסנטים. המושתלים אמנם נוטלים בשלב הראשון תרופות נגד דחייה, אך נגמלים מהן בהדרגה, במטרה להפסיקן לחלוטין עד שנה לאחר ההשתלה. 

גם חברות התרופות נכנסו לאחרונה לתחום עם פיתוח שיטות להעשרת תאי הגזע של התורם. במסגרת מחקר  שבוצע בחברת התרופות נוברטיס עברו את הטיפול החדשני 28 מושתלי איברים, ול-19 מתוכם האיבר המושתל נותר מתפקד כעבור שנתיים, כאשר 12 מהם לא נזקקו כלל לתרופות אימונוסופרסנטיות למשך יותר מ-18 חודשים מתוך שנתיים אלה, וזאת מבלי לפתח דחייה של האיבר המושתל. החוקרים מציינים כי הטיפול החדש יאפשר למנוע את תופעות הלוואי המיוחסות לאימונוסופרסנטים וצפוי גם להוביל לירידה באשפוזים של מושתלי איברים עקב סיבוכים הקשורים לטיפול התרופתי או על רקע אי היענות לטיפול.

סמנים גנטיים להערכת הישרדות האיבר המושתל

בשנים האחרונות מנסים חוקרים להתחקות אחר סמנים (ביומרקרים) – לרבות סמנים גנטיים שונים –  שיוכלו לאמוד את מצבם של תורמי איברים ומושתלים ולהעריך את סיכויי ההישרדות של האיבר המושתל.

בשלב הראשון כבר אובחנו במספר עבודות מאפיינים גנטיים ייחודיים שמאפשרים למערכת החיסונית לפתח סבילות כלפי איבר חדש שהושתל בגוף באופן המאפשר לחולים מסוימים הזקוקים להשתלה, שנושאים את אותם מאפיינים גנטיים, שלא להזדקק לטיפול בתרופות אימונוסופרסנטים.

כעת עמלים בקהילה הרפואית והמדעית על איתור סמנים שיאפשרו לאפיין תורמי איברים ומושתלים ועל סמך אפיונים אלה לבצע 'השתלת איברים מותאמת אישית' על פי הפרופיל הגנטי.

כך, למשל, זוהו סמנים שביכולתם לקבוע התאמות לאורך זמן בין איבר למושתל, באופן שמאפשר לאמוד מראש את ההישרדות הצפויה של האיבר אצל המושתל ולהתאים מראש איברים לחולים עם סמנים גנטיים המצביעים על התאמה גבוהה ועל סיכויים גבוהים יותר להישרדות ממושכת של האיבר המושתל. תיאורטית, סמנים גנטיים אלה מאפשרים גם להתאים אישית את המינון הנדרש של תרופות נוגדות דחיית שתן בהתאם לסיכויים לדחייה של השתל.

בין השאר, מאמר סקירה שפורסם בינואר 2017 בכתב העת Medical Science Monitor קובע כי אורכם של טלומרים – הנמצאים בקצות הכרומוזומים המרכיבים את המטען הגנטי הדי.אנ.איי, עשוי לסייע בהערכה כמה זמן יחזיק האיבר מעמד. ככלל, טלומרים נוטים להתקצר עם העלייה בגיל, וטלומרים קצרים נקשרו במחקרים עם סיכון מוגבר לתמותה ותחלואה במחלות רבות, לרבות מחלות לב, סרטן, דמנציה וגם צינון. המאמר סוקר עשרה מחקרים שמצאו קשר בין אורכם של טלומרים לבין תפקוד איברים מושתלים לאורך זמן, כשנדרשת בדיקה לאורך הטלומרים הן בתאי האיבר המועמד להשתלה (של התורם) והן בתאי הדם הלבנים מסוג לימפוציטים אצל המושתל. גם שינויים בגן CDKN2A שנקשר בעבר למספר מחלות לרבות מיאלומה נפוצה – נמצאו בעבודות כסמן המאפשר לסייע בחיזוי ההישרדות הצפויה של איברים מושתלים.

השתלת לב לאחר דום לב

תחום השתלות הלב זכה בשנים האחרונות להתקדמות משמעותית, ומהמצב שהיה נהוג בעבר ובו חולי לב קשים שנזקקו להשתלת לב היו מתים במידה ולא נמצא עבורם לב מתאים, כיום נכנס לשימוש הלב המלאכותי שיכול לשמש במצבים רבים כגשר להשתלת לב ואפילו לאורך שנים. בשנת 2017 הוכנס הלב המלאכותי לסל הבריאות הממלכתי בישראל. מעבר לכך, בשנים האחרונות החלו לבצע השתלות של לב פועם שמוזרם דרכו דם במקום השתלת לב נשמר מספר שעות בצידנית עם קרח – באופן שאמור לשפר את אורח חייו של הלב המושתל. שתי התפתחויות אלה מובילות לשיפור בזמינות של לבבות להשתלה ובהישרדות של חולי לב קשים הזקוקים להשתלת לב.

למרות זאת, המחסור בלבבות עדיין חמור ביותר, ואחת ההתפתחויות העתידיות שכבר נחקרת בחלק ממדינות המערב המבקשת להגדיל עוד יותר את היצע הלבבות להשתלה היא השתלה של לבבות מחולים שמתו בדום לב במקום ממוות מוחי. לבבות אלה לרוב נפסלים להשתלה בגלל חשש מסיכון מוגבר בהשתלה ומכשל מהיר של הלב המושתל, אולם בשנים האחרונות ניתוחים אלה צוברים תאוצה במסגרת מחקרית על רקע שיפור ביכולת השימור של לבבות שנאספו מאנשים שעברו דום לב. לניתוחים אלה קדמו השתלות של איברים אחרים מחולים שמתו מדום לב שמבוצעים בעשור החולף במספר מדינות, לרבות בישראל, אם כי עדיין לא באופן שגרתי. בפברואר 2014 דווח לראשונה בישראל על השתלת כליה מאדם שמת בדום לב. עתה כבר מבוצעים בעולם השתלות לב מאנשים שמתו בנסיבות אלה.

בארה"ב פורסם עוד בשנת 2008 בכתב העת New England Journal of Medicine על שלושה מקרים ראשונים של ילדים שעברו השתלה של לב מתורמים שמתו בדום לב. בשנים האחרונות מדווח על השתלות שכאלה במדינות נוספות, לרבות בריטניה ואוסטרליה.

ההתקדמות בטכנולוגיות השימור של איברים מחוץ לגוף מאפשרת כיום גם להרחיב את טווח הזמנים עוד מקציר האיברים עד להשתלה גם בהשתלות כבד, כליה וריאה, וגם בתחום זה ישנם מחקרים לפיתוח שיטות שימור שיוכלו להגדיל משמעותית את חלון הזמנים הקצר שאינו מאפשר כיום מרווח זמן מספק להטסה של איברים המיועדים להשתלה לאזורים רחוקים ולמדינות רחוקות.

השתלה של איברים מבעלי חיים (קסנוטרנספלנטציה)

השלב העתידי שנחקר בתחום ההשתלות המבקש להגדיל את ההיצע עבור חולים הממתינים לאיבר להשתלה הוא השימוש בקסנוגרפט (Xenograft) בטיפול הקרוי 'קסנוטרנספלנטציה' (Xenotransplantation) - כלומר השתלה של איברים ורקמות ממין אחד למין אחר, ובפועל השתלה של רקמות ואיברים מבעלי חיים, שאיבריהם דומים במבנה ובתפקוד הביולוגי לאלו של בני אדם.

כך, לבבות של חזירים דומים בגודל ובאנטומיה ללבבות אנושיים, ולכן השימוש בהם כתחליף להשתלת לב נחקר ביתר שאת. באוגוסט 2017 דווח בכתב העת Science על פריצת דרך מדעית, כשצוות חוקרים מארה"ב, סין ודנמרק הצליח באמצעים מעבדתיים להסיר נגיפים מאיימים מהמטען הגנטי של חזירים, באופן שמאפשר להשתמש בלבבותיהם להשתלות. בנוסף, באוניברסיטת מינכן בגרמניה דווחו לראשונה בשנת 2010 בכתב העת Xenotransplantation על קוף בבון שבגופו הושתל לב של חזיר, וכיום מבוצעים מעקבים על קופים שקיבלו לבבות מחזירים כדי לשפר את אורח החיים של הלב המושתל. צוותי מחקר שונים בוחנים גם שיטות לביצוע השתלות ריאה מחזירים לבני אדם, ובסקירה שפורסמה בנובמבר 2015 בכתב העתInternational Journal of Surgery כבר דווח כי ריאה של חזיר הצליחה לתפקד מחוץ לגוף למספר ימים כשמוזרם בה דם אנושי.

יצוין כי בתחום השתלות המסתמים מבוצעות כבר בשנים האחרונות בשגרה השתלות מסתמים ביולוגים שמקורם מחיות, לרוב חזיר, פרה או עגל.

במסגרת תחום הקסנוטרנספלנטציה מפותחות גם שיטות לגידול בעלי חיים מיוחדים שיש להם איברים "מושבחים" אנושיים שיוכלו לשמש בעתיד להשתלות בחולים – בסיכויי התאמה גבוהים. בפברואר 2018 דיווחו חוקרים אמריקאים מאוניברסיטת סטאנפורד ואוניברסיטת קליפורניה לראשונה כי הצליחו לגדל שילוב היברידי של כבשה-אדם – כלומר עובר של כבשה עם תאים אנושיים, מה שצפוי לטענתם לאפשר לאיברים אנושיים של כבשה היברידית כזאת לשמש בעתיד להשתלות. באופן דומה, בינואר 2017 דיווח צוות מדענים בינלאומי בכתב העת Cell כי הצליח לגדל עובר של חזיר עם תאים אנושיים – במטרה דומה לאפשר שימוש של איברי החזיר בהמשך לצורכי השתלות.

הדפסת איברים

לצד טכנולוגיית הלב המלאכותי המשמשת כגשר להשתלת לב, צובר תאוצה בעולם המחקר פיתוחם של איברים מלאכותיים נוספים שיוכלו לשמש תחליף להשתלה של איבר אנושי עבור חולים הזקוקים להשתלה. פתרון אפשרי שעשוי להוביל בעתיד למהפכה משמעותית בתחום היא הדפסה של איברים המיועדים להשתלה בעזרת מדפסות תלת מימד (3D Printers). בדומה להדפסה תלת מימדית רגילה, גם הדפסה ביולוגית תלת מימדית מבוצעת לפי תוכנת מחשב שבה מוצג האיבר המבוקש וההדפסה נעשית בהדרגה, שכבה-שכבה, עד לתוצר הסופי.

לצד חששות איתיים בלתי מבוטלים, מספר חברות כבר משקיעות בניסיון להדפיס ביולוגית רקמות שיער וכן ישנם פיתוחים להדפסה תלת מימדית ביולוגית של רקמות עור וגם של איברים להשתלה. בין השאר נטען בקרב מדענים העוסקים בתחום כי בשלב הראשון יעשו מאמצים להדפסה של לב במדפסת תלת מימד ביולוגית, מאחר ומבנה הלב ופעולתו הביולוגית פחות מורכבים בהשוואה לכבד, כליות וריאות. כמו כן, צוותי חוקרים מסוימים בוחנים להדפיס לב שלא בשכבות כמקובל במדפסות תלת מימד, אלא בהדפסה ראשונה של 'שלד' ראשוני תומך שאליו יוכנסו בהמשך תאי לב מודפסים.

בפריצת דרך מדעית בתחום דיווחו בינואר 2017 חוקרים באוניברסיטת אלבמה בארה"ב על רקמת לב שהודפסה בהצלחה בעזרת במדפסת תלת מימד ביולוגית, הוחדרה לעכבר שעבר התקף לב ושיפרה את תפקודיו הלבביים. כמו כן תועדו באחרונה הדפסות של רקמות כליה וכבד בעזרת מדפסות תלת מימד ביולוגיות.

השתלת ראש והשאלות האתיות

לצד חידושים אלה, כל עוד תחום ההשתלות מבוסס עדיין על השתלת איברים אנושיים מתורמים, נמשך הניסיון להשתיל איברים נוספים כדי להציל חיים ולשפר איכות חיים של חולים שונים.

אחרי שבעשור האחרון התוודענו להשתלות פנים, השתלות ידיים והשתלות לשון, השתלות פין, רחם ושחלות, לאחרונה צצות השאלות האתיות סביב השתלות, שהרפואה, המדע והאנושות בכללותה יאלצו להתמודד עמן בשנים הבאות.

השתלות פנים מאפשרות למעשה החלפת זהות במימדים שלא הכרנו בעבר. שכפול רקמות ואיברים במדפסות תלת מימד ביולוגיות יאפשר חשיפה של אנשים לסיכונים קיצוניים, תוך האפשרות להחליף בנקל איברים שיפגעו באיברים מודפסים. ולאחרונה כבר החל השיח על הפיתוחים בתחום השתלות הרחם, שעשוי לאפשר בעתיד גם לגברים להביא ילדים לעולם. בקהילה הרפואית כבר יש המתכננים לבצע השתלת רחם לנשים טראנסיות – דהיינו לגברים שעברו ניתוח לשינוי מין והפכו לנשים המבקשות להביא ילדים לעולם. 

מעבר לאלו, הנוירוכירורג האיטלקי סרג'יו קנברו (Canavero) הצהיר לאחרונה על התקדמות מדעית בדרך לכוונתו להפוך לרופא משתיל הראש הראשון. ביוני 2017 דווח בכתב העת המדעי CNS Neuroscience and Therapeutics כי קנברו לצד חוקרים מסין הצליחו לתקן חוט שדרה פגוע של תשעה עכברים על ידי שימוש במקטעי חוט שדרה של שישה אחרים. החוקרים השתמשו גם בחומר פוליאתילן גליקול שמשמש ברפואה לתיקון פגיעות בחוט השדרה, והעכברים שהושתלו בגופם מקטעי חוט שדרה חדשים הצליחו לשרוד ולהפגין כישורים מוטוריים.

בהמשך, בנובמבר 2017 דווח בכלי התקשורת כי קנברו ביצע לראשונה ניתוח להשתלת ראש על גופה, כאשר בתום 18 שעות הצליח לחבר את חוט השדרה, העצבים וכלי הדם בין ראש לגופה כרותת ראש. צוות החוקרים המלווה אותו דיווח לפני שנה על השתלת ראש מוצלחת בקופים, אך מבלי לחבר את חוט השדרה – מיומנות שצברו הרופאים כאמור בחודשים האחרונים, ומבלי לדווח על כך במאמר מדעי.

בעבר העריך קנברו כי עד שנת 2015 יבצע את השתלת הראש הראשונה, תאריך שכבר חלף, והצהיר כי המועמד הראשון להשתלה המפחידה הוא ולרי ספירידונוב, תושב רוסיה בן 31 הסובל משיתוק על רקע מחלה ניוונית של השרירים ומערכת העצבים בשם ורדינג-הופמן. בהמשך ירד סירודונוב מ"רשימת ההמתנה" להשתלות ראש, ואילו קנברו מסר כי בכוונתו לבצע השתלת ראש ראשונה לאנשים המשותקים מהצוואר ומטה, ככל הנראה בסין.

עדכון אחרון: מארס 2018