התמכרות לאלכוהול, המכונה בשפת המקצועית 'הפרעת שימוש באלכוהול' (Alcohol Use Disorder – ובקיצור AUD) היא הפרעה שמתבטאת בחוסר שליטה על צריכת אלכוהול חרף השלכות שליליות על חיי המתמודד עם ההפרעה.

הפרעת שימוש באלכוהול מתבטאת בדרך באחד משני דפוסי שימוש עיקריים: שתייה רציפה ושתייה בולמוסית או שתיית "בינג'" (binge drinking). "דפוס שתייה רציפה מתבטא בשתייה יומיומית או כמעט יומיומית של אלכוהול וקשור בדרך כלל להתפתחות סבילות גוברת להשפעות האלכוהול ותסמיני גמילה בעת הפסקת שתייה", מסביר ד"ר נדב שליט, פסיכיאטר מומחה במרכז הישראלי להתמכרויות ICA. "שתייה בולמוסית מוגדרת כמצב שבו נצרכת כמות גבוהה של אלכוהול (5 משקאות סטנדרטיים לגבר ו-4 משקאות לאשה) בפרק זמן של שעתיים או פחות. שתייה בולמוסית קשורה פחות להתפתחות תסמיני גמילה, אך כרוכה בסיכונים בריאותיים ונפשיים חמורים אף היא.

התמכרות לאלכוהול לרוב מלווה במצוקה נפשית נוספת, לרבות תסמיני דיכאון ו/או חרדה ובסיבוכים רפואיים נוספים שנוטים להחמיר עם הזמן על רקע חשיפה מתמשכת וגוברת של הגוף לנזקי האלכוהול, והיא פוגעת עם הזמן יותר ויותר בתפקוד היומיומי.

התמכרות לאלכוהול היא הפרעה הניתנת לטיפול, ומזה שנים קיימים גם טיפולים תרופתיים יעילים המסייעים לצמצום והפסקת שימוש וכן להתמודדות עם תסמונת הגמילה מאלכוהול. בדומה למצבים רפואיים רבים – מומלץ להתחיל טיפול מוקדם ככל האפשר כדי למנוע סיבוכים קשים.

מהי כמות האלכוהול שנחשבת למקובלת?

מרבית האוכלוסייה הבוגרת בעולם המערבי צורכים אלכוהול, ובמרבית המקרים שימוש זה אינו כרוך בבעיות מיוחדות. בדומה להתמכרויות נוספות, השימוש באלכוהול מצוי על רצף – משימוש בסיכון נמוך, דרך שימוש בסיכון מוגבר ועד להתפתחות הפרעת שימוש באלכוהול. בעבר התפרסמו מחקרים ולפיהם שתייה מתונה של אלכוהול עשויה להפחית סיכון למחלות לב וכלי דם, אך בשנים האחרונות ישנה ההסכמה רחבה בקהילה הרפואית כי גם שתייה מתונה קשורה לנזקים בריאותיים, ועל כן אין המלצה רפואית לצרוך אלכוהול בכל כמות שהיא. איגודי בריאות ברחבי העולם קבעו מגבלות לשימוש הנחשב מתון וכרוך בסיכון נמוך לנזקים בריאותיים.

המכון הלאומי לשימוש לרעה באלכוהול ואלכוהוליזם בארה"ב (NIAAA) מגדיר מנת אלכוהול באופן הבא:

• כ-350 מ"ל בירה (כ-5% אלכוהול)
• כוסית של כ-150 מ"ל יין (כ-12% אלכוהול)
• שוט של כ-45 מ"ל שתייה חריפה (כ-40% אלכוהול)

ההמלצות לשתייה מתונה הינן עד 2 מנות אלכוהול ביום לגברים ועד מנת אלכוהול אחת לנשים.

ההגדרה של הפרעת שימוש באלכוהול ותסמינים אופייניים

האבחנה של התמכרות לאלכוהול הוכרה בספר האבחנות הפסיכיאטרי הראשון (DSM) שהתפרסם ב-1952. לאורך השנים שונו הגדרות האבחנה והתסמינים המאפיינים אותה בהתאם לממצאים מחקריים. במהדורה העדכנית של ספר האבחנות DSM-5, אשר התפרסמה ב-2013, עודכנה האבחנה והיא נקראת כיום "הפרעת שימוש באלכוהול" (Alcohol Use Disorder). ההפרעה מוגדרת כ"דפוס בעייתי של שימוש באלכוהול המוביל לפגיעה קלינית משמעותית או למצוקה נפשית". המינוח החדש נועד הן להפחית את הסטיגמה הכרוכה במונח "אלכוהוליזם", והן על מנת להכיר בכך שלא תמיד חייבת להיות תלות גופנית באלכוהול (dependence) על מנת שהאדם יסבול מהפרעה הקשורה לצריכת אלכוהול.

אבחנה של הפרעת שימוש באלכוהול ניתנת כאשר קיימים לפחות שני תסמינים מתוך 11 תסמינים אפשריים במהלך השנה החולפת. כאשר מאובחנים 3-2 תסמינים, ההפרעה מוגדרת כקלה; 5-4 תסמינים מצביעים על הפרעה בחומרה בינונית; 6 תסמינים ומעלה – משמעותם הפרעה חמורה.

התסמינים כוללים:

1. אלכוהול הנצרך בכמות גבוהה או למשך פרק זמן ארוך מהמתוכנן.
2. יש תשוקה קבועה לאלכוהול או מאמצים להפחית את צריכת האלכוהול או לשלוט עליה ללא הצלחה.
3. זמן רב מבוזבז בפעילויות שנחשבות לחיוניות כדי להשיג אלכוהול, לצרוך אלכוהול או להתאושש מהשפעות האלכוהול.
4. קיים דחף חזק (craving) לצרוך אלכוהול.
5. שתייה חוזרת של אלכוהול מובילה לפגיעה ביכולת למלא משימות בעבודה, בלימודים או בבית.
6. שימוש מתמשך באלכוהול למרות בעיות חברתיות ובינאישיות חוזרות שנגרמות או מוחמרות בהשפעת האלכוהול.
7. ויתור על פעולות חשובות חברתיות, תעסוקתיות ואחרות או צמצומן בגלל שימוש באלכוהול.
8. שתייה חוזרת של אלכוהול במצבים מסוכנים מבחינה פיזית, למשל בנהיגה או שחייה.
9. המשך השימוש באלכוהול למרות ידע על בעיות פיזיות או נפשיות מתמשכות או חוזרות שככל הנראה נגרמו או הוחמרו על רקע שימוש באלכוהול.
10. התפתחות סבילות (tolerance) לאלכוהול, שמוגדרת כאחת משניים: צורך בכמות גוברת של אלכוהול כדי להשיג השפעה רצויה או השפעה מופחתת באופן ניכר בשתייה ממושכת של אותה כמות אלכוהול.
11. התפתחות תסמיני גמילה (withdrawal symptoms) בעת הפסקת השימוש באלכוהול, שעשויים לכלול רעד, הזעת יתר, עלייה בדופק הלב ולחץ הדם, נדודי שינה (אינסומניה), חרדה, בחילות או הקאות, פרכוסים ושינויים חדים ופתאומיים במערכת העצבים המרכזית המתבטאים בדליריום (delirium tremens).

התמכרות לאלכוהול גם מלווה לרוב בפרקי זמן של שכרות, כאשר כמות האלכוהול בדם עולה, באופן המוביל להשפעות נפשיות והתנהגותיות, לרבות התנהגות לא הולמת, חוסר יציבות במצב הרוח, ירידה ביכולת השיפוט, דיבור מבולבל, ירידה בקשב ובזיכרון, ירידה בקואורדינציה, ולעתים גם פרקי זמן של שיכחה ("בלקאאוט"). במקרים חמורים רמות גבוהות מדי של אלכוהול בדם עלולות להיות מסכנות חיים ולהוביל לתרדמת או לנזק מוחי בלתי הפיך ואף למוות.

כאשר אדם חש תלות באלכוהול וכי השימוש באלכוהול פוגע בחייו ובחיי משפחתו – מומלץ לפנות לטיפול רפואי, שכן יש אמצעים מגוונים לטיפול בהתמכרות לאלכוהול. בדומה להתמכרויות אחרות, אנשים רבים עם הפרעת שימוש באלכוהול מתקשים להודות כי הם סובלים מבעיה ו/או מהססים לפנות לטיפול. במידה וקרוב של אדם שצורך אלכוהול בכמות מוגברת חושד כי התפתחה הפרעת שימוש באלכוהול – מומלץ לנסות ולשוחח על האפשרות להתערבות ולפנייה לעזרה מקצועית.

שכיחות התופעה

הפרעת שימוש באלכוהול הינה תופעה שכיחה. לפי הערכות ארגון הבריאות העולמי (WHO), נכון ליוני 2024 חיים בעולם כ-400 מיליון איש, אשר מהווים כ-7% מהאנשים מגיל 15 ומעלה, שמתמודדים עם הפרעת שימוש באלכוהול בדרגה כלשהי, ומתוכם כ-209 מיליון (3.7%) עם הפרעת שימוש בחומרה בינונית-גבוהה.

לפי סקירה בספרות הרפואית על היקף ההתמכרויות בעולם שממצאיה פורסמו במארס 2011 בכתב העת Evaluation & the Health Professions, בין 2.8% עד 11% מהבוגרים בגילי 50-18 מתמודדים עם הפרעת שימוש באלכוהול.

בישראל, ממצאים ממחקר של המרכז הישראלי להתמכרויות מצביעים כי 7% מהאוכלוסייה הבוגרת בישראל מתמודדת עם הפרעת שימוש באלכוהול.

חוקרים מארה"ב וישראל דיווחו בנובמבר 2012 בכתב העת Journal of Studies on Alcohol and Drugs על בסיס מדגם של 1,349 בוגרים, כי צריכת אלכוהול מופרזת הייתה משמעותית יותר בקרב ישראלים עולים ממדינות ברית המועצות לשעבר, אשר נמצאים בסיכון גבוה ב-75% לעומת כלל האוכלוסייה בישראל להיות מאובחנים עם הפרעת שימוש באלכוהול בדרגת חומרה כלשהי.

במחקר ישראלי שפורסם ביולי 2017 בכתב העת Israel Journal of Health Policy Research, אשר כלל ראיונות עם 573 צעירים בגילי 16 עד 35 שפונו לחדר מיון של בית החולים איכילוב בתל אביב, כחמישית סיגלו הרגלים של שתיית אלכוהול מופרזת בבילויים, שהתבטאה בשתיית יותר מארבע מנות אלכוהול לבילוי. קרוב לרבע דיווחו על שתיית אלכוהול מדי יום או כמה פעמים בשבוע, בהם 19% מהגברים ו-26% מהנשים.

בסקר שנערך ביוזמת המרכז הישראלי להתמכרויות בקרב 4,025 נבדקים יהודים בוגרים, שממצאיו פורסמו במארס 2021 בכתב העת European Addiction Research, 10.5% הציגו דפוס של התמכרות לקנביס – 13% מהגברים ו-7.85% מהנשים, ו-3.2% התמודדו עם התמכרות משולבת לקנביס ואלכוהול.

במחקר של ארגון הבריאות העולמי שבוחן הרגלי בריאות בקרב מתבגרים, ממצאים מישראל שפורסמו ביולי 2023 הצביעו על כך שעל רקע התפרצות מגפת הקורונה העולמית, לצד עלייה בהיקף המתבגרים עם מצוקה נפשית, 5% דיווחו על שתיית בינג' של אלכוהול, שהתבטאה בשתייה של יותר מארבע מנות אלכוהול תוך מספר שעות בתקופת סגרי הקורונה, ואילו בתום הסגרים והחזרה למקומות ביולי השיעור עלה ל-12.5% מהמתבגרים, והיה גבוה יותר מזה שתועד בשנת 2019 לפני פרוץ המגפה (7%).

סיבות וגורמי סיכון להתמכרות אלכוהול

ככל התמכרות, גם התמכרות לאלכוהול נתפסת כתופעה מורכבת שמשלבת גורמים גנטיים, סביבתיים, נפשיים וחברתיים.

• גנטיקה: לפי הערכות, ניתן לייחס כ-50% עד 60% מהסיכון להתפתחות הפרעת שימוש באלכוהול למרכיבים גנטיים. מחקרים מזהים נטייה מוגברת להתמכרות לאלכוהול במשפחות מסוימות, והמגמה מקבלת חיזוק גם במחקרי תאומים. בשנים האחרונות זוהו מספר שינויים גנטיים שמאפיינים מתמודדים עם התמכרות לאלכוהול, עם זאת, נכון להיום אין בדיקה גנטית ספציפית שמאפשרת לאבחן נטייה להתמכרות לאלכוהול. ידוע כי ישנם שינויים גנטיים המגבירים סיכון להתמכרויות באופן כללי ושינויים גנטיים הקשורים באופן ספציפי להגברת סיכון להתמכרות לאלכוהול. ישנם גם שינויים גנטיים המגבירים סיכון הן להתמכרות לאלכוהול והן להפרעת הימורים, עובדה המסבירה את השכיחות המוגברת של שתי ההפרעות בקרב משפחות מסוימות.

• מצבים רפואיים: מצבים כרוניים שונים כגון כאב כרוני, הפרעות שינה מתמשכות והפרעות פסיכיאטריות מגוונות כגון דיכאון, חרדה, הפרעת קשב או הפרעה פוסט-טראומטית, קשורים כולם לסיכון מוגבר להתפתחות התמכרות לאלכוהול. מחקרים הראו גם כי לאחר ניתוח בריאטרי (ניתוחים להרזיה) עולה משמעותית הסיכון לפתח התמכרות לאלכוהול.

• משתנים תרבותיים: קיימים הבדלים תרבותיים משמעותיים בצריכת אלכוהול בין חברות שונות. גיל חשיפה מוקדם כרוך בסיכון מוגבר להתפתחות הפרעת שימוש באלכוהול בהמשך החיים. נורמות תרבותיות של צריכת משקאות עם ריכוז אלכוהול גבוה כגון וודקה או וויסקי, כרוכות בשכיחות מוגברת של הפרעת שימוש באלכוהול לעומת תרבויות בהן הנורמה היא של צריכת יין או בירה. גם קבלה חברתית של צריכת אלכוהול שלא במסגרת חברתית, לעומת נורמות חברתיות המציגות שתייה שכזו באור שלילי, משפיעות על הסיכון להתפתחות הפרעת שימוש באלכוהול.

• גורמים סוציאליים: בדומה להתמכרויות רבות אחרות, חוסר בטחון תעסוקתי או כלכלי, בדידות, תנאי מגורים או מחייה קשים וקשרים חברתיים/משפחתיים עם אנשים אחרים הצורכים אלכוהול בכמות גבוהה – כל אלה מגבירים את הסיכון להתפתחות הפרעת שימוש באלכוהול.

• גורמים פסיכולוגיים: קיימות עדויות מוצקות לכך שחוויות שליליות בילדות, כגון התעללות, הזנחה, והפרעות בתפקוד ההורים (עקב מחלה, בעיות נפשיות, התמכרות, מאסר ואף פרידה וגירושין) מגבירות באופן משמעותי את הסיכון להתפתחות התמכרויות בהמשך החיים. גם תנאי חיים בבגרות המלווים במתח נפשי מוגבר, כגון חוויות טראומטיות או חיים בצל טרור ו/או מלחמה מגבירים סיכון להתפתחות התמכרות.

• דפוסי שימוש: שתיית אלכוהול קבועה לאורך זמן עשויה להיות יציבה שנים רבות (למשל – אדם השותה מדי ערב פחית בירה או כוס יין), אך מעלה את הסיכון להתפתחות הפרעה בהמשך החיים, לעתים קרובות בתגובה למצבי מתח ומשברי חיים. שתיית אלכוהול בגיל צעיר, בעיקר בדפוס של בולמוסים (בינג'), הינה גורם סיכון משמעותי להתפתחות הפרעת שימוש באלכוהול בהמשך החיים.

הבדלים תרבותיים משפיעים על הסיכון להתמכרות לאלכוהול. פסטיבל הבירה 'אוקטוברפסט' במינכן (צילום: Shutterstock)

סיבוכים של שתיית אלכוהול מופרזת

שתייה ממושכת של אלכוהול בכמות מופרזת עשויה לשנות את התפקוד הנורמלי של אזורים במוח הקשורים ביכולות שיפוט ובהנאה ולפגוע ביכולת השליטה על התנהגויות שונות.

אלכוהול בפעילותו מדכא את פעילות מערכת העצבים המרכזית של המוח, ולמרות שבתגובה ראשונה עשוי לעורר פרץ של אנרגיה, עם הזמן הוא מוביל לדיכוי התנהגותי ואובדן שליטה על פעולות, פגיעה בדיבור, ירידה בקואורדינציה של שרירי הגוף וב'מרכזי שליטה' נוספים במוח ובמקרים חמורים גם לאובדן הכרה, תרדמת ומוות.

בין ההשפעות הנפשיות וההתנהגותיות של שתיית אלכוהול מופרזת והפרעת שימוש באלכוהול:

• תאונות דרכים: אלכוהול הוא אחד הגורמים המרכזיים לתאונות דרכם קשות, וזאת למרות שהחוק אוסר על שתייה תחת השפעת אלכוהול. דו"ח של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים מנובמבר 2020 מצא במדגם מייצג לאוכלוסייה כי 21% מהנהגים מהמגזר היהודי ו-3% מהנהגים מהמגזר הערבי דיווחו כי במהלך השנה האחרונה נהגו בתדירות כלשהי ברכב לאחר ששתו אלכוהול מעבר לכמות שהחוק הישראלי מגדיר כמסוכנת לנהיגה.

• ירידה בתפקוד בעבודה, בלימודים ובמשימות בבית.

• עלייה בנטייה לאלימות.

• בעיות משפטיות.

• התנהגות סיכונית, לרבות קיום יחסי מין לא מוגנים שמעלים את הסיכון להדבק במחלות מין.

• התמכרויות נוספות: התמכרות לאלכוהול מעלה את הנטייה להתמכרות מקבילה לחומרים נוספים כגון עישון סיגריות, קנביס וממריצים, וכן להתמכרויות התנהגותיות שונות כגון התמכרות למין או הימורים.

• מתח נפשי: בין דיכאון וחרדה ושימוש מופרז באלכוהול קיים מעגל קסמים, כשהתופעות מזינות זו את זו. מעבר לנטייה המוגברת של אנשים עם תסמיני דיכאון וחרדה לשתיית אלכוהול מופרזת, התמכרות לאלכוהול עשויה להוביל עם הזמן להתפתחות או להחמרה של דיכאון וחרדה ואף לסיכון מוגבר לאובדנות. לפי מטה אנליזה בנושא שפורסמה עוד בספטמבר 2009, כרבע מהגברים (24.3%) עם תלות באלכוהול מתמודדים עם תסמיני דיכאון וכך גם כמחצית מהנשים (48.5%) עם תלות באלכוהול. מטה אנליזה מבריטניה, שפורסמה ביוני 2022 בכתב העת Addiction, מצאה כי אנשים עם הפרעות נפשיות שכיחות נמצאים בסיכון גבוה פי 2 להתפתחות הפרעת שימוש באלכוהול, כאשר הסיכון להפרעה היה גבוה פי 2 בקרב מתמודדים עם דיכאון וגבוה ב-94% בקרב אנשים המתמודדים עם הפרעות חרדה.

בין ההשפעות הפיזיות של הפרעת שימוש באלכוהול:

• מחלות כבד: שתייה מופרזת של אלכוהול מעלה את הסיכון למחלות כבד, ובהן כבד שומני, דלקתיות בכבד (הפטיטיס אלכוהולי). שתייה עודפת של אלכוהול לאורך זמן מובילה ל'מחלת כבד אלכוהולית' (Alcoholic Liver Disease) שמתאפיינת בכבד שומני והצטלקות בלתי הפיכה של רקמת הכבד. במקרים קשים במיוחד אלכוהול גורם לשחמת הכבד ואי ספיקה סופנית של הכבד ומחייבת השתלת כבד מצילת חיים.

• הפרעות בדרכי העיכול: שתייה מופרזת עלולה להוביל לדלקתיות בקיבה (גסטרטיטיס) וכן לכיבים בוושט. במקרים מסוימים צריכת אלכוהול מופרזת קשורה להיווצרות קרעים בוושט העלולים להוביל לדימום מסכן חיים. צריכת אלכוהול מופרזת קשורה גם לפגיעה בתפקוד הלבלב ולהיווצרות לדלקת בלבלב (פנקריאטיטיס).

• מחלות לב: שתיית אלכוהול מופרזת מעלה את הסיכון ליתר לחץ דם ולהגדלה של הלב, אי ספיקת לב ושבץ מוחי. מחקרים מזהים כי גם שתייה מופרזת חד פעמית של אלכוהול באירוע בודד עשויה להוביל להפרעת קצב מסוג פרפור פרוזדורים. התרחבות חדרי הלב על רקע שתיית אלכוהול קרויה ''קרדיומיופתיה אלכוהולית'. חוקרים אמריקאים מאוניברסיטת הרווארד דיווחו במארס 2022 בכתב העת JAMA Network Open, כי על בסיס מאגר נרחב של נבדקים מבריטניה (UK Biobank), כל עלייה של סטיית תקן אחת בכמות האלכוהול הנצרכת מעלה ב-30% את הסיכון ליתר לחץ דם ומעלה ב-40% את הסיכון למחלת לב כלילית.

• סיבוכים של סוכרת: אלכוהול פוגע בכבד, ומשבש את שחרור הסוכר (גלוקוז) מהכבד, ועל כן עלול להוביל לירידה ברמות הסוכר בדם, שעשייה להיות מסוכנת אצל סוכרתיים ולהוביל להתקפי היפוגליקמיה, בעיקר בשילוב עם נטילת תרופות לסוכרת ו/או אינסולין.

• הפרעות במחזור החודשי ובתפקוד במיני: שתיית אלכוהול מופרזת פוגעת בזקפה אצל הגבר, ואצל נשים עשויה לשבש את המחזור החודשי וכך גם לפגוע בפוריות.

• הפרעות ראייה: שתיית אלכוהול מופרזת ובלתי נשלטת עשויה לגרום לתנועות עיניים מהירות ובלתי נשלטות – תופעה רפואית המכונה 'ניסטגמוס' (ריצוד עיניים). מחסור בוויטמין B1 (תיאמין) על רקע שתיית אלכוהול עשוי להוביל לשיתוק שרירי העיניים.

• סיבוכים במערכת העצבים: חוסרים בוויטמין B1 (תיאמין) על רקע שתיית אלכוהול מופרזת עלולים לפי מחקרים להוביל לשינויים בתפקוד המוחי ולדמנציה בלתי הפיכה. אלכוהול גם עשוי לשבש את יכולת החשיבה, לפגוע בזיכרון לטווח קצר ולהוביל לתסמינים נוספים המעידים על נזק עצבי, כגון כאב נוירופתי ונמלול קצות הידיים והרגליים.

• מומים מולדים: שתיית אלכוהול מופרזת בהיריון פוגעת בהתפתחות העובר ומעלה את הסיכון להפלות, או לתסמונת FASD שהיא למעשה 'קשת נזקי האלכוהול בעובר' שמלווה בהפרעות פיזיות והתפתחותיות בחיי היילוד עם השלכות שליליות שעשויות להיות חמורות ולהמשך לכל החיים.

• פגיעה בעצמות: אלכוהול עשוי לפגוע בצמיחת עצמות חדשות, ומאיץ דלדול עצם ואוסטאופורוזיס וסיכון מוגבר לשברים בעצמות. אלכוהול גם עלול להזיק למוח העצם, ולהוביל לירידה בייצור טסיות הדם ולדימומים פנימיים. יש לציין כי ישנם מחקרים שמזהים כי שתייה מתונה של אלכוהול דווקא מעלה את צפיפות העצם.

• החלשות המערכת החיסונית: שתיית אלכוהול מופרזת פוגעת ברמות תאי הדם הלבנים ומעלה את הסיכון להידבקות בזיהומים, ובעיקר בדלקת ריאות.

• סרטן: מחקרים מזהים קשר בין שתיית אלכוהול לבין מספר סוגים של גידולים סרטניים גם בכמויות נמוכות וככל שאלה מצטברות, כשהסיכון מתועד העיקר לסרטן הפה, הגרון, הכבד, הוושט, המעי הגס וכן סרטן השד. מחקרים מזהים סיכון גבוה לסרטן השד אפילו בשתייה מתונה יחסית בכמויות שנחשבות לכאורה לבטוחות. במחקר אמריקאי נרחב שפורסם בסתיו 2015 נמצא כי שתיית אלכוהול עודפת נקשרת בעיקר להתפתחות סוגים של סרטן שד החיוביים לקולטנים להורמונים וחיובי לחלבון HER-2 שניתן להתאים עבורם טיפולים ייעודיים למחלה.

• תרופות ואלכוהול: לחולים כרוניים אלכוהול מסוכן גם על רקע האינטראקציות האפשריות עם תרופות, והאפשרות לפגיעה ביעילותן ולהחמרת מצב התחלואה.

מניעה: איך מפחיתים הסיכון להפרעת שימוש באלכוהול?

התערבות מוקדמת במצבים של שתיית אלכוהול מופרזת עשויה למנוע נזקים חמורים כתוצאה מאלכוהול והתמכרות לאלכוהול, בעיקר בגיל צעיר אצל מתבגרים הנוטים לשימוש  בסיכון גבוה באלכוהול.

סימנים שמהווים תמרור אזהרה ועשויים להתריע על בעיה באלכוהול כוללים:

• חוסר עניין בפעולות ותחביבים ובעצמי.
• דיבור מבולבל והפרעות זיכרון וקואורדינציה.
• קשיים חברתיים או שינויים בחברה, למשל הצטרפות לקבוצת אנשים חדשה.
• ירידה בהישגים בלימודים ו/או בעבודה.
• שינויים תכופים במצב הרוח ו'התנהגות דפנסיבית'.

אמצעים שמסייעים להורים למנוע התמכרות לאלכוהול אצל מתבגרים כוללים:

• הצבת דוגמא מוצלחת לשתיית אלכוהול מבוקרת והולמת.
• דיבור פתוח עם המתבגרים שנוטים לשתות אלכוהול, בילוי משותף עם המתבגרים, ומעורבות פעילה בחייהם.
• הצבת גבולות למתבגרים ומתן חיזוקים חיוביים והסבר לגבי ההשלכות של התנהגות לא נאותה.

איך מאבחנים?

איתור התמכרות לאלכוהול מתבצע לרוב בשיחה עם רופאים ראשוניים או מטפלים מתחום בריאות הנפש (פסיכולוגים, עובדים סוציאליים וכו').

ההערכה כוללת לרוב שאלות בדבר הרגלי שתיית אלכוהול ובדיקה גופנית ומעבדתית לסימנים המעידים על נזקים משניים לצריכת אלכוהול מופרזת.

הערכת המצב הנפשי תכלול לרוב גם התייחסות לגורמי רקע פסיכו-סוציאליים, אבחון הפרעות נפשיות נלוות שכיחות כגון דיכאון או חרדה ובירור דפוסי מחשבה, רגש והתנהגות. לעתים תהליך האבחון מלווה במילוי שאלונים שונים שמסייעים לאבחן הפרעת שימוש באלכוהול.

הטיפולים בהתמכרות לאלכוהול

ישנן שיטות שונות לטיפול בהתמכרות לאלכוהול, כאשר הטיפול מותאם לחומרת הפרעת השימוש, הפרעות גופניות ונפשיות נלוות, דפוס השימוש של המטופל הספציפי, מערכת התמיכה של המטופלים ורצונותיהם האישיים.

הטיפול המומלץ יכלול לרוב מרכיב של טיפול פסיכולוגי ומרכיב של טיפול רפואי. יש מצבים המחייבים להתחיל את הטיפול במסגרת סגורה תחת ניטור רפואי צמוד, אך במרבית המקרים ניתן לקיים את תהליך הגמילה באופן מרפאתי.

מסגרות טיפול

מסגרות הטיפול לגמילה מאלכוהול כוללות:

• קבוצות לעזרה עצמית: כגון קבוצות '12 צעדים' או קבוצת 'אלכוהוליסטים אנונימיים' שמאפשרות מפגשים פיזיים ומקוונים ללא תשלום ומספקות תמיכה חברתית והיכרות עם מתמודדים נוספים.

• מסגרת אשפוזית: לעתים נדרש אשפוז קצר טווח לטיפול בשלב הגמילה הפיזית מהאלכוהול. האשפוזיות לגמילה מהתמכרויות מופעלות באמצעות משרד הבריאות. עבור מטופלים המתמודדים עם תחלואה נפשית משמעותית, הגמילה הפיזית נערכת במחלקות לתחלואה כפולה בבית חולים פסיכיאטריים.

• קהילה טיפולית: אלו מסגרות המופעלות על ידי משרד הרווחה ונועדו לאפשר תהליך טיפולי ושיקומי ארוך טווח במסגרת סגורה, זאת לאחר סיום הגמילה הפיזית. קיימות גם קהילות ייעודיות למתמודדים על אבחנה כפולה בהן מתקיים ליווי פסיכיאטרי צמוד.

• מסגרות אמבולטוריות של משרד הרווחה: קיימת פריסה ארצית של מסגרות המאפשרות טיפול פסיכוסוציאלי לנגמלים מאלכוהול. בחלק מהמסגרות ניתן גם ליווי רפואי על ידי רופא מומחה להתמכרויות.

• מרפאות משרד הבריאות/קופות חולים: קיימות כיום מרפאות בודדות המאפשרות טיפול אמבולטורי להתמכרות לאלכוהול, רובן מיועדות למתמודדים עם אבחנה כפולה אשר דורשים מעקב פסיכיאטרי יותר אינטנסיבי מזה הניתן במסגרות הרווחה. בימים אלה מתקיים תהליך במסגרתו פותחות קופות החולים מרפאות ייעודיות לטיפול בהתמכרויות ברחבי הארץ, כך שזמינות מסגרות אמבולטוריות רפואיות צפויה לעלות בשנים הקרובות.

• מרכזי גמילה פרטיים: אלה מספקים לרוב גם מסגרת אשפוזית לגמילה פיזית וגם מסגרת להמשך טיפול בדומה לקהילות הטיפוליות.

• מסגרות שיקום: במסגרת חוק שיקום נכי נפש בקהילה מספק משרד הבריאות שירותי סל שיקום, קיימות מסגרות ייעודיות לבעלי אבחנה כפולה הכוללות מסגרות דיור מוגן והוסטלים וכן מדריכים ומלווים המתמחים בשיקום מתמודדים עם התמכרויות.

קבוצות עזרה עצמית לגמילה מאלכוהול מציעות מפגשים ללא תשלום עם מתמודדים נוספים (צילום: Shutterstock)

שיטות טיפול

ההמלצה המקובלת היא להתחיל בטיפול לגמילה מאלכוהול מוקדם ככל האפשר, מאחר וככל שההתמכרות לאלכוהול חמורה וממושכת יותר – כך גם התהליך הטיפולי הופך מורכב יותר עבור הנגמלים ועולים גם הסיכונים הרפואיים במהלך הגמילה. סוגי הטיפול המרכזיים לגמילה לאלכוהול כוללים:

טיפול נפשי

הטיפול בהתמכרות לאלכוהול כולל לרוב מרכיב של התערבות טיפולית נפשית המבוססת על פסיכותרפיה בגישות שונות, למשל בגישה התנהגותית או קוגניטיבית-התנהגותית בשילוב עקרונות מהגישה המוטיבציונית. הטיפול הנפשי ניתן כטיפול פרטני, קבוצתי או זוגי/משפחתי.

תוכנית טיפולית שמותאמת על ידי המומחים השונים לגמילה מאלכוהול לרוב כוללת הצבת יעדים הדרגתיים לשינוי התנהגותי, לימוד מיומנויות ומתן כלים למניעת הישנות ההתמכרות.

טיפול תרופתי

הטיפול התרופתי בהפרעת שימוש באלכוהול נחלק לשתי קטגוריות עיקריות –טיפול בתסמונת גמילה מאלכוהול שמטרתו מניעת התפתחות תסמינים העלולים להוביל למצוקה ואף לסכנת חיים לאחר הפסקת שימוש באלכוהול, וטיפול בהפרעת השימוש עצמה, שמטרתו הפחתת או הפסקת שימוש בקרב מטופלים שעדיין צורכים  אלכוהול.

טיפול בתסמונת גמילה כולל בדרך כלל שימוש בתרופות ממשפחת הבנזודיאזפינים. במקרים של התמכרות קלה ופחות ממושכת, ניתן לרוב לבצע את הגמילה באופן מרפאתי. במקרים של התמכרות חמורה וממושכת או במצבים בהם המטופל מתמודד בנוסף עם בעיות גופניות שונות, יש לבצע את תהליך הגמילה הראשוני במסגרת רפואית סגורה תחת ניטור צמוד.

טיפולים תרופתיים בהפרעת שימוש באלכוהול ניתנים כאשר המטופל עדיין צורך אלכוהול בקביעות והם כוללים:

• נלטרקסון (Naltrexone): זהו קו הטיפול הראשון בהפרעת שימוש באלכוהול. תרופה זו חוסמת קולטנים אופיואידים מסוימים במוח וכך משפיעה על מערכת הגמול המוחית. צריכת אלכוהול תחת השפעת תרופה זו מפחיתה את הגמול המתקבל מצריכת אלכוהול וכך מפחיתה לאורך זמן את הכמיהה לצריכת אלכוהול. התרופה אינה משווקת בישראל, אך ניתנת בשנים האחרונות במרכזי גמילה ומרפאות מסוימות במסגרת פיילוט ארצי. התרופה אינה רשומה במשרד הבריאות, וניתן להשיגה בייבוא אישי באמצעות טופס 29ג'. תרופה זו ניטלת כטבליה פעם ביום וניתן ליטול אותה במקביל להמשך שתיית אלכוהול. לא ניתן לתת את התרופה למטופלים עם הפרעה משמעותית בתפקודי כבד ויש להמשיך מעקב אחר תפקודי כבד באופן תקופתי בתקופת הטיפול בתרופה. תופעות הלוואי העיקריות של התרופה הינן בחילה, כאב ראש וקשיי שינה, אך במרבית המקרים היא נסבלת היטב לאורך זמן.

• סלינקרו (Selincro – Nalmefene): תרופה זו פועלת במנגנון דומה, ומשווקת בארץ ואף הוכנסה בשנת 2022 לסל הבריאות. תרופה זו מיועדת בעיקר למטופלים הצורכים כמות אלכוהול גבוהה בתדירות שאינה יומיומית ונוטלים אותה רק בימים בהם מתוכננת צריכת אלכוהול, כשעה לפני התחלת השתייה. התרופה מסייעת הן להפחתת כמות האלכוהול הנצרכת לאחר נטילתה ובדומה לנלטרקסון, לאורך זמן היא מסייעת להפחתת הכמיהה לשימוש באלכוהול. תרופה זו לא מחייבת מעקב אחר תפקודי כבד, אך כרוכה אף היא בתופעות לוואי הכוללות בחילה, כאב ראש וקשיי שינה.

• דיסולפירם (Disulfiram): זו התרופה הראשונה שפותחה באופן ייעודי לטיפול בהתמכרות לאלכוהול. התרופה מעכבת אנזים בעל תפקיד במטבוליזם של אלכוהול ומובילה לכך שאדם הצורך אלכוהול לאחר שנטל אותה יסבול מתופעות גופניות לא נעימות הכוללות גלי חום, כאבים בחזה, כאב ראש, בחילה והקאה. תרופה זו יעילה בעיקר במקרים בהם ניתן לוודא כי המטופלים צורכים אותה מדי יום. בדומה לנלטרקסון – אין לתת תרופה זו במקרים של הפרעה משמעותית בתפקודי כבד. גם תרופה זו אינה משווקת בישראל.

• אקמפרוסט (Acamprosate): תרופה נוספת המיועדת להפחתת כמיהה לאלכוהול, יתרונה העיקרי הוא כי היא מתפרקת בכליות, וניתן לתת אותה למטופלים הסובלים ממחלת כבד. אחד מחסרונותיה העיקריים הוא כי יש ליטול אותה שלוש פעמים ביום. גם תרופה זו אינה משווקת בארץ.

• טופירמאט (Topamax – Topiramate): זוהי תרופה אנטי-אפילפטית המשמשת לעתים גם למניעת השמנה בקרב מטופלים הנוטלים תרופות המובילות לעליה במשקל וכן כטיפול מונע למיגרנה. היא הראתה יעילות בטיפול בהפרעת שימוש באלכוהול והיא זמינה בארץ. במקרים של הפרעת שימוש באלכוהול המלווה בהפרעת אכילה בולמוסית תהיה העדפה לתרופה זו אשר מסייעת לשני המצבים במקביל.

• בקלופן (Baclofen): התרופה בקלופן ניתנת בדרך כלל להרפיית שרירים בהפרעות נוירולוגיות והתפתחותיות שונות. לפני מספר שנים החלו דיווחים כי שימוש בבקלופן במינון גבוה סייע למטופלים מסוימים להפחית משמעותית את צריכת האלכוהול שלהם. המחקרים לגבי בקלופן אינם חד-משמעיים, אך עולה מהם כי התרופה אכן יעילה, כנראה רק במינונים גבוהים. התרופה לרוב נסבלת היטב, ותופעות הלוואי העיקריות כוללות חולשת שרירים ועייפות. התרופה זמינה לשימוש בישראל ונמכרת בעלות נמוכה.

רפואה משלימה

קיימות שיטות ברפואה משלימה אשר עשוית לסייע בתהליך הטיפול בהפרעת שימוש באלכוהול,  בין השאר טכניקות הרפיה ונשימות עמוקות, מדיטציה ומיינדפולנס, יוגה, פעילות גופנית ודיקור סיני.

ד"ר נדב שליט הוא פסיכיאטר מומחה במרכז הישראלי להתמכרויות ICA

עדכון אחרון: ספטמבר 2024