שלום רב ובהצלחה   תרופת נורטילין חסרה בשוק מזה 4 שבועות ותיהיה שוב רק בעוד 6 שבועות מה אתם מציעים כחלופה  זמנית או קבועה   תודה

היי אבי,

מעבר מסיגריות למסטיק ניקוטין הוא בהחלט מהלך שמפחית באופן דרמטי את נזקי העישון ועצם המעבר הוא הישג משמעותי לבריאותך. עם זאת, מובן הקושי להפסיק לאור התלות הנמשכת בניקוטין.

אם טרם ניסית זאת - ייתכן ותוכל להיעזר בטיפולים תרופתיים כמו בופרופיון (נמכר בארץ תחת השמות וולבוטרין ו-זייבן) שיכול להקל על התלות בניקוטין. עם תרופה זו נדרש בדרך כלל טיפול יומיומי למשך 3-6 חודשים. בנוסף, עד לפני מספר שנים תרופת הבחירה לגמילה מעישון הייתה ורניקלין (צ'מפיקס) אך שיווקה הוקפא בכל העולם ועדיין לא ידוע מתי תשוב למדפים. במזרח אירופה משווקים תרופה יותר ותיקה בשם ציטיזין (Tabex) שגם היא הוכחה כיעילה לגמילה מניקוטין, אך לא ניתן להשיגה באופן שגרתי בישראל.

מעבר לטיפולים התרופתיים, שווה לשקול גם עזרה כמו קבוצות גמילה מעישון (אליהן ניתן להצטרף ללא עלות במסגרת קופות החולים), שיכולות להציע תמיכה וכלים התנהגותיים ורגשיים להתמודדות עם הקושי בהפסקת התלות בניקוטין.

יש לציין כי אף שהנזק הבריאותי הכרוך בשימוש מתמשך במסטיקים הוא קטן לאין שיעור לעומת נזקי העישון, קיימים נזקים מסוימים כמו פגיעה בבריאות השיניים ועליה בדופק ובלחץ הדם הכרוכים בהמשך צריכת ניקוטין יומיומית.

בהצלחה!

נדב

נויה יקרה,

לעתים קרובות אנשים מתארים את התלות שלהם בקשר זוגי כהתמכרות, אך זה לא נושא שבדרך כלל מטופל ע"י מומחים להתמכרויות. תלות בזוגיות ושחזור קשרים פוגעניים הם נושאים שכיחים בהם עוסקים בטיפול פסיכולוגי. עם זאת, בדומה להתמכרויות לחומרים והתנהגויות שונות, קיימות קבוצות 12 צעדים המיועדות למתמודדים עם תלות זוגית ונקראות Co-dependents anonymous או "תלויי-יתר אנונימיים" (ניתן לחפש Coda Israel). קבוצות אלה אינן מופעלות ע"י אנשי מקצוע ואין עליהן בקרה, הן קבוצות לעזרה עצמית עבור מתמודדים ועל ידי מתמודדים, כך שלעתים קרובות רצוי שהן תהיינה טיפול תומך לטיפול פסיכולוגי מקצועי.
בהצלחה!

שלום, 

תודה על השיתוף  - החוויה שלך משותפת למטופלים ומטופלות רבים. 

מצד אחד, למרות הסיכונים בשימוש ממושך בתרופות ממשפחת הבנזודיאזפינים (כמו לוריבן), את נוטלת מינון נמוך ויציב שלא עלה עם הזמן. מאחר והמינון הזה עובד עבורך ללא תופעות לוואי משמעותיות במשך שנים רבות אין צורך דחוף לשנות אותו.

עם זאת, שימוש ממושך בתרופות מהסוג הזה, במיוחד בגיל מבוגר יותר, יכול להיות קשור לעלייה בסיכון לנפילות ולבעיות בריאותיות נוספות, כך שיש סיבה טובה להפסיק את הטיפול בהדרגה.

הפסקה של תרופות מהמשפחה הזו כרוכה בתופעות לוואי וקושי משמעותי, ובמקרים מסוימים אף בסיכונים בריאותיים, על כן יש לבצע כל הפחתה או הפסקה בליווי רפואי.

ככלל, במקרה של שימוש ארוך שנים בתרופות ממשפחה זו, אנו ממליצים על ירידה בקצב של כ-20% מהמינון ההתחלתי מדי שבועיים. באופן כזה, ניתן לבצע הפסקה הדרגתית לאורך כחדשיים וחצי וניתן לצפות כי תופעות גמילה כגון קושי בשינה, חרדה, עצבנות, כאבי ראש ורעד תהיינה קלות יותר באופן משמעותי. נקודה חשובה כאן היא שגם אם הצלחת להפחית לחצי כדור ולאחר מכן את מתקשה להמשיך בהפחתה - עדיין חלה התקדמות, הסיכונים הכרוכים בשימוש קבוע בתרופה פחתו וייתכן ובעתיד תוכלי להמשיך בהפחתה עד כדי הפסקה. 

בנוסף, לעתים אנחנו ממליצים על תרופות חלופיות לשינה שאינן ממכרות וכרוכות בסיכונים מופחתים לעומת משפחת הבנזודיאזפינים אליה משתייך הלוריבן. במקרים רבים תרופות שינה אלו יכולות לסייע במהלך ההפחתה ההדרגתית מבלי שיהיה צורך להמשיך וליטול אותן עם סיום התהליך. ישנם מחקרים אשר הראו כי מלטונין בשחרור מושהה מסייע בעת גמילה מבנזודיאזפינים (נמכר בישראל תחת השם סירקדין). בנוסף, לאחרונה הגיעו לישראל תרופות ממשפחת ה-DORA הפועלות על הקולטן לאורקסין ונחשבות בטוחות יותר לשימוש לעומת משפחת הבנזודיאזפינים.

על כן - כדאי לשקול יחד עם רופא/ת המשפחה הפחתה הדרגתית ואיטית מאוד תוך ליווי והעזרות במידת הצורך בתרופות שינה הנחשבות ליותר בטוחות. 

בהצלחה!

תודה ששיתפת אותנו.
חשוב לציין כי לעתים קרובות תרופות לטיפול בסכיזופרניה גורמות לעלייה בתיאבון, מה שיכול להוביל לצריכת יתר של מזון או ממתקים כמו במקרה של בעלך. לאור זאת, ייתכן ובשלב ראשון כדאי להתייעץ עם הפסיכיאטר/ית המטפל/ת ולבחון את השפעת הטיפול התרופתי על התיאבון ועל מדדי סוכרת.

בהתחשב בכך שבעלך סוכרתי, יש מקום לבחון את האפשרות לשימוש בתרופות ממשפחת האגוניסטים ל-GLP-1 (כגון אוזמפיק) שהן תרופות לטיפול בסוכרת המסייעות גם בהפחתת אכילה וככל הנראה אף בהתמודדות עם התמכרויות באופן כללי.

אמנם יש לעתים דמיון רב בין הפרעות אכילה שונות להתמכרות, אך אנחנו עוסקים פחות בתחום של אכילת יתר, בעניין זה ניתן להוועץ גם במומחים להפרעות אכילה ובתזונאים קליניים.

לסיכום - מומלץ לבחון את השפעת התרופות לסכיזופרניה על התיאבון ועל הסוכרת, לבחון אפשרות לטיפול בתרופות מסוימות לסוכרת אשר עשויות לסייע בהפחתת האכילה וכן לשקול הפניה לתזונאי/ת קליני/ת. 

בהצלחה!