שלום רב ובהצלחה   תרופת נורטילין חסרה בשוק מזה 4 שבועות ותיהיה שוב רק בעוד 6 שבועות מה אתם מציעים כחלופה  זמנית או קבועה   תודה

שלום ותודה על השיתוף.
נשמע שהשימוש בקנביס אכן תורם אצלך ליציאה מאיזון נפשי באופנים שונים - הקצנת תגובות רגשיות, ירידה בתפקוד ואף השפעה משמעותית על התיאבון והמשקל. במקרים רבים המעבר משימוש מזדמן בקנביס לשימוש יומיומי ולהתפתחות התמכרות נובע בעצמו מקשיים נפשיים שונים הקיימים ברקע ו/או עקב גורמי סטרס שונים בחיים. נשמע שהתופעות אותן את מתארת הן כבר בחומרה משמעותית, ובעיקר מדאיגה הירידה הניכרת במשקל, שעלולה להעיד על בעיות גופניות או נפשיות אחרות פרט להתמכרות לקנביס.
כמובן שהפסקה או צמצום משמעותי בשימוש בקנביס עשויים לסייע, אך ברור כי לא תמיד פשוט לעשות שינוי שכזה לבד. מבחינת סיוע לגמילה מקנביס קיימות מספר אפשרויות:

1. הסתייעות בקבוצות עזרה עצמית כגון קבוצות NA. ניתן גם להשתתף בקבוצות מקוונות - יש קבוצות מדי יום וישנן קבוצות המיועדות לנשים בלבד.

2. הסתייעות בקבוצות פייסבוק לסיוע בהפסקה/הפחתה של שימוש בקנביס - קבוצות אלה ספציפיות יותר למשתמשי קנביס ומאפשרות שיח המתמקד בהפחתה ולאו דווקא בהתנזרות מוחלטת. 

3. מסגרות טיפול להתמכרויות - ניתן לפנות ליחידה לטיפול בהתמכרויות הפועלת תחת אגף הרווחה בכל עיריה/מועצה אזורית בהתאם לכתובת מגורייך. מסגרות אלה פזורות בכל רחבי הארץ ומאפשרות קבלת טיפולים פרטניים וקבוצתיים וכן מרכזי יום המאפשרים טיפול יותר אינטנסיבי. בנוסף קיימות מרפאות לטיפול בהתמכרויות ותחלואה כפולה (שילוב של התמכרות עם הפרעות נפשיות אחרות) - מרפאת ICA בנתניה, מרפאת תחלואה כפולה במרפאות ברה"נ יפו, מרפאות המרכז הירושלמי לתחלואה כפולה וכן מרפאות חדשות לטיפול בהתמכרויות שנפתחות בימים אלה ע"י כל קופות החולים. במידה ואת מתמודדת עם קשיים נפשיים משמעותיים, יש יתרון בפניה למסגרת מרפאתית בה ניתן מענה גם להפרעות נפשיות נלוות.

4. במידת הצורך ניתן גם לפנות לאשפוזיות לגמילה - אלו מסגרות סגורות בהן שוהים למשך 3 שבועות במהלכם יש ליווי רפואי ופסיכו-סוציאלי לשלבי הגמילה הראשונים. ישנן גם מסגרות פרטיות מגוונות המספקות מענים יותר גמישים, אך עלותן גבוהה.

ניתן לפנות לרופא/ת המשפחה על מנת לברר זמינות מרפאות רלוונטיות בקופת החולים שלך. זו גם הזדמנות טובה לברר יותר לעומק את הירידה הניכרת במשקל ולשלול גורמים גופניים שונים העלולים להוביל לירידה זו.

חשוב לדעת שניתן להעזר במגוון נוגדי דכאון גם כאשר קיים שימוש במקביל בקנביס, אלו תרופות שיכולות לסייע במיתון מצבי רוח קיצוניים. ישנם גם טיפולים תרופתיים כמו גאבאפנטין הניתנים לזמן מוגבל ויכולים לסייע בהקלה על תסמיני הגמילה מקנביס. 

ניכר שאת כבר מבינה היטב שהשימוש בקנביס גובה ממך מחירים משמעותיים וכי יש לך מוטיבציה גבוהה לשנות את דפוסי השימוש. כעת נותר למצוא את המסגרת המתאימה לך לסיוע - אני מקווה שתוכלי להעזר באחת או יותר מהאופציות הנ"ל. בהצלחה!

תודה ששיתפת בסיפור שלך.

התמכרות, כמו אתגרים נפשיים אחרים, נובעת משילוב של גורמים ביולוגיים, פסיכולוגיים וחברתיים. לדוגמה, קיימת נטייה גנטית משמעותית להתמכרויות, אשר מציבה אנשים מסוימים בסיכון מוגבר. בנוסף, אירועים טראומטיים לאורך החיים, חוויות שליליות בילדות ואתגרים נפשיים אחרים יכולים להעלות משמעותית את הסיכון להתמכרות. גם היבטים חברתיים יכולים לשחק תפקיד חשוב: מידת החשיפה לחומר או להתנהגות ממכרת בסביבה הקרובה, רמת הביטחון התעסוקתי והכלכלי, תחושת בדידות או רמת התמיכה מהמשפחה והחברים – כל אלה משפיעים באופן משמעותי.

כל אדם הוא ייחודי בשילוב הגורמים שמובילים אותו להתמכרות, ולכן גם דרכי ההתמודדות והטיפול משתנות מאדם לאדם.

הדימוי של "אלרגיה" לסמים, שמוזכר לעיתים בקבוצות תמיכה, משקף את העובדה שמי שהתמודד עם התמכרות בעבר נמצא בסיכון מוגבר להתמכרויות נוספות בעתיד. התנהגויות שעשויות להיות בלתי מזיקות עבור אחרים, כמו התנסות חד-פעמית בחומר ממכר, עלולות להיות מסוכנות במיוחד לאנשים עם נטייה זו.

לעיתים, גם לאחר הפסקת השימוש בחומר ממכר, הבעיות שעמדו בבסיס ההתמכרות – ביולוגיות, נפשיות או סביבתיות – נשארות בלתי פתורות. אלה יכולות לכלול קשיים פנימיים כמו טראומה לא מעובדת או נטיות מולדות כמו אימפולסיביות, לצד בעיות חיצוניות כגון חוסר יציבות כלכלית, מערכות יחסים מורכבות או סביבה שמעודדת התמכרות.

הקשיים שאת מתארת – מעבר מהתמכרות אחת לאחרת – הם שכיחים מאוד בקרב אנשים בתהליך החלמה. בדיוק כמו שאדם המתמודד עם דיכאון לא יכול להפסיק את התחושה רק באמצעות כוח רצון, כך גם בהתמכרויות: לפעמים רצוי לפנות לעזרה מקצועית נוספת.

לאור הדחף הגובר שאת חווה לשתות אלכוהול, אני ממליץ בחום לפנות לעזרה בהקדם. הערכה מקצועית יכולה לסייע לך בהתאמת הטיפול המתאים. האפשרויות כוללות בין השאר:

• טיפולים פסיכולוגיים – מומלץ להעזר במטפלים המתמחים בטיפול בהתמכרויות. מדברייך עולה כי טיפול דוגמת DBT (טיפול דיאלקטי-התנהגותי), שיכול לעזור בצמצום התנהגויות פגיעה-עצמית, עשוי להיות רלוונטי עבורך.
• טיפולים תרופתיים – קיימות תרופות שיכולות להפחית דחפים לשימוש בחומרים או לאכילת יתר או לטפל בתסמינים שמובילים להתמכרות, כגון חרדה או דיכאון. אציין כאן כי תרופות כמו טופמקס (Topiramate) מסייעות לעתים באכילת יתר וכן בהתמכרות לאלכוהול.
• קבוצות תמיכה – המשך השתתפות בקבוצות תמיכה הוא חלק חשוב מהתהליך. מעבר ל-NA ו-AA, ישנן קבוצות כמו OA (אכלני יתר כפייתיים) ו-CODA (לתלות יתר במערכות יחסים), שיכולות להתאים לקשיים שאת מתארת. חיבור לספונסרית יכול להיות כלי עזר משמעותי, במיוחד לצורך מענה ברגעים בהם הדחף מתעצם.

העובדה שפנית לכאן לשאול ולהתייעץ כבר מעידה על הכוחות שלך ועל הרצון לשינוי, כעת מומלץ להמשיך עם הצעד הבא ולפנות לסיוע מקצועי שיעזור בהבנה יותר עמוקה של הקשיים ובפתרונם.

היי אבי,

מעבר מסיגריות למסטיק ניקוטין הוא בהחלט מהלך שמפחית באופן דרמטי את נזקי העישון ועצם המעבר הוא הישג משמעותי לבריאותך. עם זאת, מובן הקושי להפסיק לאור התלות הנמשכת בניקוטין.

אם טרם ניסית זאת - ייתכן ותוכל להיעזר בטיפולים תרופתיים כמו בופרופיון (נמכר בארץ תחת השמות וולבוטרין ו-זייבן) שיכול להקל על התלות בניקוטין. עם תרופה זו נדרש בדרך כלל טיפול יומיומי למשך 3-6 חודשים. בנוסף, עד לפני מספר שנים תרופת הבחירה לגמילה מעישון הייתה ורניקלין (צ'מפיקס) אך שיווקה הוקפא בכל העולם ועדיין לא ידוע מתי תשוב למדפים. במזרח אירופה משווקים תרופה יותר ותיקה בשם ציטיזין (Tabex) שגם היא הוכחה כיעילה לגמילה מניקוטין, אך לא ניתן להשיגה באופן שגרתי בישראל.

מעבר לטיפולים התרופתיים, שווה לשקול גם עזרה כמו קבוצות גמילה מעישון (אליהן ניתן להצטרף ללא עלות במסגרת קופות החולים), שיכולות להציע תמיכה וכלים התנהגותיים ורגשיים להתמודדות עם הקושי בהפסקת התלות בניקוטין.

יש לציין כי אף שהנזק הבריאותי הכרוך בשימוש מתמשך במסטיקים הוא קטן לאין שיעור לעומת נזקי העישון, קיימים נזקים מסוימים כמו פגיעה בבריאות השיניים ועליה בדופק ובלחץ הדם הכרוכים בהמשך צריכת ניקוטין יומיומית.

בהצלחה!

נדב

נויה יקרה,

לעתים קרובות אנשים מתארים את התלות שלהם בקשר זוגי כהתמכרות, אך זה לא נושא שבדרך כלל מטופל ע"י מומחים להתמכרויות. תלות בזוגיות ושחזור קשרים פוגעניים הם נושאים שכיחים בהם עוסקים בטיפול פסיכולוגי. עם זאת, בדומה להתמכרויות לחומרים והתנהגויות שונות, קיימות קבוצות 12 צעדים המיועדות למתמודדים עם תלות זוגית ונקראות Co-dependents anonymous או "תלויי-יתר אנונימיים" (ניתן לחפש Coda Israel). קבוצות אלה אינן מופעלות ע"י אנשי מקצוע ואין עליהן בקרה, הן קבוצות לעזרה עצמית עבור מתמודדים ועל ידי מתמודדים, כך שלעתים קרובות רצוי שהן תהיינה טיפול תומך לטיפול פסיכולוגי מקצועי.
בהצלחה!

שלום, 

תודה על השיתוף  - החוויה שלך משותפת למטופלים ומטופלות רבים. 

מצד אחד, למרות הסיכונים בשימוש ממושך בתרופות ממשפחת הבנזודיאזפינים (כמו לוריבן), את נוטלת מינון נמוך ויציב שלא עלה עם הזמן. מאחר והמינון הזה עובד עבורך ללא תופעות לוואי משמעותיות במשך שנים רבות אין צורך דחוף לשנות אותו.

עם זאת, שימוש ממושך בתרופות מהסוג הזה, במיוחד בגיל מבוגר יותר, יכול להיות קשור לעלייה בסיכון לנפילות ולבעיות בריאותיות נוספות, כך שיש סיבה טובה להפסיק את הטיפול בהדרגה.

הפסקה של תרופות מהמשפחה הזו כרוכה בתופעות לוואי וקושי משמעותי, ובמקרים מסוימים אף בסיכונים בריאותיים, על כן יש לבצע כל הפחתה או הפסקה בליווי רפואי.

ככלל, במקרה של שימוש ארוך שנים בתרופות ממשפחה זו, אנו ממליצים על ירידה בקצב של כ-20% מהמינון ההתחלתי מדי שבועיים. באופן כזה, ניתן לבצע הפסקה הדרגתית לאורך כחדשיים וחצי וניתן לצפות כי תופעות גמילה כגון קושי בשינה, חרדה, עצבנות, כאבי ראש ורעד תהיינה קלות יותר באופן משמעותי. נקודה חשובה כאן היא שגם אם הצלחת להפחית לחצי כדור ולאחר מכן את מתקשה להמשיך בהפחתה - עדיין חלה התקדמות, הסיכונים הכרוכים בשימוש קבוע בתרופה פחתו וייתכן ובעתיד תוכלי להמשיך בהפחתה עד כדי הפסקה. 

בנוסף, לעתים אנחנו ממליצים על תרופות חלופיות לשינה שאינן ממכרות וכרוכות בסיכונים מופחתים לעומת משפחת הבנזודיאזפינים אליה משתייך הלוריבן. במקרים רבים תרופות שינה אלו יכולות לסייע במהלך ההפחתה ההדרגתית מבלי שיהיה צורך להמשיך וליטול אותן עם סיום התהליך. ישנם מחקרים אשר הראו כי מלטונין בשחרור מושהה מסייע בעת גמילה מבנזודיאזפינים (נמכר בישראל תחת השם סירקדין). בנוסף, לאחרונה הגיעו לישראל תרופות ממשפחת ה-DORA הפועלות על הקולטן לאורקסין ונחשבות בטוחות יותר לשימוש לעומת משפחת הבנזודיאזפינים.

על כן - כדאי לשקול יחד עם רופא/ת המשפחה הפחתה הדרגתית ואיטית מאוד תוך ליווי והעזרות במידת הצורך בתרופות שינה הנחשבות ליותר בטוחות. 

בהצלחה!

תודה ששיתפת אותנו.
חשוב לציין כי לעתים קרובות תרופות לטיפול בסכיזופרניה גורמות לעלייה בתיאבון, מה שיכול להוביל לצריכת יתר של מזון או ממתקים כמו במקרה של בעלך. לאור זאת, ייתכן ובשלב ראשון כדאי להתייעץ עם הפסיכיאטר/ית המטפל/ת ולבחון את השפעת הטיפול התרופתי על התיאבון ועל מדדי סוכרת.

בהתחשב בכך שבעלך סוכרתי, יש מקום לבחון את האפשרות לשימוש בתרופות ממשפחת האגוניסטים ל-GLP-1 (כגון אוזמפיק) שהן תרופות לטיפול בסוכרת המסייעות גם בהפחתת אכילה וככל הנראה אף בהתמודדות עם התמכרויות באופן כללי.

אמנם יש לעתים דמיון רב בין הפרעות אכילה שונות להתמכרות, אך אנחנו עוסקים פחות בתחום של אכילת יתר, בעניין זה ניתן להוועץ גם במומחים להפרעות אכילה ובתזונאים קליניים.

לסיכום - מומלץ לבחון את השפעת התרופות לסכיזופרניה על התיאבון ועל הסוכרת, לבחון אפשרות לטיפול בתרופות מסוימות לסוכרת אשר עשויות לסייע בהפחתת האכילה וכן לשקול הפניה לתזונאי/ת קליני/ת. 

בהצלחה!