התמכרות (Addiction) היא בהגדרתה הקלאסית מצב שבו אדם מפתח תלות בחומר או התנהגות מסוימת, ומתקשה לשלוט בשימוש בהם חרף השלכות שליליות ומזיקות, עד כדי מצב שמתבטא בפגיעה בתפקוד.

האדם המתמודד עם התמכרות מונע למעשה מתוך דחף בלתי נשלט לממש את הדבר אליו הוא מכור. "התמכרות היא מצב רפואי כרוני שמשפיע על היבטים רבים בחיי האדם, בהם היבטים בבריאות הפיזית והנפשית, ביחסים החברתיים ובאיכות החיים הכוללת", מסביר ד"ר נדב שליט, פסיכיאטר מומחה במרכז הישראלי להתמכרויות ICA.

החברה האמריקאית לרפואת התמכרויות (ASAM) מגדירה התמכרות כהפרעה מוחית כרונית, כלומר התמכרות אינה בעיה מוסרית או בעיה הנובעת מאובדן כוח רצון, אלא הפרעה פסיכיאטרית הנובעת מאינטראקציה מורכבת בין מרכיבים ביולוגיים, פסיכולוגיים וחברתיים שונים. למרות שמדובר במצב כרוני, התמכרות ניתנת לטיפול, וקיימת חשיבות מכרעת לפנייה לטיפול מוקדם ככל האפשר.

מהם סוגי ההתמכרויות?

מקובל לסווג התמכרות לשתי קטגוריות מרכזיות:

• התמכרות לחומרים פסיכו-אקטיביים

התמכרות לחומרים פסיכו-אקטיביים היא קטגוריה הכוללת תסמונות שמתאפיינות בשימוש בחומרים ממכרים. קטגוריה זו קיבלה את ההגדרה הרפואית 'הפרעת שימוש בחומרים' (Substance Use Disorders – ובקיצור SUD) במהדורה החמישית של ספר האבחנות של האיגוד האמריקאי לפסיכיאטריה DSM-5 משנת 2013, כשילוב המאחד שתי קטגוריות נפרדות במהדורה הרביעית הקודמת של הספר: 'שימוש לרעה בחומרים' ו'תלות בחומרים'. ההגדרה מאפשרת אבחנה בתסמונת במצב מתון, בינוני או חמור. קטגוריה זו כוללת בין השאר הפרעת שימוש בניקוטין, קפאין, אלכוהול, קנאביס, קוקאין, ממריצים אחרים (כולל תרופות מסוימות להפרעת קשב וריכוז), אופיאטים (כולל תרופות מרשם לשיכוך כאבים), חומרים נשאפים (אינהלנטים), תרופות שינה וחומרים פסיכדליים. בעוד שחומרים פעילים שמעוררים התמכרות שונים בתכלית האחד מהשני, המשותף לכולם בהיבט ההתמכרותי הוא בהפעלת מרכז ה'גמול' (reward) במוח וכן השראת תחושת הנאה כתוצאה מחשיפה לחומר, או לחילופין צמצום תחושה שלילית.

• התמכרות התנהגותית

התמכרות התנהגותית (Behavioral addictions) היא הקטגוריה השנייה של התמכרויות, אשר גורמת גם היא להפעלת מרכז ה'גמול' (reward) במוח. קבוצה זו כוללת בין השאר התמכרות להימורים, צפייה בפורנו, סקס וגיימינג. הגבול בין התמכרויות התנהגותיות שונות לבין מצבים פסיכיאטריים דומים כמו הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית (OCD), הפרעות שליטה בדחפים או הפרעות אכילה אינו תמיד ברור, על כן קיים קושי בקביעת הגבולות האבחנתיים בתחומים אלה. כיום ה-DSM מכיר באופן פורמלי רק בהתמכרות להימורים, ואילו ICD, שהוא ספר האבחנות של ארגון הבריאות העולמי, מכיר גם בהפרעת גיימינג כהתמכרות. התנהגויות מיניות כפייתיות וכן שימוש מוגבר במדיה חברתית עדיין לא סווגו כהתמכרויות התנהגותיות ב-ICD, אך הן תחת בחינה וצפויות להיות מוכרות כהתמכרויות במהדורות עתידיות של ספר האבחנות. התנהגויות ממכרות נוספות עדיין אינן מוכרות באופן פורמאלי על רקע מחסור במחקרים. עם זאת, כל פעילות או הרגל ש"משתלטים על החיים" ומשפיעים לרעה על התפקוד היומיומי עשויים להיות למעשה ממכרים, ולגרום לנזקים פיזיים, נפשיים וחברתים משמעותיים, ובחלק מהמקרים גם לנזקים כלכליים ומשפטיים.

שכיחות של התמכרויות

ככלל, התמכרות היא הפרעה רווחת באוכלוסייה. לפי הערכות ארגון המחקר של ארגון הבריאות העולמי (UNODC), נכון לשנת 2019 כ-5.5% מהאנשים בעולם בגילי 15 עד 64 נחשפו לסם ממכר לא חוקי אחד לפחות בחייהם (כלומר מבלי לכלול חשיפה לניקוטין, אלכוהול וקפאין), כ-271 מיליון איש, וכ-35 מיליון איש בעולם שהם 0.7% מהאוכלוסייה מתמודדים עם הפרעת שימוש בחומרים – נתון שמצוי במגמת עלייה של כ-15% תוך עשור.

לפי סקירה בספרות הרפואית של חוקרים מבריטניה וארה"ב, שממצאיה פורסמו במארס 2011 בכתב העת Evaluation & the Health Professions, ההנחה כי באוכלוסייה הבוגרת בארה"ב מתמודדים בין 15% ל-61% עם התמכרויות שונות, כאשר ניתן למצוא כי קרוב למחצית מהבוגרים (47%) סובלים מסימנים של הפרעת שימוש בחומרים למשך תקופה של לפחות חצי שנה.

התמכרויות משתנות בשכיחותן בהתאם לאופיין, כאשר קיים שוני תרבותי בהיקף המתמודדים עם התמכרויות. כך, למשל, בארה"ב רווחת תופעת ההתמכרות לאלכוהול יותר מאשר בישראל, מאחר ובהבדל מהאמריקאים, ישראלים פחות נוטים לשתות אלכוהול על בסיס יומיומי. בסקירה משנת 2011 תועדו שכיחויות גבוהות לשורה ארוכה של ההתמכרויות בארה"ב: 11.4% מהאנשים בגיל 18 ו-17% בגיל 50 עם התמכרות לסיגריות שמתבטאת בעישון של 20 סיגריות לפחות ביום; 2.8% עד 11% מהבוגרים בגילי 50-18 עם התמכרות לאלכוהול; וכן 5.4% מהבוגרים בגיל 18 ו-2% בגיל 50 עם צריכה יומיומית של קנאביס ושיעורים דומים של ההתמכרויות לסמים אחרים. 

בארה"ב, משבר האופיאטים הוביל להיקף חסר תקדים של מטופלים שהתמכרו לנטילת אופיאטים החל מסוף שנות ה-90. משבר זה החל כשאופיאטים מסוימים שווקו בטענה כי אינם מביאים להתמכרות, אך בפועל הובילו להתפתחות התמכרות לאופיאטים בהיקף חסר תקדים שאף גבה את חייהם של מתמודדים רבים.

לפי נתוני המרכז הלאומי לבקרת מחלות בארה"ב (ה-CDC), המשבר הוביל לעלייה של מספר המקרים של מוות כתוצאה מהתמכרויות לחומרים שונים בארה"ב ב-30% רק משנת 2019 לשנת 2020, ולעלייה פי 5 מאז שנת 1999. בשנת 2020, מתוך 91,799 מקרים של מוות כתוצאה מהתמכרות לחומרים מסוכנים בארה"ב, קרוב ל-75% היו מקרי מוות כתוצאה מהתמכרות לאופיאטים. בסיכום הנתונים, בשנים 2020-1999 מתו מעל ל-564,000 מתושבי ארה"ב מהתמכרות לתרופה כלשהי ממשפחת האופיאטים, כאשר חלקם טופלו בתרופות אלה תחת מרשם וחלקם השיגו אותם באופן בלתי חוקי.

גם בישראל מתועדים היקפים נרחבים של מתמודדים עם התמכרויות. לפי הערכות משרד הרווחה, שהוצגו במסגרת דו"ח של ועדה בין משרדית שבחנה את הטיפול בהתמכרויות בישראל שהגישה מסקנותיה באפריל 2022, בישראל כ-120 אלף מתמודדים עם הפרעות שימוש בחומרים, כאשר ההנחה כי מדובר בהערכת חסר על רקע מחסור במנגנונים לאיתור מתמודדים עם התמכרויות בשירותי הרווחה והבריאות. ממצאים ממחקר של המרכז הישראלי להתמכרויות שהוצגו בדו"ח מצביעים על 7% מהאוכלוסייה הבוגרת בישראל המתמודדים עם התמכרות לאלכוהול, 4.5% עם התמכרות להימורים, 4% עם התמכרות לסמים ו-2.5% עם התמכרות למשחקי מחשב – סך כולל של מעל ל-615,000 מתמודדים עם התמכרויות בישראל.

תסמינים אופייניים

התסמינים של התמכרות עשויים להשתנות מאדם לאדם ובהתאם לחומר או ההתנהגות הממכרים. עם זאת, ישנם מספר מאפיינים כלליים להתמכרויות:

• קושי להפסיק: אנשים המתמודדים עם התמכרות לחומר או התנהגות מתקשים להפסיק את ההרגל הממכר, גם אם היו רוצים בכך. חלקם מנסים מספר פעמים להיגמל מההתמכרות אך לשווא. בחלק מהמקרים הקושי להפסיק התמכרות מלווה בניסיונות הסתרה ושקרים גם לאנשים אהובים.

• סבילות גוברת: עם הזמן, מתמודדים עם התמכרות מפתחים סבילות (tolerance) שמשמעה כי הם נזקקים לחשיפה גבוהה יותר לחומר או להרגל הממכרים כדי להשיג את התגמול מזוהה אצלם עם הגורם הממכר.

• עיסוק פתולוגי: מתמודדים עם התמכרויות הופכים עם הזמן טרודים בהתעסקות פתולוגית עם החומר או ההרגל הממכרים. הם עשויים להרגיש שההתמכרות "השתלטה על חייהם", כשהם מבזבזים יותר ויותר זמן בכמיהה לשימוש, חשיבה על החומר או ההתנהגות הממכרת, שימוש בהם והתאוששות מהשימוש בהם.

• חוסר שליטה: התמכרות מתאפיינת בתחושת חוסר שליטה כלפי החומר או ההרגל הממכרים – עד כדי מצב של חוסר אונים. תחושה זו מובילה פעמים רבות לתחושות אשם ודיכאון.

• בעיות רפואיות ותפקודיות: התמכרות מלווה במקרים רבים בפגיעה פיזית ונפשית וכן בפגיעה ביחסים חברתיים ולעתים אף בקריירה. נזקים אלה עשויים להוביל את המתמודד להכיר בבעיה, אך לאור חוסר השליטה בשימוש, לא תמיד הכרה בבעיה מספיקה על מנת לצמצם או להפסיק שימוש.

• תסמיני גמילה: מתמודדים עם התמכרויות שמבקשים להיגמל מהחומר או ההרגל הממכרים מפתחים לעתים קרובות תסמיני גמילה (withdrawal symptoms), השונים זה מזה בהתאם לחומר הממכר, אך עשויים לכלול תסמינים גופניים כגון רעד, זיעה, בחילות והקאות, ותסמינים נפשיים כגון חוסר שקט, חרדה ורגזנות.

הסיבות להתמכרות

התמכרות מתפתחת כמכניזם מורכב, לרוב ללא סיבה אחת ספציפית, אלא מנגנון שנוטה להתפתח על רקע שילוב גורמים ביולוגיים, נפשיים וחברתיים, ומלווה בשינויים בפעילות הכימית במערכת העצבים המרכזית של המוח. אחת ההשפעות הביולוגיות המרכזיות היא על אזור במוח האחראי על תחושת הגמול (reward). בני אדם נוטים באופן ביולוגי לחפש גמול. במקרים רבים תחושה זו מושגת על רקע התנהגויות בריאות, כגון פעילות גופנית, או בילוי עם אדם אהוב או אכילת ארוחה מענגת. בתהליך של 'גמול' משוחרר במוח המוליך העצבי דופמין, אשר משרה תחושת רצון ומוטיבציה לפעילות שתמשיך להשיג את אותו הגמול. לרוב מתפתח מעגל שבו האדם מחפש חוויות שיתגמלו אותו וישרו תחושת חיוביות או לחילופין יפחיתו תחושות שליליות.

בהתמכרות, החומר או ההרגל הממכרים מובילים להפרשה מוגברת של דופמין במוח, אך בהבדל מתחושה שמניעה לפעילות הנדרשת לצורך הישרדות – כמו אכילה, עבודה, בילוי עם אדם אהוב, רמות גבוהות של דופמין במקרה זה מחוללות השפעה שלילית על תהליכי חשיבה, רגשות והתנהגות, ומעוררות דחף עוצמתי לחפש עוד ממחולל ההתמכרות על חשבון דחפים לפעילויות בריאות.

התמכרות מלווה בשינויים באזור במוח האחראי על תחושת הגמול (איור: Shutterstock)

עם הזמן, התמכרות מובילה לשינוי ברמות המוליכים העצביים במוח ו/או בפעילותם, באופן שדורש חשיפה גבוהה יותר למחולל ההתמכרות כדי להשיג את אותה ההשפעה. בהעדר שימוש בחומר עשויים להתפתח תסמיני גמילה, אשר בתורם מהווים בעצמם מוטיבציה חזקה לשוב ולהשתמש בחומר/התנהגות ממכרת. מעבר לשינויים בפעילות המוחית הנובעים מהשימוש בחומר/התנהגות התמכרותית עצמם, גורמים נוספים שתורמים להתפתחות התמכרויות כוללים:

• גורמים גנטיים: מחקרים מצביעים על כך שגורמים גנטיים אחראיים על 40% עד 60% מהנטייה להתמכרויות לחומרים שונים (SUD), ומספר חוקרים בוחנים שינויים גנטיים ספציפיים שנקשרו לתופעה. מחקר נרחב בנושא במימון המכון הלאומי לבריאות בארה"ב (NIH), שפורסם במארס 2023 בכתב העת Nature Mental Health מצא מספר שינויים גנטיים שנקשרים להפרעת שימוש בחומרים, ובעיקר שינויים בגנים DRD2 ו-PDE4B הקשורים לוויסות המוליך העצבי דופמין במוח. ישנם שינויים גנטיים המעלים סיכון להתמכרויות באופן כללי, וישנם שינויים הקשורים לסיכון מוגבר להתמכרויות ספציפיות, כגון התמכרות לאלכוהול או התמכרות לקנאביס.

• גורמים סביבתיים: מחקרים מזהים קשר בין התמכרות לחומרים שונים לבין גורמי סיכון סביבתיים, לרבות חשיפה לחומרים דרך אדם קרוב/ חבר/ בן בית או דרך מרשם רופא (למשל שימוש באופיאטים), בעיקר בגילים צעירים. חוויות טראומטיות ושליליות בילדות מלוות אף הם בעלייה בנטייה להתמכרויות. במחקר אמריקאי שפורסם בדצמבר 2010 בכתב העת Depression and Anxiety, תועדו שכיחויות גבוהות של התמכרויות אצל המתמודדים עם חוויות טראומה בילדותם, ובכלל זה 44.8% התמכרות לקנביס, 39% התמכרות לאלכוהול, 34.1% התמכרות לקוקאין ו-6.2% התמכרות להרואין.

נזקי התופעה

קיים קשר חזק במחקרים בין התמכרות למצבים מאובחנים בבריאות הנפש, ובכללם דיכאון, הפרעה פוסט טראומטית (PTSD) והפרעה ביפולרית. גם מנגד, כמחצית מהמאובחנים עם מצב רפואי-נפשי כלשהו מתמודדים גם עם התמכרות לחומרים. מטה אנליזה מקנדה שפורסמה בדצמבר 2018 בכתב העת Journal of Clinical Medicine מצאה קשר אצל מתבגרים ובוגרים צעירים בין מצבים נפשיים לעצם החשיפה לחומרים ממכרים, לרבות קשר בין התפתחות דיכאון לצריכת טבק (עלייה של 65% בסיכון), אלכוהול (עלייה של 50%), קנביס (עלייה של 29%), וקשר בין התפתחות חרדה לצריכת טבק (עלייה פי 2.21 בסיכון), אלכוהול (עלייה של 54%) וקנביס (עלייה של 36%).

לפי מחקרים, מקרב הפרעות הנפש החמורות, כמחצית (47%) מהמתמודדים עם סכיזופרניה ומעל למחצית (56%) מהמתמודדים עם הפרעה ביפולרית מתמודדים גם עם התמכרות כלשהי. מצב של התמכרות בשילוב עם הפרעה נפשית או גופנית מסווג כ'אבחנה כפולה'. ישנם מתמודדים רבים שסובלים מהתמכרות וכן ממחלה גופנית קשה אשר התפתחה על רקע ההתמכרות, כמו סרטן הריאות למכורים לניקוטין וסיגריות, איידס, שחפת וזיהומים נוספים כתוצאה משימוש במזרקים מזוהמים ושחמת הכבד למתמודדים עם התמכרות לאלכוהול.

גם הרגלים ממכרים עשויים לחולל נזקים. כך, התמכרות למין ופורנו עשויה להיות מלווה בהפרעות שינה ועלייה בסיכון למחלות שמועברות ביחסי מין ואף לפגיעה עצמית, והתמכרות למשחקי מחשב מלווה לעתים בהפרעות ראייה, חסרים תזונתיים ובעיות אורתופדיות.

מטופלים עם תחלואה כפולה הנלווית להתמכרות לרוב דורשים טיפול מורכב יותר, ובמקרים רבים גם מתמודדים עם התמכרות ליותר מחומר או התנהגות ממכרת יחידים.

בהיבט החברתי, התמכרות עשויה להוביל לפגיעה ביחסים עם אנשים קרובים, ובתפקוד הזוגי, החברתי, התעסוקתי ו/או האקדמי.

חשוב להבין כי למרות הנזקים המשמעותיים שעשויים להתפתח כתוצאה מהתמכרויות – מדובר במצב בר טיפול, ולאחר טיפול הולם ניתן לשוב לחיים בריאים ומלאים.

איך מאבחנים?

תהליך האבחון של התמכרות לרוב מתחיל מהפנייה לפסיכיאטרים, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים ו/או מטפלים נוספים מצוותי בריאות הנפש, והוא כולל תשאול מעמיק לגבי אופי ההתמכרות ודפוסי חשיפה לחומר הממכר או להתנהגות הממכרת.

לעתים נדרשת גם בדיקה גופנית קלינית לתסמינים המאפיינים התמכרות, וכן הפנייה לבדיקות דם ושתן כדי לשלול חוסרים תזונתיים וכן כדי לזהות מצבים נוספים שעלולים להשפיע על ההתמכרות עצמה או על הטיפול בה. עם זאת, אין כיום בדיקת מעבדה ספציפית שמשמשת לאבחון התמכרויות.

הטיפולים המרכזיים

במקרה של התמכרות שמשבשת את אורח החיים ופוגעת באיכות החיים – חשוב להבין כי יש כיום אמצעים זמינים לטיפול בהתמכרויות.

הטיפול בהתמכרויות הוא רב תחומי, ולרוב משלב טיפול רפואי המתמקד בהיבט הפיזי של הגמילה ובהפרעות גופניות ונפשיות נלוות; טיפול פסיכולוגי להגברת המוטיבציה לשינוי ולחיזוק תחושת המסוגלות; וטיפול סוציאלי המסייע למתמודדים לבנות מחדש את סביבת חייהם המשפחתית, חברתית ותעסוקתית.  

סוגי הטיפול

הטיפול בהתמכרויות עשוי לשלב את האלמנטים הבאים:

• טיפולים נפשיים: ההחלטה על גמילה מהתמכרות לרוב מלווה בטיפול נפשי כלשהו בשיטות פסיכותרפיה, לרוב מדובר בטיפול שיכלול מרכיבים קוגניטיביים-התנהגותיים המשלב עקרונות מהגישה המוטיבציונית לטיפול בהתמכרויות, כאשר הטיפול אישי או קבוצתי.

• טיפולים תרופתיים: ישנן תרופות המאפשרות להפחית את הדחף והתשוקה לחומרים ממכרים או התנהגויות ממכרות מסוימות, וכן להקל בתסמיני גמילה. גם מצבים נפשיים נלווים, כגון הפרעות מצב רוח, חרדה והפרעות קשב – מטופלים לעתים באמצעים תרופתיים.

• טכנולוגיות רפואיות: בשנים האחרונות פותחו טיפולים טכנולוגיים שמבקשים להקל בשליטה בתהליכי גמילה שונים. בין אלה נכללים טיפולים בשיטת גרייה מגנטית עמוקה באמצעות קסדה (TMS) שפותחו בין השאר גם בישראל, והוכחו כיעילים במסגרת הגמילה מהתמכרויות שונות, כגון התמכרות לאלכוהול וסמים וכן התמכרות להרגלים כמו הימורים.

מסגרות הטיפול

קיימות מסגרות טיפול מגוונות לטיפולים בהתמכרויות בישראל:

• קבוצות לעזרה עצמית: למתמודדים עם התמכרויות זמינות קבוצות לעזרה עצמית, בהן קבוצות '12 צעדים' הכוללות קבוצות ייעודיות להתמכרויות שונות (למשל אלכוהוליסטים אנונימיים, מכורים למין אנונימיים, מהמרים אנונימיים). קבוצות אלה מאפשרות למתמודדים עם התמכרויות הצטרפות ללא קביעת תור וללא כל התחייבות או תשלום ומתקיימות מדי יום בכל רחבי הארץ וכן באופן מקוון.

• טיפולים אמבולטוריים: מרפאות לטיפול בהתמכרויות פועלות גם במסגרת משרד הרווחה, ולאחרונה נפתחות גם במסגרת קופות החולים. שירותי הרווחה מפעילים בנוסף מרכזי יום אמבולטוריים לטיפול בהתמכרויות בכל רחבי הארץ.

• מרפאות לטיפול תרופתי ממושך: מרפאות המופעלות על ידי משרד הבריאות ולאחרונה גם קופות החולים. מרפאות אלה מספקות טיפולים תרופתיים ייעודיים למתמודדים עם התמכרות לאופיאטים.

• מסגרת אשפוזית: במצבים מסוימים הטיפול בהתמכרויות דורש טיפול במסגרת סגורה באשפוז קצר טווח במטרה לעבור גמילה פיזית מחומר ממכר. מרבית המטופלים יכולים לקבל טיפול ב"אשפוזית" המופעלת על ידי משרד הבריאות, במקרים של אבחנה כפולה נפשית ניתן לקבל טיפול זה במסגרת אשפוז פסיכיאטרי ב"מחלקה לתחלואה כפולה", למשל בשילוב עם הפרעות אכילה.

• קהילה טיפולית: אלה מסגרות ציבוריות המיועדות להמשך טיפול לאחר שלב הגמילה הפיזית. מתמודדים עם התמכרויות עוברים לתקופה ארוכה לקהילה טיפולית בה הם לומדים לשוב לתפקוד מלא ללא שימוש בחומרים. קיימות גם קהילות ייעודיות לבעלי אבחנה כפולה נפשית או גופנית.

• מרכזי גמילה פרטיים: מרכזים אלה מספקים מענים מגוונים, הכוללים בדרך כלל הן את מרכיב הגמילה הפיזית והן את מרכיבי הטיפול ארוך הטווח והשיקום.

• שיקום פסיכיאטרי: למתמודדים עם אבחנה כפולה של התמכרות ואבחנה פסיכיאטרית ישנן מסגרות ייעודיות של הוסטלים ודיור מוגן במסגרת חוק נכי נפש בקהילה. בנוסף, ניתן לקבל שירותי שיקום נוספים כגון ליווי תעסוקתי.

קבווצות לעזרה עצמית מסייעות בהתמודדות עם התמכרויות ללא תשלום (איור: Shutterstock)

הטיפול בהתמכרויות בישראל כיום נתון בידי גורמים רבים ונחשב לחלקי. דו"ח של ועדה שבחנה את הנושא במשרד הבריאות קבעה כי הטיפול במתמודדים עם התמכרויות ניתן כיום רק לאוכלוסיות עם התמכרות קשה במיוחד ובהיקף נמוך, ומטופלים במסגרות אלה מדי שנה כ-7,400 ישראלים במסגרות של משרד הבריאות וכ-20,000 איש במסגרות של משרד הרווחה. על רקע ממצאי הוועדה התקבלה במאי 2022 החלטת ממשלה על קידום העברה מדורגת של האחריות לטיפול בהתמכרויות ממשרד הבריאות לקופות החולים, ובשנים האחרונות כבר מועברים תקציבים לקופות במסגרת מבחני תמיכה לצורך פיתוח מרכזים לטיפול בהתמכרויות, כהכנה למהלך זה.

טיפים למניעת התמכרויות

אמנם התמכרות תלויה במקרים רבים בשילוב של נסיבות חיים וגנטיקה ולא תמיד ניתנת למניעה, אולם ישנם מספר צעדים שעשויים להפחית את הנטייה לפתח התמכרות:

• הימנעות או הגבלת חשיפה לחומרים עם פוטנציאל ממכר: למשל הימנעות מראש מסיגריות, תרופות מרשם עם נטייה להתמכרויות כמו אופיאטים או אלכוהול או קפאין.

• התמצאות בהיסטוריה המשפחתית של נטייה להתמכרויות חשובה, שכן להתמכרות לחומרים וכן להרגלים שונים יש לעתים קרובות גם בסיס גנטי משמעותי. אלה עם היסטוריה משפחתית מוגדרים כפגיעים יותר להתפתחות התמכרויות וצריכים להיזהר יותר מפני חשיפה לחומרים והרגלים שעשויים להיות ממכרים.

• הפחתת לחץ ומתח נפשי בשיטות בריאות. המלצה זו חיונית שכן מחקרים רבים מדגימים כיצד הנטייה להתמכרויות גוברת במצבי לחץ ובתקופות חיים הכרוכות בשינויים מעוררי לחץ. שימוש בשיטות להפחתת לחצים, כגון פעילות גופנית, שיטות מדיטציה והרפיה כמו נשימות עמוקות ועיסוק בתחביבים אהובים – עשויים להקל במתח הנפשי ולהפחית את הנטייה לסגל הרגל ממכר.

התמודדות עם הטיפולים

המתמודדים עם התמכרויות שנכנסו למסלול טיפולי מצויים למעשה בשלב חיים מאתגר, ועשויים להקל על עצמם באמצעים הבאים:

• החלטה על שינוי: יש להפגין נחישות ברצון לחולל שינוי חיובי בחיים. ניתן להסתייע בכתיבת יומן המתעד את המחשבות וההתמודדויות ברגעים הקשים.

• בחירת מטרה: יש להציב מטרות ריאליות בתהליך הגמילה מהתמכרויות. יש לתת עדיפות למטרות קטנות וריאליות על פני מטרות מגלומניות מדי.

• הדרגתיות: יש להיכנס לתהליך הגמילה בדרך מדורגת שעשויה להקל על התהליך, תוך התייעצות עם הגורמים המטפלים.

• מעקב: מומלץ לנהל יומן מעקב לתהליך הגמילה, ובו גם לתעד מצבים בהם קיים קושי או דחף לשוב לחומר או ההרגל הממכר, וזאת בין השאר גם במטרה לזהות 'טריגרים' ולדעת כיצד להימנע מהם בהמשך, במטרה לקדם תהליך גמילה מועיל.

• בקשת עזרה: פנייה לעזרה מאדם קרוב – חבר קרוב או בן/ בת סוג או דמות טיפולית או דתית עשויים לתמוך בתהליך הגמילה. יש לקבל בהבנה גם מצבים בהם האדם יסרב לסייע – ולנסות לפנות לעזרה לאדם אחר.

התמודדות עם התמכרויות

התמכרות היא מצב של חוסר שליטה, וחשוב להבין את המתמודדים עם התמכרות באופן הולם:

• יש להתריע מוקדם ככל האפשר: חשוב להיות גלויים עם אדם שמתמודד עם התמכרות ולהתריע בפניו על בעייתו מוקדם ככל האפשר ולנסות לשכנע לפנות לטיפול הולם. ככל שדוחים את הטיפול בהתמכרות – כך קשה יותר למתמודד לצאת ממעגל ההתמכרות והסבל שיהיה כרוך בתהליך הגמילה יהיה גדול יותר.

• יש להפגין אמפתיה כלפי המתמודד. ככל שהוא מרגיש יותר הבנה למצבו – כך הוא יטה יותר לקבל עזרה להתמודדות עם ההתמכרות.

• יש להיות סובלניים לתהליך הגמילה מההתמכרות, שכן מדובר לרוב על תהליך ממושך הרצוף בעליות ומורדות עקב מורכבותו הרבה.

• על קרובים המטפלים באנשים עם התמכרויות לדאוג גם לעצמם, שכן יש נטייה לקרובים המשמשים מטפלים עיקריים לחיות בתנאי לחץ ולפתח מצוקה נפשית בעצמם, כגון דיכאון ובדידות חברתית. חשוב לפנות לטיפול בעת הצורך ולשקול הצטרפות לקבוצת תמיכה המיועדת לקרובים שביכולתה לסייע לצלוח את התקופה המאתגרת.

ד"ר נדב שליט ההוא פסיכיאטר מומחה במרכז הישראלי להתמכרויות ICA

עדכון אחרון: ספטמבר 2024