שוב נכנסתי ללופ,

 עליה-ירידה , עליה-ירידה ,

מרגישה על סחרחרה ,

שמסתובבת ולא מפסיקה ,

המחשבות רצות ,

לוותר על הסיכוי להחלים ? 

להחליט שזה מה שיש ושאין סיכוי למצב להשתפר ?

אני מבולבלת כל כך , 

אני כבר לא יודעת מה אני רוצה ומה לא ,

מה הקול ההגיוני ומה הקול של ההפרעה ,

אני בת 17, ובמשך כמה שנים התמודדתי עם הפרעות אכילה. עשיתי המון ריצות והקפדתי לא לאכול יותר מ500 קלוריות ביום (אחרי שחיסרתי את הקלוריות ששרפתי בפעילות), או אפילו 400 בתקופות מסויימות. תוך חודש המחזור שלי נפסק, אבל הירידה במשקל היתה מאוד איטית - בערך קילו בחודש. אחרי קצת יותר מחצי שנה הורדתי 7 ק"ג והגעתי למשקל היעד שלי (שנחשב תת משקל די רציני), אבל כנראה שקצב חילוף החומרים שלי ממש ירד, כי כל פעם שאכלתי יותר מ800 קלוריות ביום עליתי במשקל. אחרי כמה זמן הבנתי שעשיתי טעות. התחלתי לאכול יותר ולעשות הרבה אימוני כח, ועליתי בערך 5 ק"ג, חלק גדול מזה במסת השריר. בשנה האחרונה ניסיתי לחזור לאכול יותר אבל כל פעם שאני אוכלת יותר מ800 קלוריות ביום (אחרי שאני מחסרת את הקלוריות שנשרפות בפעילות הגופנית) אני מתחילה ממש להשמין. אני שוקלת כל שאני מכניסה לפה, והשעון שלי מאוד מאוד מדוייק, ככה שאני יודעת בדיוק כמה קלוריות אני שורפת כל יום, ואין סיכוי שאני עוברת את ה800. יש דרך להעלות בחזרה את קצב חילוף החומרים?

יושבת על המיטה , בחדר .

רועדת ,

מחזיקה את עצמי בכוח ,

נושכת שפתיים ,

וכוססת ציפורניים ,

הדמעות ממשיכות לרדת ,

אבל אני ,

מנסה בכל הכוחות לא להיכנע לרצון ,

לדחף שאומר לי קומי לכי לשירותים ,

מקווה שאצליח להתגבר על זה עד הסוף ,

ושהדחפים הללו יעלמו מחיי לתמיד ,

הלוואי והמלחמה תיגמר ,

ואוכל לחתום על הסכם שלום עם האוכל ,

כרגע כל מה שיש לי זה רק לנסות להמשיך לשרוד ...

אשמח אם יש לכן הצעות שיעזרו לי 

שוב מערבולת ענקית של מחשבות ,

שמנסה לסחוב אותי לתוך זרועותיה של הפרעת אכילה ,

ייסורי המצפון גם הם מצטרפים לחגיגה ,

וכמובן גם הכאבי בטן,

והכל ,

 כדי שאתן לעצמי לגיטימציה ליפול לתוכה ,

לשקוע שוב,

אני לא רוצה ,

לא רוצה שוב למצוא את עצמי באותו לופ 

לא רוצה לחזור לתהום ,

אבל באמת שכבר אין לי כוחות ,

הם נגמרים ,

המחשבות צורחות - לכי תןציאי את זה 

את לא צריכה לאכול את זה 

אכלת יותר מידי ,

את שמנה ,

לא מגיע לך לאכול ,

עלית במשקל ,

את חייבת לכפר על העלייה .

לא רוצהההההההה

מחזיקה את עצמי בכוח לא ללכת לשירותים , 

להחזיק את האוכל בפנים ולא לשחרר אותו החוצה ,

זה כל כך כואב נפשית וגם פיזית ,

בוכה בחושך לבד , 

שאף אחד לא ישמע או יבחין .

מקווה שאחזיק מעמד 

אני רוצה להפסיק לברוח ,

רוצה להתחיל להתמודד ,

אלוקים - תן לי כוחותתתתתתתתתת

עד עכשיו שיתפתי בנפילות,

אני כבר שבועיים בהתקדמות ברצף ,

אבל הפחדים גדלים ,

אני מפחדת ,

מפחדת להתקדם ,

מפחדת לאבד את ההפרעה ,

לאבד את השליטה ,

להישאר בלי שליטה בכלל ,

ולחזור למצב הישן ,

של פעם , שסבלתי ממנו כל כך ...

לא רוצה לעלות במשקל ,

לא רוצה לאכול ,

אבל אני רוצה להחלים ,

אני יודעת שזה מנוגד ולא מציאותי 

מבולבלת כל כך 

נפילה ,
ועוד נפילה ,
ועוד נפילה ,
נמצאת עמוק עמוק בבוץ,
כמעט תובעת ,
דוחה את הידיים הקרובות שמושטות לעזרה ,
מנסה להיחלץ לבד ,
אך במקום להתקדם , רק שוקעת יותר ויותר.
הבוץ מרגיע אך גם גורם לתיסכול ,
שוב נכנעתי לה , להפרעה ,
נפלתי עמוק ממש ,והדירדור ממשיך .
מנסה לעצור ,אך לא יודעת איך .
האם יכול להיות שיהיה סוף טוב לסיפור הזה ?
איך שוב הגעתי לשפל של לשקר להורים לגבי הארוחות ?
מתוסכלת מעצמי מאוד ....

בבקשה התייחסות לחרדות שעולות מפה: אני מרגישה שאני משתגעת. זה קשה, כל כך קשה... רק אוכל בראש שלי וזה לא עוזב, לא מניח, לא נותן לי רוגע ושלוות נפש. כל הזמן בפעולות מנע שלא יהיה בולמוס שיהרוס לי את החיים .הייתי שמנה מאוד מאוד כל חיי וכנראה שזו הייתה הפרעת אכילה בולמוסית עם אכילה ריגשית ולא ידעתי מזה, פשוט לא הייתה לי מודעות. עשיתי דיאטת כסאח שמהר מאוד התגלגלה לכל כלל הפרעות האכילה חוץ מצומות והקאות, פשוט עשיתי הכל כדי לכסח כל גרם שומן בגוף עד כדי איבוד הווסת ותת משקל תוך פחות משנתיים. הלכתי לדיאטן בתחום הפרעות האכילה וסיכמנו על תפריט התחלתי שהוא רק המנעות ממוצרי דיאט... אני גם בטיפול פסיכולוגי, שיתפתי את כל הסביבה שלי ושפכתי בפניהם הכל.. זה גומר אותי, ההמנעות מהבינג׳ים, החרדה מלהיות שוב רעבה... עליתי במשקל ואני רועדת מפחד לאבד את הכל בשביל לופ אכילה שיגמור אותי סופית עם החרדות וההתקפי בכי אחר כך.. אני לא אעמוד בזה.. בא לי לברוח מהבית, מפחדת שאפקשש באמצע הלילה ואכנע לאוכל שוב והפעם אין משלשלים שיעזרו או ספורט או ספירה מסיבית כי הגוף שלי לא יכול יותר...לא יכולה להתרכז בכלום, אני מרגישה שאיבדתי את זה ומפחדת כל כך שדפקתי את הגוף שלי חזק ואני רק אשמין מעכשיו ואגיע שוב להיות שמנה ואומללה כפי שהייתי... זה קשה... אני מרגישה שהשגתי מכרה זהב ואני לא נהנית ממנו, כל החיים חלמתי להיות רזה מאוד ועכשיו אני מפחדת שזה ילך ממני, אני לא נהנית יותר מכלום, רק נמנעת ומרגישה בעונש שלא נגמר... מבקשת לדעת אם זה נגמר מתישהו ואם מישהי עברה משהו דומה ולא השמינה כל כך הרבה בתקופה שניסתה להחזיר את המחזור או להחלים, זה גומר אותי העיסוק הזה באכילה ובמשקל.. אם מישהי חוותה משהו דומה, בבקשה תני עצות איך לעבור את זה בשלום, כי בסהכ אני בחורה שמתפקדת באופן נורמטיבי עד שהחרדות משתלטות ולאחרונה זה קורה לי המון, כל רגע ורגע בחודשים האחרונים...

היי, אני בת 18 מתמודדת שנים עם הפרעות אכילה והתמכרויות לחומרים פסיכואקטיביים.
אני מרגישה שאני במקום מסוכן מאוד שעושה לי רע מאוד ואני חייבת לטפל בשני הדברים, כי הם פשוט מונעים ממני לחיות ואני לא מסוגלת יותר.
מישהו מכיר מרכזים כאלו שמטפלים בשתי הבעיות במקביל? רצוי ציבורי.

היי, אשמח מאד אם מישהו/י יודע/ת לתת לי מידע על תהליך ואופי האשפוז בהדסה ואפשר לפנות אליו/ה לשמוע קצת איך זה נראה ולשאול כמה שאלות, זה ממש חשוב לי.

אני לא יודעת אם יש כזה דבר "החלמה", נשמע כמו איזה חלום רחוק...
בכל מקרה, אני חושבת שאין "החלמה" אחת, או דרך אחת. לכל אחד הדרך שלו, זה ברור לי.
אבל אני עייפה מלמצוא לי את הדרך, כי עד היום אף דרך לא הצליחה, יהיה יותר מדוייק אף לומר שכל דרך שניסיתי- כשלה. אני כשלתי.
אז אני לא יודעת לאן עוד לפנות, מה עוד אפשר לעשות. אין בי טיפת אמונה בעצמי.
נכון לעכשיו אני תוך כדי עוד "ניסיון" שכזה, שכלל בין היתר עלייה במשקל
וזה שובר אותי. מרגישה שקשה לי לנשום, ללכת, לעמוד, לשכב, לשבת... הכל.
כל פעם כאשר אני בתהליך של עלייה במשקל ושל חיפוש דרך החוצה מההפרעה הארורה, אני מלאת (תרתי משמע) ספקות ופחדים משתקים.
איך מתגברים על הכל? האם אפשר? האם אני, ספציפית אני, בכלל יכולה?
אציין שאני נמצאת בטיפול, לא מרגישה שזה עוזר (או אי פעם עזר) בפן של הפרעת האכילה, ואף יש הדרדרות מבחינת הדיכאון והפוסט טראומה המורכבת.

הי. רק רציתי קצת לשתף מהעובר עלי לאחרונה.
אני כבר למעלה מחודש בתהליך שיקום מאנורקסיה. וזה נורא. חשבתי שיהיה לי יותר קל. כי רציתי להחלים, וסבלתי מההאנורקסיה מאוד.אבל עכשיו אני מרגישה שאיבדתי משהו. כי באיזשהו מקום אנה היתה מרגיעה, נותנת קצת שקט ושליטה, מקהה את התחושות. וגם יש את העניין שאני מרגישה כמו מפלצת/חזירה בגלל כמויות האוכל. כי אני צריכה לאכול 5 ארוחות, מותאמות לכללי התפריט (ובנוסף אנשור) ואמא שלי ואחיות שלי אוכלות עכשיו פחות ממני. כולם אומרים לי שאני לא צריכה לחשוב על עצמי ככה כי אני צריכה להשמין, אבל ההיגיון לא משנה את התחושה...
אשמח לשמוע חוויות ותחושות של אחרים בתהליך....

מי שרוצה שישלח לי מייל ואשלח לכם קובץ מתנה באהבה

שאולי קצת יעזור להקל על הסבל והתהליך

דיטה

היי אני צריכה עזרה .
אני כרגע משתקמת מאנורקסיה ואני עולה במשקל, אמרו לי שבהתחלה תכאב לי הבטן ותתנפח , ואז זה יוקל ככל שהזמן יעבור והגוף יתרגל לכמות נורמלית של אוכל.
ואצלי קורה בדיוק ההפך .
בהתחלה הבטן הייתה מתנפחת ולא כואבת, ועכשיו אני כבר עליתי כמה קילוגרמים. אבל ככל שאני עולה זה נהיה יותר גרוע הבטן מתנפחת לי יותר ונהיית קשה ויש לי ממש תחושה של לחץ בתוך הבטן בימים האחרונים כאילו משהו עומד להתפוצץ כל רגע , זה אפילו לא בדיוק כאב פשוט תחושה מוזרה כזאת.ומלווה לזה גם עצירויות.
אני אציין גם עוד משהו כי אולי זה קשור , בחודש ומשהו האחרונים יש לי דם בצואה שלחו אותי לבדיקות דם, בדיקת צואה ואולטרסאונד והכל יצא תקין . היו אמורים לקבוע לי תור לקונולוסקופיה אבל בגלל הקורונה זה לא יקרה בזמן הקרוב.
מישהי מכירה? יכולה לעזור?

אני במשקל תקין (לאחר אשפוז בעקבות אנורקסיה) אבל כשהשתחררתי התחלתי לצמצם והגעתי למצב שכמעט בכלל לא אוכלת. אני עולה במשקל גם מהכמות הכי קטנה של אוכל ואחת המוטיבציות שלי להחלמה היא לשקם את המטבוליזם שלי.. קראתי שצריך לאכול הרבה בשביל זה אבל הבעיה שאם אתחיל לאכול כמות קלוריות שתשקם לי את המטבוליזם אז אעלה המון במשקל ואני לא מוכנה לעלות עוד מעבר למשקל שאני בו כרגע כי מפחדת להיות ממש שמנה.. למישהו יש רעיון איך אני משקמת את הגוף שלי ואת קצב חילוף החומרים בלי לעלות יותר מדי במשקל? כי כרגע אני אוכלת באמת כמות של ילד קטן ועולה מזה במשקל. אני מתחילה לחשוב שעדיף שאני אנסה לרדת במשקל שוב הרבה ואז אתחיל לשקם את המטבוליזם שלי כמו שצריך ואז העלייה במשקל עדיין תהיה נוראית אבל לפחות היא לא תוביל אותי למשקל גבוה מדי..

שלום לחברי הקהילה, שמי אורלי ואני סטודנטית לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בן גוריון, במסגרת עבודת הסמינריון שלי אני חוקרת את השפעת הרשתות החברתיות כמקור לתמיכה ייעוץ והכוונה לאנשים הסובלים מהפרעת אכילה. אקדים ואומר שנושא הפרעת האכילה קרוב מאוד לליבי ולכן בחרתי בנושא ספציפי זה. אני מאמינה שרשת חברתית כמו אתר "כמוני", וקבוצות בפייסבוק יכולות להוות עמוד תווך ומקור תמיכה מרכזי גם ברגעי שפל וגם ברגעי ההצלחה. קראתי קצת את הפוסטים שמועלים כאן מידי יום ואני מתחברת לגמרי למשמעויות הרבות של כל מילה שנכתבת כאן. על מנת להמשיך במחקר שלי אצטרך לראיין 2 חברי\ ות פעילים בקהילה באתר "כמוני" הראיון יכול להתבצע בצורה אנונימית לחלוטין ללא שמות ואפילו ללא שיח טלפוני או פגישה, ניתן גם בהתכתבות במייל או בכל דרך אחרת שתבחרו לנכון. אשמח מאוד לשיתוף הפעולה שלכם,
מי שירצה להשתתף יכול להגיב לי כאן או לשלוח לי הודעה למייל orlybenami92@gmail.com
תודה, אורלי בן עמי