מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

כליות ודיאליזה

מנהלי קהילה

פרופ עדי לייבה
פרופ עדי לייבה
מנהל המכון לנפרולוגיה ויתר לחץ דם בבית החולים האוניברסיטאי אסותא אשדוד ומנהל מרפאה מייעצת בפנימית, מחלות כליה ולחץ דם במרפאת מומחים בקרית אונו (מרב מרכזי בריאות, הדובדבן 7 קרית אונו ) מומחה ברפואה פנימית , בנפרולוגיה וביתר לחץ דם, פרופסור מן המניין באוניברסיטת בן גוריון ופרופ. משנה באוניברסיטת הארוורד,ארה"ב. בשנים 2016-2022 שימשתי כנשיא החברה הישראלית ליתר לחץ דם. מומחה בפנימית, הן מתל השומר, והן מבית חולים Mount Auburn בקיימברידג', מסצ'וסטס. סא"ל במיל., יועץ קצין רפואה ראשי למחלות כליה ויתר לחץ דם, ומנהל תחום מחלות כליה ויתר לחץ דם בקופות חולים "מכבי" ו"לאומית". מייסד ויו"ר החוג הנפרולוגי הישראלי פלסטיני בהר"י. בקרו באתר של פרופ' עדי לייבה www.profleiba.com ניתן להתייעץ בווטסאפ דרך האחות אחראית המרפאה , הגב. סיגלית ארי-עם ( RN)- 054-541-9992
ד
ד"ר פזית בקרמן
מנהלת המכון הנפרולוגי בשיבא. סיימה התמחות ברפואה פנימית בהדסה עין כרם והתמחות-על בנפרולוגיה בשיבא. השתלמה שלוש שנים באוניברסיטת פנסילבניה, ארה"ב במחקר בסיסי של מחלות כליה ופרסמה מאמרים בנושא. בעלת ניסיון קליני מגוון בקרב מטופלי דיאליזה, מטופלי אי ספיקת כליות חריפה וכרונית ומחלות כליה שונות. עוסקת גם במחקר קליני ובסיסי במכון הנפרולוגי בשיבא.

מובילי קהילה

מחוברת פז מושקוביץ
מחוברת פז מושקוביץ
נעים מאד, פז - מובילת קהילת כליות ודיאליזה. ראשית מוזמנים לתכנית הרדיו שלי "הרוקנרול של החיים" בעמוד "מחוברת פז מושקוביץ" ובערוץ היוטיוב. כל שאלה שתירצו לשאול אותי אני כאן עבורכם. במקצועי אני מאמנת בכירה, מרצה ויוצרת, כותבת הרצאות השראה לאנשים והרצאות עסקיות. אני מחוברת לדיאליזה מזה 30 וחצי שנים, 3 השתלות כליה שנכשלו ומאה ניתוחים. דרך סיפורי האישי רב התהפוכות, אני מציעה לכם כלים שיאפשרו לכל אחד להתחבר לחיים שלו, ולהתגבר על קשיים בתחום האישי ובתחום הקריירה והעסקים, ובוודאי שבתחום התמודדותכם עם עולם הכליות. הוצאתי לאור את הספרים: "מחוברת - צופן ליזה" ו"השמיים הם לא הגבול" ומעבירה מופע-הרצאה "מחוברת" שמעניק פרספקטיבה וכלים לחיים. יש לי ולבעלי מקס 11 ילדים כלבתולים שהם אהבה ללא תנאי. מומלץ בחום גם לבריאות שלנו הנפשית והפיסית :) ולמי ששואל אז אסור לי ללדת ילדים, כאן עבורכם תמיד לכל שאלה ושיתוף! לחיזוק מוטיבציה והשראה תוכלו לצפות בקטעים נבחרים מתכנית הרדיו בלינק הבא: https://www.youtube.com/playlist?list=PL1QPzpvna7OzfBMpmM9pKwBM8r1sQyGUY
כמוניכליות ודיאליזהחדשותהתגובה לטיפול בפלביקס יורדת באי ספיקת כליות כרונית

התגובה לטיפול בפלביקס יורדת באי ספיקת כליות כרונית

על פי מחקר חדש, אי ספיקת כליות כרונית מורידה את תגובתיות טסיות הדם לטיפול בפלביקס


(צילום: Shutterstock)
(צילום: Shutterstock)

פלביקס הינה תרופה הניתנת לאחר צנתורים, ובמיוחד לאחר הכנסת תומכנים לכלי הדם הכליליים, וזאת על מנת למנוע יצירה של קרישים שיסתמו את התומכנים. התרופה משפיעה על טסיות הדם ומונעת היצמדותן זו לזו ויצירת הקריש.

 

על פי מחקר חדש שפורסם החודש, אי ספיקת כליות כרונית מורידה את תגובת טסיות הדם לטיפול בפלביקס. יתרה מכך, גם הגברת מינון התרופה אינו משפר את תגובת הטסיות.

 

בחולים עם אי ספיקת כליות כרונית קיים שחלוף מהיר של טסיות הדם, הן שורדות פחות בדם ותפקודן לקוי.

 

במחקר הנוכחי החוקרים השוו תגובת הטסיות לפלביקס שניתן לאחר צנתורים בחולים עם וללא אי ספיקת כליות כרונית. כל החולים, פרט ל-2, היו גברים, בגיל ממוצע של כ-60 שנים.

 

23 חולים עם תפקוד כלייתי תקין קיבלו 75 מ"ג פלביקס מדי יום. 36 חולים עם אי ספיקת כליות כרונית קיבלו 75 או 150 מ"ג פלביקס מדי יום.

 

כעבור 4 שבועות של טיפול נלקח דם מהחולים ונעשתה בדיקה של תפקוד הטסיות ויכולת היצמדותן זו לזו ליצירת קריש.

 

החוקרים מצאו כי הטיפול בפלביקס עיכב את היצמדות הטסיות לקריש בכ-35% בחולים עם תפקוד כלייתי תקין, וזאת לעומת עיכוב מופחת של 21% בלבד בחולים עם אי ספיקת כליות כרונית שקיבלו 75 מ"ג פלביקס ו-23% בלבד בחולים עם אי ספיקת כליות שקיבלו 150 מ"ג פלביקס.

 

ידוע כי ירידה בתפקוד הכלייתי הינה גורם סיכון לסתימה של תומכנים מצופים משנית ליצירת קרישים. תנגודת הטסיות לטיפול בפלביקס בחולים אלו, עשויה להיות מנגנון חשוב לשכיחות המוגברת של קרישים בתוך התומכנים בחולים אלו.

 

יש לסייג תוצאות מחקר זה, מאחר וזהו מחקר עם מס' קטן של משתתפים. כמו כן המשתתפים הינם גברים בלבד, ולא ניתן להסיק מכך על התנהגות הטסיות בנשים. כמו כן, קיימים משתנים נוספים המשפיעים על תפקוד הטסיות, שלא נבדקו במחקר הנוכחי.

 

www.medscape.com/viewarticle/713027

 

תרגום ועריכה: ד"ר נעמי לוין-יינה