המחסור באיברים להשתלות מורגש מתמיד. רשימת הממתינים להשתלות איברים מורכבת ברובה מחולי כליה. בישראל כ-850 חולים ממתינים כיום להשתלת כליה.

תרומת כליה יכולה להתקבל מאדם שמת מוות מוחי-נשימתי או מאדם חי המבקש לעזור – כמו בן משפחה, חבר או אדם המבקש לתרום באופן אלטרואיסטי.

הבעיה היא שכדי שמערכת החיסון לא תדחה את האיבר המושתל, צריכה להיות התאמה גבוהה ככל הניתן בין התורם למושתל, ופעמים רבות לא קיימת התאמה שכזו.

אך מחקר חדש עשוי להוביל לשינוי בתבנית החשיבה בתחום השתלות הכליה, לאחר שהראה כי אנשים עם מחלות כליה עשויים לחיות זמן רב יותר אם הם יקבלו השתלה מתורם חי לא מתאים במקום לחכות להתאמה טובה.

הממצאים מצביעים על אפשרות בחירה אחרת לחולי כליה העשויים למות בעודם מחכים לתורם מתאים, ומספקים תקווה במיוחד למועמדים בעלי רגישות (sensitized) להשתלה, כאלה שיש להם בגוף הרבה נוגדנים של מערכת החיסון המוכנים לתקוף את האיבר המושתל וקיימת סבירות גבוהה שיתקפו כמעט כל איבר. למטופלים אלה - המהווים לפי הערכות כמעט שליש מהממתינים להשתלת כליה - מציאת תורם מתאים היא משימה קשה ובחלקם הרגישות גבוהה במיוחד, עד שמציאת תורם מתאים היא משימה כמעט בלתי אפשרית.

במחקר, בראשו עמדו חוקרים מאוניברסיטת ג'ון הופקינס בבולטימור, נמצא כי השתלת כליה מתורם לא מתאים, בסיוע של טיפולי דה-סנסיטיזציה (desensitization) מיוחדים להפחתת הרגישות החיסונית המפחיתים את הסיכון שמערכת החיסון תתקוף את האיבר המושתל, עשויה להוות אפשרות בשביל מטופלים שזקוקים להשתלה וקשה למצוא להם התאמה.

מומחי ג'ון הופקינס היו החלוצים להשתמש בגישה זו לפני 15 שנים, ומאז מספר מרכזי השתלה נוספים אימצו את השיטה. עד עכשיו היה קשה לקבוע את יעילותה בטווח הארוך, אך כעת ההטבות ארוכות הטווח מתחילות להתברר.

במסגרת המחקר החדש שממצאיו פורסמו בכתב העת היוקרתי New England Journal of Medicine, צוות החוקרים עקב אחר 1,025 מטופלים בעלי רגישות שקיבלו השתלת כליה מתורם לא מתאים בסיוע של טיפולי דה-סנסיטיזציה, באחד מ-22 מרכזי השתלה בארה"ב. הם השוו את ההישרדות של המטופלים להישרדות בשתי קבוצות ביקורת של מטופלים הדומים להם במאפיינים: 5,125 מטופלים שנותרו ברשימת הממתינים שבסופו של דבר קיבלו כליה ו-5,125 מטופלים ברשימת הממתינים שנותרו על טיפולי דיאליזה.

לאחר שמונה שנים, 76.5% מהמשתלים שקיבלו כליה מתורם חי לא מתאים היו עדיין בחיים. זאת בהשוואה ל-43.9% מהמטופלים בדיאליזה ו-62.9% מאלה שהמתינו ובסופו של דבר קיבלו השתלת כליה מתורם מתאים שמת מוות מוחי.

סיכון מוגבר לזיהומים ולדחיית האיבר 

חשוב להבין כי ההשתלות הללו אינן תהליך קל. כדי להפחית את הרגישות, המטופלים צריכים לעבור טיפולים אימונומודולטוריים עוצמתיים. ראשית יש צורך בטיפולי פלזמה פרזיס (plasmapheresis) שמנקים את הדם מנוגדנים שיכולים לתקוף את האיבר המושתל. לאחר מכן המטופלים צריכים ליטול תרופות מדכאות חיסון שמטרתן למנוע הופעה מחדש של הנוגדנים. בגלל שהמטופלים מקבלים טיפולים מדכאי חיסון חזקים במיוחד, הם נמצאים בסיכון מוגבר לזיהומים. בנוסף, קיים סיכון מוגבר לדחייה כאשר האיבר מתקבל מתורם חי לא מתאים.

עם זאת, תוצאות המחקר מראות שבסופו של דבר, מטופלים שעוברים השתלות כליה מתורם לא מתאים חיים בממוצע יותר מאלה שממשיכים להמתין – בין אם הם לא עוברים השתלה וממשיכים עם טיפולי דיאליזה ובין אם בסופו של דבר הם זוכים להשתלה של איבר מתאים.

פתרון נוסף לחולי כליה הזקוקים להשתלה שיש אדם שמוכן לתרום להם אך לא קיימת ביניהם התאמה, הוא 'חילופי כליות', שיטה המכונה גם 'שרשרת השתלות'. הרעיון שעומד מאחורי שרשרת השתלות הוא שבמצבים בהם אדם מבקש לתרום כליה לאדם מסויים ונמצא לא מתאים, הוא יוכל לתרום כליה למטופל אחר שהוא אינו מכיר, ביניהם יש התאמה, והאדם לו ביקש לתרום מלכתחילה, יקבל כליה מתורם אחר במקום. כך לדוגמה, בארה"ב בשנת 2012 נוצרה שרשרת השתלות של 60 אנשים – 30 תורמים ו-30 מושתלים שלא הכירו את האדם שתרם להם. המרכז הלאומי להשתלות בישראל פיתח בשנת 2011 תכנית להשתלות באמצעות שרשרת תורמים, שכבר אפשרה מספר השתלות כליה בשיטה זו.

New England Journal of Medicine, online March 9, 2016