במחקר קטן עליו דווח השבוע בכנס להשתלות, נכללו 5 גברים ו-5 נשים בגילאים 23-61, שעברו השתלה משולבת של מח עצם וכליה מאותו התורם.

הרעיון שמאחורי שילוב זה הוא שקבלת מח עצם מאותו התורם תוביל לשינוי באוכלוסית תאי הדם של החולה, עם שורות דם ושורות של תאי מערכת החיסון זהות לתורם. תאים אלו יזהו את שתל הכליה כאיבר "עצמי" ולא זר, ולכן לא יגיבו כנגדו. דבר זה יאפשר אי מתן של תרופות נוגדות דחיה, שמטרתן לסלק את התאים החיסוניים המכירים את השתל כגוף "זר" ומגיבים כנגדו.

בכל החולים שהשתתפו במחקר תפקוד מצוין של שתל הכליה, עם קריאטינין בין 0.8-1.3 כעבור 12-51 חודשים מההשתלה.

בשנה הראשונה לאחר ההשתלה, 3 חולים התאשפזו עקב חום, חסימת שופכן ודחיה חריפה. 3 חולים סבלו מהרפס זוסטר ואחד פיתח זיהום ב-CMV. ב-2 חולים היתה דחיה חריפה ובאחד החולים היתה חזרה מהירה של מחלת הכליה הבסיסית בשתל, זמן קצר לאחר ההשתלה.

כאשר היה תפקוד כלייתי יציב במשך 6 חודשים עם עדות לקליטה טובה של מח העצם וקיום תאי דם של התורם, בדם החולה, החלו להפחית את הטיפול נוגד הדחיה, עד להפסקתו.

5 מהחולים בשלב זה נותרו ללא כל טיפול נוגד דחיה, וזאת במשך 11-36 חודשים. 2 חולים נוספים נמצאים בתהליך מתקדם של הפסקת הטיפול נוגד הדחיה.

אמנם מדובר בנסיון ראשוני ומאד מוקדם, עם מס' קטן ביותר של חולים, והפרוטוקולים המתאימים לחולים אלו עדיין אינם ברורים, אולם מחקר זה נותן נקודת אור לעתיד.

www.medscape.com/viewarticle/721476

תרגום ועריכה: ד"ר נעמי לוין-יינה