https://www.camoni.co.il/%D7%9B%D7%9A-%D7%AA%D7%97%D7%96%D7%A7%D7%95-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%97%D7%95%D7%A1%D7%9F-%D7%94%D7%A0%D7%A4%D7%A9%D7%99מבצע "צוק איתן" בקיץ האחרון היווה חוליה נוספת בשרשרת המלחמות והמבצעים המורכבים בישראל שהסתיימו לא רק בחללים ונפגעים פיזית, אלא גם ברבים שהצטרפו למעגל הסובלים מפוסט טראומה – הן בקרב חיילים בחזית והן בקרב תושבים בעורף.

המציאות הביטחונית המורכבת בארץ הפכה את ישראל לקרקע פורה למחקרים על התפתחות פוסט טראומה, ומומחים רבים מהעולם כולו לומדים על מנגנוני ההפרעה הנפשית, אופן התפרצותה, האנשים בסיכון ושיטות למניעה וטיפול – על סמך הניסיון שהצטבר במלחמות ישראל מאז הקמתה. להלן סקירה על התובנות המחקריות והרפואיות המרכזיות אודות פוסט טראומה המבוססות על נפגעי טראומה ממלחמות ישראל השונות, מקום המדינה ועד ימינו אנו.

מלחמת השחרור

מאמר שפרסמו שלושה מומחים בכירים לחקר פוסט טראומה בשנת 1996 בכתב העת של איגוד הפסיכיאטרים הישראלי Israel Journal of Psychiatry and Related Sciences סקר את הטיפול במצבי לחץ בקרב חיילים שהשתתפו במלחמות ישראל הראשונות. מאחר ו'פוסט טראומה' זכתה להכרה כהפרעה נפשית בעיקר לאחר מלחמת וייטנאם בארה"ב, מסוף שנות השישים, והוכרה כהפרעה בספר האבחנות של איגוד הפסיכיאטרי האמריקאי ה-DSM רק בשנת 1980, במלחמות הראשונות דובר בעיקר על תגובת 'הלם קרב' שהיוותה תגובת לחץ לאירועי המלחמה, וזו זכתה להתייחסות חלקית, אם בכלל, רק בקרב החיילים הלוחמים.

במאמר שנכתב על ידי פרופ' אליהו ויצטום, פרופ' עמיחי לוי ופרופ' זהבה סולומון, נטען כי למרות היעדר תיעוד מלא אודות תגובות של הלם קרב ופוסט טראומה בקרב חיילים לוחמים במלחמת השחרור, התופעה הייתה נפוצה דייה, וכראייה לכך- בסמוך להקמת המדינה וצה"ל הוקמה יחידה מיוחדת שטיפלה בחיילים שסבלו מפגיעות נפשיות כתוצאה מהלחימה, אם כי מספר המטופלים בה אינו מתועד בארכיונים השונים.

בין אירועי הלחימה שהובילו לפגיעות נפשיות קשות, המתוארים במאמר, קרב שניהל גדוד 51 של חטיבת גבעתי מול כוחות מצרים בגבול הדרומי ביוני 1948, כשתגובות הלם קרב דווחו בקרב לוחמים שנתבקשו לסגת ונשארו בחזית מול המצרים כשהם סובלים מבלבול וערפול וחוסר התמצאות. תיאור דומה תועד בקרב לטרון במאי 1948, כשקבוצת לוחמים נותרו בשטח ונאלצו לצפות בחבריהם נהרגים בקרב למול עיניהם. חיילים מסוימים ששרדו את הקרב הקשה נצפו כשהם משליכים את נשקיהם ואיבדו את הרצון לרוץ חזרה ליחידותיהם ולנוס מהאויב, למרות שהיה ידוע כי שבויים שאינם נהרגים בקרב עוברים עינויים במדינות ערב.

החוקרים טוענים כי היעדר מסמכים על פגיעות נפשיות של חיילים או תושבי ישראל במלחמת השחרור עשוי להיות קשור לעובדה שמדובר במלחמה ראשונה של מדינה חדשה שבדרך, שרבים מחייליה ותושביה חוו אירועים טראומטיים עוד לפני הגעתם לארץ, בעיקר בשואה, ולמנהיגיה חשוב היה להפגין חוסן כלפי תושבי המדינה, שכניה והעולם כולו, ולא להצביע על סיכונים נפשיים במלחמות העתידיות לבוא עם מדינות שכנות שאינן מעוניינות בקיומה.

מבצע קדש

אותו המאמר של ויצטום, לוי וסולומון מתייחס גם למבצע קדש בשנת 1956, ומתאר ראיון שערכו המחברים עם מפקד חיל הרפואה בתקופת המלחמה. המרואיין העיד על קיומם של נפגעים פסיכיאטרים בודדים בעקבות הלחימה שטופלו ברובם בבתי חולים כלליים, בעוד לחיל הרפואה לא הייתה שלוחה מיוחדת לטיפול בבריאות הנפש, בשונה ממערך בריאות הנפש המפותח של צה"ל כיום.

תיעוד ארכיוני קיים אודות שישה חיילים במבצע קדש שנפגעו נפשית וטופלו בשדה הקרב ו-39 חיילים שנפגעו נפשית ופונו לטיפול בבתי חולים: 14 בבתי חולים כלליים ו-25 בבתי חולים פסיכיאטריים.

גם מבצע זה, לפי החוקרים, הסתיים כמו מלחמת השחרור ללא לקחים כלשהם בנוגע לטיפול בפגיעות של הלם קרב בעקבות מצבי מלחמה, ומבלי שהייתה בצה"ל התייחסות כלשהי לחיילים נפגעים נפשית.

מלחמת ששת הימים

מלחמת ששת הימים בשנת 1967 הייתה מלחמה מקיפה בחזיתות רבות, והותירה חותם גם בהיבט של פגיעות נפשיות. במאמרם של ויצטום, לוי וסולומון נאסף תיעוד לארבעה מתקנים לטיפול בלוחמים נפגעי נפש בימי הלחימה: שניים שפעלו בבתי חולים כלליים- בבית חולים סורוקה בבאר שבע טופלו 100 נפגעים ובבית חולים ברזילי באשקלון טופלו 40 נפגעים, וכן שני מתקנים שטיפלו בנפגעי נפש במסגרת בתי חולים בתנאי שדה שפעלו בצפון סיני ובקרית שמונה.

אולם למרות מענה טיפולי נרחב יותר מאשר במלחמות ישראל הראשונות, עדיין מתועדת אקראיות באופן הטיפול בחיילים שנפגעו נפשית, כשרבים מהחיילים מצאו עצמם מפונים ממתקן טיפול אחר לאחר, מבלי תיאום בין המטפלים השונים. כמו כן, קיים תיעוד על חיילים שנפגעו בהלם קרב, ונשלחו לאחר טיפול קצר חזרה ליחידותיהם - ופיתחו פגיעות נפשיות כרוניות, לרבות פוסט טראומה.

עם זאת, בתום מלחמת ששת הימים, טוענים החוקרים, התמקצע בצה"ל הטיפול הנפשי בנפגעי מלחמות, אולי כתוצאה מתוצאות המלחמה שהיו בגדר ניצחון מוחץ, והסירו את האיום הקיומי שהיה קיים במלחמות קודמות. בחיל הרפואה בצה"ל אף הוקמה לאחר המלחמה לראשונה יחידה לבריאות הנפש, בראשה עמד ד"ר גבריאל וייצמן. כבר במלחמה זו החלו להישמע הקולות בצה"ל, שהלכו וגברו במלחמות האחרונות, בדבר הצורך לחסן מראש חיילים מפני הלם קרב ופגיעות טראומטיות.

בין הצעדים שהומלצו אז ביחידות למניעת פגיעה נפשית היו הדגשת הקשר האישי בין החיילים ביחידות השונות, מתן לגיטימיות לחיילים להביע רגשות – לרבות פחד ממצבים מסוימים, וכן מתן לגיטימיות לחיילים גם להישבר באופן זמני במהלך קרב, כאמצעי להכיל את מצוקות החיילים ולמנוע מהם מלפתח פגיעות נפשיות מתמשכות.

המחקר המאוחר סביב פוסט טראומה ממלחמות ישראל והשלכותיה החל את צעדיו הראשונים בישראל בקרב נפגעי נפש ממלחמת ששת הימים. בעבודה שפרסמו חוקרים מהולנד בספטמבר 2003 בכתב העתSchizophrenia Research נמצא כי במעקב אחר ילדיהם של נשים שהיו בהיריון בימי המתח של מלחמת ששת הימים ומלחמת יום כיפור שאחריה, לא היה סיכון עודף להתפתחות סכיזופרניה – מה שמעיד על כך שחשיפה ללחץ במהלך ההיריון בימי המלחמה אינה מובילה בהכרח לפגיעה נפשית משמעותית אצל היילוד.

מלחמת יום כיפור

מלחמת יום כיפור מהווה נקודת המפנה בתחום הפסיכיאטריה הצבאית בישראל, לרבות ההכרה בפגיעות טראומטיות מתמשכות כתוצאה ממלחמה, וזאת במקביל להכרה המתפתחת בפוסט טראומה בארה"ב בקרב חיילים שנפגעו נפשית במלחמת וייטנאם.

במאמר שפרסם הפסיכיאטר פרופ' אבי בלייך במאי 200 בכתב העת "הרפואה" של ההסתדרות הרפואית בישראל מתואר כי כתוצאה ממלחמת יום כיפור אותרו וטופלו חיילים רבים שנפגעו מהלם קרב ושלטונות הצבא לא יכלו עוד להתעלם מהבעיה.

הטיפול בנפגעי הלם קרב הצריך פתיחה של מרכזים רבים לקליטת הנפגעים. בין היתר, בבית חולים שדה שהוקם ברפידים בלבד תועד טיפול נפשי בכ-450 חיילים נפגעי הלם קרב. כמו כן, לאחר שבועות הלחימה הראשונים, כשמספר הנפגעים הנפשית כתוצאה מהמלחמה האמיר, הקים צה"ל שתי יחידות מקצועיות לבריאות הנפש – האחת במכון וינגייט והשנייה בבית הספר לפיקוד ומטה. הגישה הטיפולית בפוסט טראומה כללה אז בעיקר גיוס כוחות ובלימת נטיות רגרסיביות בקרב הנפגעים, וכן דגש על פעילות גופנית בעזרת מדריכי ספורט. ככלל, 180 אנשי מקצוע בבריאות הנפש גויסו בימי המלחמה ואחריה למתן תמיכה לחיילים הלוחמים שנפגעו נפשית.

ההשלכות הנפשיות של מלחמת יום כיפור, לרבות פוסט טראומה כתוצאה מהמלחמה, ממשיכות להיחקר עד היום. מחקר שנערך במרכז לבריאות הנפש באר יעקב ואוניברסיטת תל אביב, והתפרסם באוקטובר 2005 בכתב העת Journal of Nervous and Mental Disease, העלה כי מתוך 277 חיילים שנפגעו נפשית במלחמת יום כיפור ואובחנו עם פוסט טראומה, כעבור 32 שנות מעקב רק 6.85% מתוכם (19 נפגעים) סבלו עדיין מתסמיני פוסט טראומה, מה שמצביע לטענת החוקרים כי לאורך זמן הולכת ודועכת התגובה הפוסט טראומטית, בין השאר כפונקציה של טיפול ראשוני נכון ומעקב הולם.

אולם יחד עם זאת, מחקר מעקב אחר פדויי שבי ממלחמת יום כיפור בראשות פרופ' זהבה סולומון, חוקרת מבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב זיהה כי 35 שנים לאחר המלחמה גדל הסיכון להופעתה 'פוסט טראומה מושהית', המתפרצת זמן רב לאחר השבי, לפעמים אפילו לאחר עשרות שנים.

לפי ספר האבחנות של איגוד הפסיכיאטריים האמריקאי ה-DSM, פוסט טראומה מאובחנת על ידי שלושה תסמינים אופייניים: חוויה מחדש של האירוע (פלשבקים); הימנעות ממצבים מעוררי זיכרונות טראומטיים, ועוררות יתר בתגובה לגירויים, וכשאלה נמשכים לפחות חודש לאחר האירוע הטראומטי. במידה וחלפה מעל לחצי שנה מאז האירוע, ההפרעה מוגדרת כפוסט טראומה מושהית. ומחקרה של פרופ' סולומון אבחן בקרב פדויי השבי ממלחמת יום כיפור התפרצויות פוסט טראומה בהשהיה ארוכה בהרבה, גם בחלוף מעל לשלושים שנים מאז השבי.

כמו כן, מחקרים שערכה פרופ' סולומון מצאו כי בקרב חיילים ממלחמת יום כיפור שנפלו בשבי, בהשוואה לחיילים שלחמו במלחמה זו ולא היו בשבי, אובחנו בנקודות זמן שונות לאורך המעקב פי 3.5 עד 15 יותר תסמינים של פוסט טראומה.

מחקר שנערך על ידי צוות של סולומון והתפרסם ביולי 2010 בכתב העת Journal of counseling Psychology, מצביע גם על תופעה של העברת פוסט טראומה לבנות זוג, תופעה שכיום זוכה במצבים מסוימים להכרה מצד הממסד המממן טיפולים נפשיים גם לבנות זוג של נפגעים נפשית מלחימה. במחקר נמצא כי הסיכון לסימני טראומה משניים בקרב נשותיהם של שבויים ממלחמת יום כיפור שפיתחו פוסט טראומה היה גבוה ב-21% עד 50% בהשוואה לסיכון באוכלוסייה הכללית. מנגנון זה של העברת סימני פוסט טראומה לאנשים קרובים בדפוס הדומה להדבקה במחלות זיהומיות- ממשיך להיחקר גם כיום.

מנגנון נוסף שקשור בפוסט טראומה ונחקר בקרב חיילים שנפגעו נפשית במלחמת יום כיפור, וכן בקרב חיילים שנפגעו נפשית במלחמת לבנון הראשונה בהמשך, הוא מנגנון חיובי הנלווה לפוסט טראומה- צמיחה פוסט טראומטית, שמתבטאת בשינויים חיוביים שמקורם בחשיפה לאירוע טראומטי. במחקרים בהשתתפות נפגעי נפש ממלחמות אלו, שנערכו על ידי צוותים בראשות פרופ' סולומון, נמצא כי הסיכון לתסמיני פוסט טראומה קטן לאורך זמן בקרב אלו שהיו גם ניצולי שואה, בהשוואה לנפגעי נפש מהמלחמות שלא היו ניצולי שואה- מה שמעיד על חוסן נפשי בקרב אנשים שחוו הן את טראומת המלחמה והן את טראומת השואה, ועשוי להצביע על מאפיין חיובי מסוים של צמיחה פוסט טראומטית.

בקרב נפגעי מלחמת יום כיפור תועדה גם העברה בין דורית של פוסט טראומה, שעדיין נחשבת לשנויה במחלוקת מבחינה מחקרית. במקביל למחקרים המצביעים על העברה של טראומת השואה מדור לדור, מחקר שנערך באוניברסיטת אריאל והתפרסם בשנת 2015 בכתב העת Anxiety, Stress and Coping, מצביע על רמות גבוהות יותר של טראומה משנית (ST, Secondary Traumatization) בקרב ילדים של שבויי מלחמת יום כיפור, הקשורות לטענת החוקרים גם ברמות נמוכות יותר של דאגה מצד האב (father's care).

מחקר נוסף בראשות צוותה של פרופ' סולומון אודות נפגעי מלחמת יום כיפור, שהופיע באוקטובר 2014 בכתב עת לגרונטולוגיה העלה כי לפוסט טראומה בעקבות המלחמה יש השפעה גם על האצת תהליכי הזדקנות (aging).

מלחמת לבנון הראשונה

מלחמת לבנון הראשונה שהייתה למלחמה הראשונה שלוותה גם במחלוקת ציבורית בדבר הכרחיותה ואופן התפתחותה, כללה אף היא נפגעי נפש רבים, בעיקר מקרב החיילים. לפי מאמרו של פרופ' בלייך מ"הרפואה", במלחמה זו הוחלט על שינוי משמעותי במערך בריאות הנפש בצה"ל והוקמה לראשונה יחידה ארצית ייעודית לטיפול בהלם קרב אליה הופנו מרבית הנפגעים במרכז לבריאות הנפש בתל השומר – יחידה פעילה עד היום.

מחקרי שדה שבוצעו בעקבות מלחמת לבנון הראשונה הדגישו את יעלות הטיפול הקדמי בנפגעים בסמוך לפגיעה הנפשית, ומבלי לדחות את הטיפול בפגיעה לאורך זמן, ובעזרת הטיפול המהיר מצא אחד המחקרים כי 60% מהחיילים שנפגעו נפשית במלחמה שבו בהמשך ליחידותיהם.

צוות בראשות פרופ' סולומון שביצע מעקב אחר 675 חיילים שלחו במלחמת לבנון הראשונה דיווח באוגוסט 2013 בכתב העת Psychiatry Research כי 16.5% פיתחו פוסט טראומה מושהית כעבור שנים מהמלחמה, במנגנון דומה לזה שתואר בקרב נפגעי נפש ממלחמת יום כיפור. עם זאת, ככל שזמן ההשהיה עד להתפרצות פוסט טראומה היה ממושך יותר, כך ההפרעה הייתה פחות חמורה.

מחקר נוסף של צוותה של פרופ' סולומון שעקב אחר 208 לוחמים ממלחמת לבנון הראשונה העלה בפברואר 2013 בכתב העת Social Psychiatry and Psychiatric Epidemiology כי לפוסט טראומה יש קשר לתא המשפחתי כולו בשני הכיוונים: פוסט טראומה בעקבות המלחמה הובילה לפגיעה בלכידות המשפחתית במשפחותיהם של החיילים הנפגעים עם השנים, וגם מהכיוון השני – חיילים ממשפחות עם פגיעה בלכידות המשפחתית בטרם המלחמה היו מועדים יותר לפתח בעקבות המלחמה תסמיני פוסט טראומה.

מלחמת המפרץ

מלחמת המפרץ בחורף 1991 היוותה נקודת מפנה באשר לפגיעות פוסט טראומה בקרב תושבים בעורף הישראלי, שהותקף לראשונה בתולדותיו בעשרות טילים מכיוון עיראק. לפי מאמרו של פרופ' בלייך,

מלחמת המפרץ סיפקה שיעור חשוב על היקפן ועוצמתן של פגיעות נפשיות בקרב אוכלוסייה אזרחית מותקפת והמחישה את האיום הגובר על העורף במלחמות בעתיד, שהציבור הישראלי מתמודד עמן בעשור האחרון. בעקבות מלחמת המפרץ הוחל בהערכות מקיפה של המערכת הרפואית והפסיכיאטרית הלאומית להתמודדות עם תגובות הלם קרב ופוסט טראומה בקרב אזרחים תושבי הארץ.

במחקר שפרסם צוות מהמרכז הקהילתי לבריאות הנפש בתל אביב ע"ש בריל בכתב העת Journal of the American Academy of Child and Adolescent Psychiatry במארס 1997 בוצע מעקב של 30 חודשים בקרב ילדי גנים שבתיהם נפגעו מירי טילים במלחמת המפרץ ובקרב אימהותיהן. נמצא כי לאורך הזמן ירדו תגובות הלחץ ותסמיני הטראומה בקרב הילדים, אך לא בקרב האימהות. עם זאת, הן הילדים והן האימהות שנחשפו לפגיעות הטילים נמצאו בסיכון גבוה יותר לפוסט טראומה בהשוואה לאוכלוסייה הכללית. דפוס התגובה האימהי לאירוע הטראומטי היווה גורם מכריע בסיכון לפוסט טראומה בקרב הילדים, ונמצא כי יכולת אימהית לשלוט בתגובות הלחץ השפיעה גם על הילדים במנגנון של התנהגות אדפטיבית (adaptive behavior).

מחקר נוסף שפורסם באוקטובר 1994 בכתב העת Journal of Traumatic Stress על ידי חוקרים מאוניברסיטת בר אילן העלה כי הסיכון לפוסט טראומה בקרב ילדים מאזורים שנפגעו בטילי סקאד ששוגרו מעיראק במלחמה היה גבוה יותר במידה והילד פיתח גם תגובת לחץ מידית לאירוע, ככל שגר סמוך יותר למקום נפילת הטילים, וכן ככל שהיה קטן יותר בגילו.

מחקר נוסף של מכון ברוקדייל בירושלים שפורסם במאי 1996 בכתב העת Psychological Medicine, ובוצע בקרב עולים מרוסיה שהגיעו ארצה שנים ספורות ואף חודשים ספורים לפני מלחמת המפרץ, העלה כי אלו לא היו קבוצה בסיכון מוגבר לפוסט טראומה, בין השאר על רקע תחושת הזהות עם ילידי הארץ ותחושת הגורל המשותף שחוו בימי מלחמת המפרץ.

מלחמת לבנון השנייה ומבצעים צבאיים עד 2015

המודעות הגוברת לפוסט טראומה בעשור האחרון (2015-2006) מובילה למחקרים רבים בתחום המזהים פגיעות מתמשכות ומחריפות בקרב אנשים שנחשפים לטראומה במלחמות ישראל השונות - הן בקרב חיילים בחזית והן בקרב אזרחים בעורף.

כך, למשל, מחקר שפורסם בנובמבר 2012 בכתב העת Journal of Adolescent Health בחן את מצבם הנפשי של 154 מתבגרים מבית ספר בשדרות, עיר שספגה טילם רבים מרצועת עזה בעשור האחרון, ואבחן תסמיני פוסט טראומה בקרב מחצית מהמתבגרים. במסגרת המחקר אף פותחה תכנית התערבות ייחודית להפחתת התסמינים, שכללה העצמת משאבים אישיים של התלמידים, העלאת המודעות לתגובות לחץ של הגוף, למידת טכניקות לשחרור מתחים בגוף, לרבות נשימה ביו אנרגטית, העלאת מודעות התלמידים לרגשותיהם והידוק הקשר בין תחושות לרגשות, פיתוח שיטות לשליטה בפחדים- לרבות באמצעות הרפיה נשימתית, דמיון מודרך ושיטות הסחה, התמודדות עם כעס ואובדן ופיתוח מיומנויות של תמיכה חברתית, בין השאר באמצעות רשתות חברתיות באינטרנט.

מחקרים אחרונים על פוסט טראומה מזהים סיכון גובר לתופעה בקרב ערביי ישראל שנחשפים לאירועים טראומטיים בעורף, אף יותר מאשר בקרב יהודים. מחקר מאוגוסט 2012 בקרב מתבגרים מצפון הארץ שנה לאחר מלחמת לבנון השנייה העלה כי החשיפה למלחמה הובילה לסיכון מוגבר לאלימות בבית הספר ולשימוש בסמים ואלכוהול. כעבור שנה מהמלחמה, 6.9% מהמתבגרים בבתי הספר שנבדקו בצפון אובחנו עם תסמיני פוסט טראומה- ערבים (9.1%) יותר מיהודים (4.1%). במחקר שנערך על ידי צוות חוקרים מהאוניברסיטה העברית, בית החולים הרצוג, אוניברסיטת בר-אילן ואוניברסיטת דרום קליפורניה (USC), נכללו 4,151 מתבגרים מ-72 בתי ספר בצפון.

ואילו במחקר נוסף שנערך בבית החולים לגליל המערבי בנהרייה ופורסם במארס 2015 בכתב העת International Journal of Psychiatry in Clinical Practice, נמצא גם כן כי בעקבות החשיפה לירי טילים במלחמת לבנון השנייה, ילדים ערבים הציגו רמות גבוהות יותר של פוסט טראומה ותסמיני דיכאון בהשוואה לילדים יהודים.

עבודות עדכניות נוספות מדגישות את השפעות העבר על עיצוב פוסט טראומה ואת ההשלכות מרחיקות הלכת של פוסט טראומה על הדורות הבאים. כך, למשל, חוקרים מאוניברסיטאות חיפה ובן גוריון דיווחו במארס 2015 בכתב העת Psychiatry research כי חשיפה לאורך שנים לירי טילים מרצועת עזה, שאיננה אירוע טראומטי בודד אלא מוגדרת כ'טראומה מתמשכת', חושפת את תושבי הדרום לסיכון מוגבר לתסמיני פוסט טראומה, סיכון שעולה ככל שהגיל נמוך יותר, אולם נמצא כי חשיפה קדמת לאירוע טראומטי בעבר דווקא מחסנת את תושבי הדרום מפני תסמינים אלה בתגובה לירי טילים לתקופה ממושכת.

ואילו מחקר מאוניברסיטת חיפה שפורסם בינואר 2013 בכנס מקצועי במכללת תל חי מצא כי נשים מהצפון שנחשפו למלחמת לבנון השנייה בקיץ 2006 ונכנסו להיריון אחריה, מציגות רמות חרדה גבוהות יותר בקשר עם ילדיהן, כהשלכה נפשית נוספת של המלחמה שעלולה לעבור לדורות הבאים.