מחקרים העלו כי השמנה מהווה גורם סיכון למחלת אלצהיימר, אבל המנגנונים שעומדים מאחורי הקשר עדיין אינם ברורים. כדי לנסות להבין יותר, חוקרים אמריקאים ממרפאות אמן ואוניברסיטת ג'ונס הופקינס בדקו את הקשר בין דפוסי זרימת הדם במוח להשמנה.

המחקר התבסס על הדמיות מוח שנערכו ל-17,721 גברים ונשים בגילי 18 עד 94 (שממוצע גילם 41) במטרה לעקוב אחר זרימת הדם ב-128 אזורים של המוח, בזמנים של מנוחה וזמנים של ריכוז.

הנבדקים חולקו לקטגוריות בהתאם למשקלם, לפי מדד ה-BMI: תת משקל (BMI פחות מ-18), משקל תקין (BMI של 18.5 עד 24.9), עודף משקל (24.9 עד 29.9), השמנה (BMI יותר מ-30) והשמנה חולנית (BMI של 40 או יותר).

במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת Journal of Alzheimer’s Disease נמצא כי ככל שה-BMI גבוה יותר כך יורדת זרימת הדם לכמעט כל האזורים במוח, גם בעת ריכוז וגם בעת מנוחה, לרבות אזורים שנקשרו למחלת אלצהיימר כמו ההיפוקמפוס, האונה המצחית, האונות הרקתיות, האונה הקודקודית, גירוס הצינגולייט האחורי והפריכונוס.

זרימת הדם בהיפוקמפוס בממוצע ברמות שונות של השמנה (תרגום מהמאמר Patterns of Regional Cerebral Blood Flow as a Function of Obesity in Adults)

הקשר בין BMI וזרימת הדם במוח נותר גם לאחר שהחוקרים לקחו בחשבון הפרעה דו-קוטבית, הפרעות חרדה, פגיעת מוח טראומטית, התמכרות לאלכוהול וגורמים אחרים שהיו עלולים להתערב ולהשפיע על זרימת הדם במוח. הקשר בין BMI לזרימת הדם התקיים גם בכל קבוצות הגיל, אפילו בנבדקים צעירים.

בשנים האחרונות הצטברו עדויות לקשר בין מחלות דמנציה לבין השמנה. כך במחקר שפורסם בשנת 2011 בכתב העת Neurology נמצא כי אנשים בשנות הארבעים לחייהם הסובלים מהשמנת יתר, מצויים בסיכון גבוה פי 3.88 לפתח דמנציה בגיל המבוגר ואנשים בעלי עודף משקל בסיכון גבוה ב-71% לפתח דמנציה, בהשוואה לאנשים שמשקלם תקין.

בשנת 2014 חוקרים מאוסטרליה מצאו כי מבוגרים בשנות השישים לחייהם עם עודף משקל והשמנה היו בעלי נפח קטן יותר של המוח, העלול לגרום לפגיעה בכישורי החשיבה. בין היתר נמצא כי כל עלייה של 2 נקודות במדד ה-BMI הייתה קשורה בירידה של 7.2% בנפח ההיפוקמפוס השמאלי.

Journal of Alzheimer's Disease, vol. Pre-press, no. Pre-press, pp. 1-7, 2020