מטרת המחקר הבריטי היתה למצוא קשר בין התסמונת המטבולית, מרכיביה וקשיחות העורקים ולהעריך מהו היקף המותניים שיזהה במדוייק פגיעה וסקולרית תת-קלינית.

במחקר נכללו 91 אנשים (16 גברים) בריאים בגיל ממוצע של 68.5 ו – BMI ממוצע של 27.73. בכל המשתתפים נבדקו גם היקף המותניים, לחץ הדם, גלוקוז, כולסטרול וכל מרכיביו, טריגליצרידים והרכב הגוף ע"י אבזורפטיאומטריה ברנטגן.

קשיחות העורקים נבדקה ע"י מהירות גל הדופק הקרוטידי-פמורלי.

נמצא קשר מובהק בין הגיל, רמת הטריגליצרידים, היקף המותניים, שומן הגוף, לחץ הדם ומהירות גל הדופק. מהירות גל הדופק היתה גבוהה בצורה מובהקת בחולים עם התסמונת המטבולית (היקף מותניים מעל 94 ס"מ בגברים ומעל 80 ס"מ בנשים או היקף מותניים מעל 102 ס"מ בגברים ומעל 88 ס"מ בנשים, לפי הגדרות שונות) לעומת אלו ללא התסמונת. 

Fantin F, Di Francesco V, Rossi A, et al. Abdominal obesity and subclinical vascular damage in the elderly. J Hypertens. 2009. [Epub ahead of print].

במחקר הנוכחי נמצא שהתסמונת המטבולית בקשישים קשורה בצורה מובהקת בפגיעה וסקולרית תת-קלינית. השמנה בטנית ורמה גבוהה של טריגליצרידים מהווים את החזאים העיקריים לממצא זה.

שימוש בהגדרת ה – IDF (International Diabetes Federation) להיקף המותניים מזהה שיעור גבוה יותר של חולים עם פגיעה וסקולרית (88.5%) מאשר היקף המתניים לפי NCEP (National Cholesterol Education Program) (50% בלבד).

מהירות גל הדופק מעל 12 m/s מעידה על קיום הפגיעה ומומלצת לביצוע ע"י ההנחיות האחרונות של החברות האירופיות ליל"ד וקרדיולוגיה.

שכיחות התסמונת המטבולית בגילאים אלו (כ – 27%) היא נמוכה מהצפוי בגיל זה היות וחולי הסוכרת לא נכללו. מספר ציטוקינים כמו אינטרלויקין -6, PAI-1 ולפטין הראו קשר בין השומן הויסצרלי לבין פגיעה בתיפקוד האנדותל (Clin Sci 2005;108:205). נמצא גם קשר הפוך בין השומן הויסצרלי לבין רמת האדיפונקטין וקשר ישיר בין תיפקוד אנדותל מופרע לבין עלייה ברמת חומצת השומן החופשית.

המגבלות במחקר הנוכחי הם המספר הקטן של משתתפים ואי בדיקת סמני דלקת כמו CRP וציטוקינים פרו-דלקתיים, שיכלו לתת אולי הסבר נוסף על הקשר בין התסמונת המטבולית, ההשמנה הבטנית והנזק הווסקולרי.

מתוך אתר החברה הישראלית ליתר לחץ דם

http://www.ish.org.il/jan2010p.asp