במטה-אנליזה של 125 מחקרים קליניים, אקראיים, שפורסמו החל משנת 1990 וכללו לפחות 100 משתתפים שטופלו לפחות 3 חודשים במעכבי האנזים המהפך, נכללו קרוב ל – 200,000 חולים. מטרת המטה-אנליזה היתה לבדוק את ההארעות של שיעול או נשירה מהמחקר בגלל שיעול.

הארעות שיעול בקרב מטופלים שקיבלו אנאלפריל היתה 11.48%, פי 9 גבוהה מהשיעור של 1.3% שמופיע ברישום של חברת התרופות.

הארעות של נשירה מהמחקר בגלל שיעול היתה 2.57% בחולים שטופלו באנאלפריל, שיעור  שהיה פי 31 גבוה מהרישום (0.1%). לא בוצע כל שינוי ברישומים הנ"ל, למרות ששיעור הארעות השיעול עלה בהדרגה במשך 2 העשורים האחרונים. תוצאות דומות התקבלו לגבי כל יתר מעכבי האנזים המהפך.

Bangalore S, Kuma S, and Messerli FH. Angiotensin converting enzyme inhibitor associated cough: Deceptive information from the Physicians' Desk Reference. Am J Med 2010;123:1016-1030.
 

לפי ממצאי מטה-האנליזה הנוכחית, שיעור התלונות על שיעול והנשירה במחקרים השונים הוא גבוה פי כמה וכמה בהשוואה לרישומי חברות התרופות או לרישום בספרי "השולחן" של הרופאים. אין כל ספק ששיעור של כ – 11.5% של שיעול שנמצא במחקרים הקליניים הוא נמוך בהרבה מהמציאות היום יומית.

כמעט אף רופא כולל אנוכי אינו מדווח בפרקטיקה שלו על שיעול בגלל טיפול במעכבי האנזים המהפך, אלא מפסיק את התרופה ורושם תרופה ממשפחה אחרת. שיעור נמוך יותר של שיעול נמצא בעיבוד הנוכחי במחקרים בהם קיבלו החולים תרופות נוספות עם מעכבי האנזים המהפך, אלא שאין כל ראיות ששילוב זה מפחית את שיעור השיעול.

הארעות גדולה יותר של שיעול נמצאה בחולי אי ספיקת לב, בהם שיעול יכול להיות גם תסמין של המחלה ולא תופעת לוואי. יתכן גם שהשיעור המוגבר של שיעול בחולים אלו נובע מרצון הרופאים לא להפסיק את הטיפול עד כמה שניתן.

ממצא מעניין בעיבוד הנוכחי הוא שיעורי שיעול לא מבוטלים גם ע"י תרופות ממשפחות אחרות, אם כי בשיעור נמוך ממעכבי האנזים המהפך. שיעור השיעול ע"י ARBs היה 6.3%, ע"י CCBs – 9.4%, ע"י חוסמי בטה – 6.46% וע"י דיורטיקה – 4.42%.

חברת Merck "נזכרה" לפרסם דיווח "מתוקן" על שיעור גבוה של שיעול (כ – 10%) שנגרם ע"י אנאלפריל (תרופה של אותה חברה) רק כאשר רצתה לעודד מעבר לטיפול בחוסם קולטני האנגיוטנסין החדש שלה - הלוסרטן.

Serebruany מג'והן הופקינס שכתב את מאמר המערכת הוא מתייחס להשלכות של ממצאי עיבוד זה מעבר למשפחת התרופות שנבדקה. הוא מדגיש ומזהיר שהחשיבות הגדולה של תופעות הלוואי אינה רק בתרופות שגורמות לתופעות אלו בטווח הקצר, אלא בתרופות שאינן גורמות "להטבה מהירה" כמו נוגדי הטסיות, נוגדי הקרישה ונוגדי התרומבין ששיעור הדימומים וההפרעות במערכת העיכול שהם גורמים הוא גבוה בהרבה מעבר לנתונים המתפרסמים.
 

מתוך אתר החברה הישראלית ליל"ד

www.ish.org.il/nov2010.asp