טיפול ארוך טווח באהוב חולה או נכה, מוכר כסיכון לבריאות ואיכות החיים של המטפל. אבל, מחקר שפורסם בכתב העת Psychology and Aging מראה כי בהקשרים מסוימים, העזרה לבני הזוג יכולה לקדם את הרווחה האישית של המטפלים.

מחקרים קודמים הראו כי מטפלים רבים סובלים משחיקה וכי קיים בקרבם דיכאון בשיעור גבוה פי 3 מיתר האוכלוסייה. הם גם סובלים מפחות שביעות רצון מהחיים ובריאות פיזית פחות טובה. בנוסף, בני זוג של חולים כרונים גם חווים יותר כעס וחרדה, והם מתקשים יותר מאחרים לתפקד בעבודה ובמצבים חברתיים שונים.

החוקרים ביקשו לבדוק האם יש אספקטים חיוביים לטיפול בחולים. הם בחנו מקרוב התנהגויות עזרה ואת הרווחה האישית בקרב 73 אנשים, רבים מהם קשישים, שסיפקו טיפול בייתי מלא לבן זוג חולה.

הם מצאו כי למרות הנטל שעליהם, בני זוג מטפלים חוו יותר רגשות חיוביים ופחות רגשות שליליים כאשר הם לקחו חלק ב"טיפול פעיל" כגון האכלה, רחיצה, הלבשה ובעוד טיפולים פיזיים בבן הזוג. החוקרים משערים כי הסיבה היא שאנשים מתוכנתים מראש באופן בו דאגה פעילה לצרכים הקונקרטיים ולרגשות של אחרים, מפחיתה את החרדה האישית שלהם.

לעומת זאת, החוקרים מצאו כי טיפול פסיבי, כזה הדורש מבן הזוג רק להיות ליד האדם בו הוא מטפל למקרה שמשהו ישתבש, מעורר רגשות שליליים במטפל, ומוביל לפחות רגשות חיוביים.

המשתתפים נשאו עמם מכשיר שצפצף מידי פעם באופן רנדומאלי וכך סימן להם לדווח כמה זמן הם בילו בעזרה פעילה או בהמתנה ליד בן הזוג מאז הצפצוף האחרון, הפעילויות הספציפיות שהם עסקו בהם ומצבם הרגשי באותו הרגע.

הרמה של התלות- הדדית עם בן הזוג כפי שהיא נתפסת על ידי המטפל השפיעה על הקשר בין הטיפול לבין הרגשות. ככל שהמטפלים ראו את עצמם כחולקים קשר קרוב המועיל באופן הדדי לשני בני הזוג, ההשפעות החיוביות של הטיפול הפעיל היו חזקות במיוחד.

 Psychology and Aging 2010, Vol. 25., No. 1

עוד כתבות בריאות באתר מוטק'ה