כליות ודיאליזה
מנהלי קהילה
מובילי קהילה
הפרשת חלבון בשתן חוזה אירועים קרדיווסקולריים וכלייתיים
שינויים בהפרשת החלבון בחולים עם מחלה וסקולרית או סוכרת עם סיבוכים הם חזאים עצמאיים לאירועים קרדיווסקולריים וכלייתיים ולתמותה ללא קשר לרמת החלבון הבסיסית – עיבוד נוסף ממחקר ONTARGET
בכנס האחרון של החברה האירופית ליל"ד שהתקיים באוסלו, הוצג עיבוד נוסף של מחקר ONTARGET. בעיבוד נכללו 23,480 חולים עם מחלה וסקולרית או סוכרת עם סיבוכים ונבדק השינוי בהפרשת החלבון (הכפלה או הקטנת ההפרשה בחצי) מהבסיס עד למעקב של שנתיים. נבדקה ההיארעות של נקודות הקצה הקרדיווסקולריות, הכלייתיות והתמותה במעקב של 32 חודשים.
הכפלה או יותר של הפרשת החלבון נמצאה בקרב 28% מהחולים והיתה קשורה בעלייה מובהקת בתמותה (HR – 1.47), וירידה בהפרשת החלבון (לפחות בחצי) נמצאה בקרב 21% מהחולים עם ירידה מובהקת בתמותה (HR – 0.85).
תוצאות אלו היו בהשוואה לחולים עם שינויים פחותים בהפרשת החלבון לאחר תיקנון להפרשת החלבון הבסיסית, לחץ הדם בבסיס ושינויים בגורמים מבלבלים אחרים. השינויים בהפרשת החלבון היו קשורים משמעותית גם בתמותה קרדיווסקולרית, בסך נקודות הקצה הקרדיווסקולריות (תמותה קרדיו-וסקולרית, אוטם שריר הלב, שבץ מוחי ואישפוז בגלל אי ספיקת לב) ובנקודות הקצה הכלייתיות (דיאליזה או הכפלה או יותר של רמת הקראטינין).
התמותה הכללית עלתה ב – 19% וסך האירועים הקרדיו-וסקולריים ב – 39% בחולים עם עלייה בהפרשת החלבון (הכפלה או יותר) בהשוואה לחולים עם שינויים קטנים בהפרשת החלבון.
Schmieder RE, Mann JFE, Schumacher H, et al. Changes in albuminuria predictmortality and morbidity in patients with vascular disease. J Hypertens 2010;28:e602.
עלייה בהפרשת החלבון בשתן כגורם סיכון קרדיווסקולרי נמצאה במספר מחקרים קטנים. הממצא בעיבוד הנוכחי של מחקר ONTARGET שכלל מספר רב של משתתפים מעיד ללא ספק על כך שעלייה משמעותית בהפרשת החלבון היא חזאית לתמותה כללית ותחלואה ותמותה קרדיווסקולרית וכלייתית.
קיימת לכן חשיבות גדולה לבדוק כל 6-12 חודשים אחרי השינויים בהפרשת החלבון כדי לדעת באיזה מידה עזר הטיפול שלנו להוריד את הסיכון לתמותה ולתחלואה. הירידה בהפרשת החלבון היתה קשורה משמעותית בירידה בתמותה הכללית אבל לא בירידה מובהקת בתמותה הקרדיווסקולרית ובסך האירועים הקרדיווסקולריים וללא כל השפעה על תפקודי הכליות.
החוקרים מסבירים זאת במספר קטן של חולים בהם נמצאה ירידה בהפרשת החלבון. אחת הביקורות על התוצאות היתה בכך שלא נבדק האם הירידה בהפרשת החלבון מתייחסת לכולם או לקבוצה מסויימת כמו למשל בקרב 40% מהחולים שלא טופלו ב – ACEI לפני תחילת המחקר.
ביקורת נוספת נמתחה על מספר הפעמים המועט של בדיקת הפרשת החלבון (רק בבסיס ולאחר שנתיים). מעניין גם לדעת האם לסטטינים היתה השפעה כל שהיא הפרשת החלבון. Schmieder החוקר הראשי הוסיף שאם מתייחסים לתוצאות באופן אבסולוטי הרי הכפלת הפרשת החלבון בשתן תהיה קשורה בתוספת של 10 מקרי מוות תוך 10 שנים. אלבומינוריה מייצגת בצורה כל שהיא כסמן להפרעה בתיפקוד האנדותל, כסמן לפגיעה וסקולרית ובבדיקת שתן פשוטה ניתן לקבל מידע רב על הפרוגנוזה של המטופל.
מתוך אתר החברה הישראלית ליל"ד