ה- (DSM (Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders - ספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקני, בו מרוכזות כל ההפרעות הנפשיות ותסמיניהן - מגדיר בין היתר גם את הקריטריונים הברורים לאבחנה של הפרעות אכילה ספציפיות כמו אנורקסיה ובולמיה.

אבל יש הפרעות שאינן עומדות בדיוק בקריטריונים של אנורקסיה או בולמיה. האבחנה של הפרעת אכילה שאינה ספציפית (Eating Disorder Not Otherwise Specified) כוללת טווח רחב של הפרעות בעלות סימפטומים דומים לאנורקסיה או לבולמיה, שאינן עומדות בכל הקריטריונים לאבחנה של ההפרעה לפי ה-DSM.

אנורקסיה ובולמיה הן ההפרעות ה"פופולריות" יותר, אך למעשה, רוב הסובלים מהפרעות אכילה מאובחנים באבחנה לא ספציפית.

המקרים הבאים מדגימים מצבים בהם תוגדר אבחנה של הפרעת אכילה לא ספציפית:

1. אנורקסיה, עם נוכחות של כל הקריטריונים, מלבד זאת שהמחזור החודשי מופיע. 

2. כל הקריטריונים של אנורקסיה מופיעים, אך למרות האובדן החמור במשקל, המשקל עדיין נמצא בטווח התקין. 

3. כל מאפייני האנורקסיה מופיעים, אך אין עיוות בדימוי הגוף והמטופלת מודעת לחלוטין להיותה בתת משקל קיצוני ולא ראוי. 

4. כל הקריטריונים של בולמיה קיימים, אך התקפי האכילה וההיטהרות מהמזון מופיעים בתכיפות נמוכה מפעמיים בשבוע. 

5. התנהגות המאופיינת בלעיסת כמויות גדולות של מזון ויריקתו החוצה, מבלי לבלוע. 

כאמור, רוב הסובלים מהפרעות אכילה מאובחנים באבחנה זו והיא יכולה לכלול כל וריאצייה של הקריטריונים השונים. כמו כן, גם הפרעת אכילה בולמוסית נכללת תחת האבחנה הלא ספציפית.

*הכותבת היא פסיכולוגית קלינית במרכז להפרעות אכילה ומשקל בבית החולים שיבא ומנהלת קהילת הפרעות אכילה בכמוני