הפרעות שינה כוללות מגוון מצבים שמתאפיינים בשינויים במאפייני השינה, אשר נגרמים מסיבות שונות ופוגעים בבריאות ובאיכות החיים.

בין התסמינים שנקשרים להפרעות שינה נכללים עייפות ותשישות קשים במשך היום, קצב נשימה לא סדיר ותנועתיות מוגברת של הגוף במהלך השינה, יקיצות מרובות בלילה וקושי בהירדמות.

"הפרעות שינה עלולות להשפיע על מצב הבריאות הכללי, על המצב הנפשי ועל איכות החיים כולה. חוסר בשעות שינה עשוי להשפיע על התפקוד בחיי היומיום, לרבות בכישורי החיים כגון יכולות נהיגה ותפקוד תעסוקתי, ומעלה את הסיכון לשורה של סיבוכים רפואיים ומחלות כרוניות", מסביר פרופ' גיורא פילר, מנהל מערך רפואת השינה במחוז חיפה של שירותי בריאות כללית ומנהל מחלקת ילדים במרכז הרפואי כרמל.

במרפאות ראשוניות, מחקרים מורים כי 10% עד 20% מהמטופלים מתלוננים על הפרעת שינה משמעותית כלשהי.

ברפואה מוגדרות מעל ל-80 הפרעות שינה שונות. לצד הפרעות שינה ראשוניות, גם מחלות שונות עלולות לפגוע באיכות השינה ולהוביל להתפתחות הפרעות שינה משניות, ובכלל זה הפרעות נפשיות כגון סכיזופרניה, דיכאון מז'ורי והפרעה ביפולרית, וכן מחלות נוירודגנטריביות, לרבות אלצהיימר, פרקינסון, תסמונות פרקינסוניות (MSA) ומחלת 'גופיפי לוי' (LBD).

דיסומניות

הקטגוריה השכיחה ביותר של הפרעות שינה כוללות הפרעות המכונות בעגה המקצועית "דיסומניות", הכוללות גם הפרעת נדודי שינה קלאסית (אינסומניה) וכן הפרעות שמלוות בשינת יתר (היפרסומניות).

אינסומניה (נדודי שינה)

הפרעת השינה השכיחה ביותר היא 'נדודי שינה' ובלעז 'אינסומניה' (Insomnia), הפרעה זו מאופיינת בקושי להירדם או להתמיד ברצף של שינה (כלומר יקיצות מרובות) לאורך הלילה גם כשהתנאים מאפשרים שינה ערבה ואיכותית, לרבות במצבים של יקיצת בוקר מוקדמת (התעוררות טרם עת כאשר עדיין השינה לא מיצתה את תפקידה).

מעבר להפרעה למהלך השינה התקין בלילה והיווצרות חסר בשעות שינה, נדודי שינה משפיעים גם במשך היום ועלולים להוביל לעייפות מוגברת ותשישות, חוסר מנוחה, דיכאון, חרדה, חוסר יכולת במתן קשב, סיכון מוגבר לטעויות/ תאונות ודאגה מוגברת לגבי איכות השינה בלילה הבא, ובאופן כללי הם מתבטאים באיכות חיים ירודה.

השכיחות של אינסומניה

לפי מחקרים, כ-30% עד 35% מהבוגרים מתלוננים בשלב מסוים בחייהם על נדודי שינה, בעיקר מבוגרים מעל גיל 60, נשים, אנשים שחיים תחת לחץ וכן אנשים עם מצבים רפואיים שונים, פיזיים ואף נפשיים – כדוגמת דיכאון.

מקובל לסווג נדודי שינה ל'אינסומניה קצרת טווח' שנמשכת עד חודש והיא שכיחה ביותר בקרב 15% עד 20% מהאוכלוסייה הבוגרת, ו'אינסומניה ארוכת טווח' שבאה לידי ביטוי לפחות שלוש פעמים בשבוע ונמשכת לפחות ארבעה שבועות – מצב כרוני עליו מדווחים כ-10% מהאוכלוסייה הבוגרת.

הסיבות לאינסומניה

בין הסיבות לנדודי שינה ניתן למנות שיבושים בשעון הביולוגי הפנימי של הגוף (השעון הצירקדי) למשל בקרב אנשים שמורגלים בנסיעות בין מדינות בעבודתם, אנשים עם הרגלי שינה לקויים – לרבות אי הקפדה על שעות שינה קבועות, שימוש במיטה לפעולות נוספות מעבר לשינה – כגון אכילה או עבודה מול מחשב וכן חשיפה למסכים בסמוך לשעות השינה – לרבות בסמאטרפונים וטלפונים סלולאריים שמשבשים את השעון הביולוגי הפנימי או אכילה בשעה מאוחרת מדי בלילה.

גורמים נוספים שעלולים להוביל לנדודי שינה כוללים לחצים ומצבים נפשיים המלווים במתח לרבות חרדה ופוסט טראומה (PTSD), תרופות שונות – לרבות נוגדי דיכאון שונים ותרופות מסוימות לאסתמה ויתר לחץ דם, מצבים רפואיים כגון כאב כרוני, סוכרת, מחלות לב, צרבת (רפלוקס), מחלות המשפיעות על תפקוד בלוטת התריס, פרקינסון, אלצהיימר ואף סרטן, וחשיפה מוגברת לגורמים מעוררים (סטימולנטים) לרבות קפאין, טבק (סיגריות) ואלכוהול.

מהצד השני, נדודי שינה עלולים להוביל להתפתחות תחלואה כרונית, וכך למשל מחקר אמריקאי מצא בשנת 2012 כי הם מעלים את הסיכון לתנגודת אינסולין ולסוכרת.

קיימת הפרעה גנטית קטלנית בשם 'אינסומניה משפחתית פטאלית' (Fatal Familial Insomnia), שמובילה בהדרגה לחוסר יכולת מוחלט לישון, אינה מגיבה לכדורי שינה, ומלווה גם בבעיות קואורדינציה, דיבור והפרעות זיכרון – ולרוב מובילה לתמותה בגיל צעיר, תוך 18 חודשים ממוצע מתחילת הופעת התסמינים. תופעה זו תועדה לראשונה באיטליה בסוף המאה ה-18.

אבחון אינסומניה

אבחון של נדודי שינה נסמך לרוב על תלונות המטופל, בדיקה גופנית של הרופא, ולעתים בדיקת הרגלי השינה – ואף תיעודם ב'יומן שינה', וכשקיים חשד להפרעות שינה נוספות שעשויות להתבטא בתסמיני נדודי שינה – אף הפנייה לבדיקה במעבדת שינה.

טיפול בנדודי שינה

בין הטיפולים המוכחים לנדודי שינה, הצלחה רבה מדווחת לטיפולים בגישה קוגניטיבית-התנהגותית (CBT), הכוללים בין השאר הסרת גירויים שמעצימים/מחמירים נדודי שינה, לימוד שיטות הרפיה, הגבלות על הזמן במיטה ואיסור על מנוחת צוהריים וכן טיפולים להפחתת הדאגות מהליכה לישון על ידי עידוד פעילות הפוכה של שמירה על ערות בתוך המיטה ואף טיפולים בחשיפה לאור.

הטיפול בכדורי שינה להשראת שינה הוא טיפול סימפטומטי שעל פי רוב מצליח להביא לשינה אולם לא פותר את הבעיה הבסיסית המובילה לנדודי השינה. מקובל להמליץ על תרופות להשראת שינה רק לפרקי זמן קצובים מתוך מחשבה ותקווה כי שבירת מעגל הרשע תוביל לשינה טובה יותר גם ללא צורך בכדורים, ואולם פעמים רבות יש צורך בטיפול תרופתי לתקופות זמן ממושכות. 

לדברי פרופ' פילר, "בעבר היה חשש עצום מהתמכרות והתרגלות לתרופות שינה אולם בשנים האחרונות הנתונים לימדו כי הנזקים מאינסומניה עולים על הנזקים מתרופות השינה - ובמיוחד אלו מהדור החדש - ולפיכך חששות אלה צומצמו".

התמכרות ותופעות לוואי דווחו בעיקר לגבי תכשירים מקבוצת הבנזודיאזפינים (כגון נפילות ושבר בצוואר הירך, פגיעה בזיכרון), ובשכיחות נמוכה יותר לגבי מלטונין – המוכר בשמו העממי "הורמון השינה" (או סירקדין שהוא מלטונין בשחרור מושהה) ולגבי תרופות מקבוצה Z כגון  זופיקלון/אסזופיקלון (נוקטורנו,אימובאן), זלפלון (סונאטה) וזולפידם (סטילנוקס, זודורם).

מניעת נדודי שינה

למניעת נדודי שינה מומלצים שינויים התנהגותיים המהווים חלק מהקפדה על 'היגיינת שינה' לרבות:

• הקפדה על שעות שינה קבועות
• הקפדה על פעילות במשך היום, לרבות פעילות גופנית סדירה
• בדיקת כל התרופות ותוספי התזונה שאתם נוטלים בקביעות – לוודא שאינם גורמים לנדודי שינה
• הימנעות או הגבלת מנוחות צהריים
• הימנעות או הגבלה של צריכת קפאין ואלכוהול, הימנעות מעישון סיגריות
• שימוש במשככי כאבים במקרים של כאב כרוני
• הימנעות מארוחות גדולות ו/או שתייה מרובה לפני השינה
• הימנעות ממסכים בסמוך לשינה
• שימוש במיטה נוחה ואוורור החדר לקראת השינה
• שימוש בשיטות הרגעה לפני הכניסה למיטה, למשל באמבטיה חמה או מסאז'
• הימנעות ממאמץ יתר להירדם – אשר עלול לפגוע ולייצר באופן הפוך נדודי שינה קשים יותר
• אם לא מצליחים להירדם – יש לקום מהמיטה ולא להישאר בה ולעשות מאמץ לישון – מה שעלול להגביר את התסכול והמצוקה הנפשית
• ניתן להסתייע בטיפולים המשרים הרגעות, לרבות יוגה, טאי צ'י, דיקור סיני ותוספי תזונה שונים כגון ולריאן.

יצוין כי קיימת תופעה של נדודי שינה בקרב ילדים – הנובעת מסיבות התנהגותיות בגילי הילדות ומאפיינת בעיקר ילדים עם דפוסי שינה בעייתיים שהוקנו בבית על ידי ההורים. במצבים אלה חשוב שההורים יקפידו על שעות שינה קבועות לילד ולא יאפשרו לו לפרוץ את מסגרת השינה או להתנות תנאים להליכה לישון – כגון שתיית משקה או סיפור.

תסמונת השינה הבלתי מספקת

הפרעת שינה נוספת מקבוצת נדודי השינה היא 'תסמונת השינה הבלתי מספקת' (Insufficient Sleep Syndrome – ובקיצור ISS), שמתבטאת במחסור בשעות שינה, ומלווה לרוב בישנוניות יתר בשעות היום.

בעוד שלפי המלצות האקדמיה האמריקאית לרפואת שינה (AASM) והאגודה הלאומית לשינה בארה"ב (NSF), לילדים בגילי בית ספר מומלץ על לפחות עשר שעות שנה ביום ולמבוגרים מומלץ על 8-7 שעות שינה ביממה, הרי שבפועל – רבים באוכלוסייה אינם שועים להמלצות, ולפי מאמר סקירה בנושא שפורסם באביב 2018 בכתב העת Sleep Science, קרוב ל-30% מהבוגרים בארה"ב מדווחים על שינה שנמשכת עד שש שעות בלילה בלבד ו-69% מתלמידי התיכונים מדווחים על פחות מ-8 שעות שינה בלילות לפני לימודים בבית הספר.

לפי נתונים, מתסמונת השינה הבלתי מספקת סובלים כ-2% מהאנשים שפונים לטיפול במרפאות שינה. התסמונת משפיעה בכל הגילים ובשני המינים, אך בעיקר מושפעים ממנה בני נוער, בגילים שבהם התפתחות הגוף דורשת שינה מספקת ואילו לחצים חברתיים משפיעים על נטייה למחסור בשעות שינה – מה שעלול להגביר את תחושות העייפות במשך היום ולפגוע באיכות החיים. כמו כן מהתופעה סובלים גם בוגרים שנדרשים להגיע למקום העבודה בשעה מוקדמת בבוקר – מה שמפחית משעות השינה הכוללות.

ההפרעה היא באורחות חיים וחוסר שינה בגלל חוסר זמן ולא בגלל חוסר יכולת ליצור שינה ולכן לאחר תהליך אבחון הכולל שלילת הפרעות שינה אחרות ו/או מחלות נוספות – הטיפול בתסמונת הוא שינוי אורח החיים.

היפרסומניות: הפרעות שינה המלוות בישנוניות יתר

בהבדל מאינסומניות שמלוות בקושי להירדם או להחזיק שינה רציפה בלילה – ומאופיינות בעייפות יתר בשעות היום, היפרסומניות (Hypersomnias) מלוות בישנוניות יתר והירדמות במצבים שאינם מתאימים ואף מסוכנים – כגון הירדמות במהלך העבודה או חלילה במהלך נהיגה ברכב.

היפרסומניות מלוות גם הן, כמו אינסומניות, בתסמינים של קשיים במתן קשב ובריכוז וקושי בחשיבה צלולה.

קיימות מספר היפרסומניות, ובכללן נרקולפסיה שהיא המוכרת ביותר (ודום נשימה בשינה שהיא השכיחה ביותר).

נרקולפסיה

נרקולפסיה (Narcolepsy) היא הפרעת שינה כרונית קשה מסוג היפרסומניה, המלווה בישנוניות יתר ובהתקפי שינה פתאומיים במשך היום שעלולים לסכן חיים.

התסמינים של נרקולפסיה

אנשים עם נרקולפסיה לרוב מתקשים להישאר ערים לאורך זמן, ללא קשר לנסיבות. לעיתים נקרולפסיה מלווה גם בשיתוק שרירים – דהיינו אובדן פתאומי של טונוס השרירים (קטפלקסיה) – אז היא מכונה 'נרקולפסיה סוג 1'. כשהתופעה אינה מלווה באובדן טונוס שריר מכונה 'נרקולפסיה סוג 2'.

לרוב, אנשים עם נרקולפסיה מסוג 1 חווים שיתוק ביכולות התנועה והדיבור במהלך התקפי השינה או בעת אירועים רגשיים כגון צחוק, כעס, רוגז וכודומה. שכיחות בתסמונת זו גם הזיות, שלרוב מופיעות בתהליך ההרדמות (הזיות היפנגוגיות), וכן שיתוק שינה, לרוב בעת היקיצה בבוקר. בהיבט הביולוגי, אנשים עם נרקולפסיה לרוב עוברים במהירות את שלבי השינה ותוך 15 דקות בלבד שוקעים בשנת חלום, המכונה 'שנת REM' ומאופיינת בתנועות עיניים מהירות.

מעבר לחשיפה המוגברת למצבים מסכני חיים, נרקולפסיה גם נקשרה בעבודות להשמנה – ככל הנראה על רקע ירידה בקצב חילוף החומרים (מטבוליזם).

השכיחות של נרקולפסיה

לפי עבודות, נרקולפסיה לרוב מתפתחת בגילי 10 עד 30, בקרב אחד לכל 2,000 איש.

הגורמים לנרקולפסיה

עד כה לא זוהתה הסיבה לנרקולפסיה, אולם נמצא כי חלק מהחולים סובלים מרמות נמוכות במוח של הנוירופפטיד 'היפוקרטין', שהוא החומר המעורר העיקרי שבמוח, בעיקר אלה שמאובחנים עם נרקולפסיה סוג 1.

כמו כן, זוהה קשר גנטי לתופעה, והסיכון להתפתחותה גבוה פי 20 עד 40 במשפחות עם חולה מאובחן, אולם יחד עם זאת הסיכויים להעברת המחלה מהורים לילדיהם נאמדים בעבודות באחוזים בודדים בלבד.

כמו כן, כמה מחקרים זיהו קשר בין הידבקות בזיהום מסוג 'שפעת החזירים' (נגיף השפעת H1N1) לבין התפתחות נרקולפסיה, מה שהעלה מנגנון אפשרי אוטואימוני במחלה זו.

אבחון נרקולפסיה

תהליך אבחון נרקולפסיה כולל היסטוריית שינה על פי דיווחי המטופל וקרוביו, תיעוד ביומן שינה וכן בדיקה במעבדת שינה הכוללת קריאה חשמלית של גלי השינה – המכונה בדיקת פוליסומנוגרפיה  ובדיקות למהירות ההירדמות במשך היום (MSLT).

טיפול בנרקולפסיה

אין כיום טיפול לריפוי מנרקולפסיה, אולם תרופות ושינויים באורח החיים עשויים להוביל להקלה בתסמינים.

בין התרופות המשמשות לטיפול במחלה – תרופות מעוררות כגון מודפיניל (פרוביג'יל) וארמודפיניל (נוביג'יל) או תרופות סטימולנטיות ("תרופות ממריצות") מסוג מתילפנידאט, דהיינו ריטלין וקונצרטה המשמשות גם לטיפול בהפרעות קשב וריכוז וכלולות בסל הבריאות הממלכתי גם להתוויה של נרקולפסיה. לתרופות המעוררות יש סיכון להתמכרות נמוך יותר בהשוואה לסטימולנטים.

כמו כן, למטופלים נרשמות לרוב תרופות נוגדות דיכאון מקבוצות SSRI או SNRI שמדכאות את שנת החלום REM, כדי למנוע שיתוק שרירים, או לחילופין נוגדי דיכאון מקבוצת הטריציקלים. תרופה נוספת בשימוש היא Xyrem המשרה שינה טובה יותר בלילה מתוך תקווה לערנות טובה יותר ביום, וכן פועלת כנגד שיתוק שרירים.

תרופה נוספת שנכנסה לשימוש יחסית לאחרונה נקראת וואקיקס הפועלת על הקולטן ההיסטמיני במוח ודרכו משפרת את הערנות.

למטופלים מומלץ גם על שינויים באורח החיים, לרבות הקפדה על שעות שינה קבועות, קביעת מועדים קבועים למנוחות שינה קצרות של כ-20 דקות במשך היום, הימנעות מעישון סיגריות (חשיפה לניקוטין) וצריכת אלכוהול בעיקר בלילה – שעלולים להחמיר את תסמיני המחלה וביצוע פעילות גופנית באופן סדיר, כחלק מאורח חיים בריא.

היפרסומניה אידיופטית

מעבר לנרקולפסיה, קיימות היפרסומניות נוספות שמלוות בשינת יתר, ובכללן 'היפרסומניה אידיופטית' (Idiopathic Hypersomnia) שמאופיינת בצורך עז לישון במשך היום מסיבה ראשונית-לא מוסברת (קרוב לוודאי נוירולוגית), באופן שמוביל ל-14-12 שעות שינה ביממה – תופעה שמטופלת לרוב על ידי התרופות המשמשות לנרקולפסיה.

תסמונת קליין-לוין

קיימת גם 'תסמונת קליין-לוין' (Kleine Levin Syndrome) המוכרת גם בשמה העממי 'תסמונת היפיפייה הנרדמת' – מחלה נדירה שמאופיינת בהתקפים שנמשכים בין יומיים לחמישה שבועות, בהם החולים ישנים באופן קיצוני כ-18 שעות ביממה בממוצע וסובלים מהפרעות התנהגותיות וקוגניטיביות, לרבות ירידה בזיכרון, בלבול ותוקפנות, הפרעת אכילה המתבטאת בבולימיה – התקפי אכילה בלתי נשלטים ועלייה במשקל ודחף מיני מוגבר שעשוי לכלול גם התנהגות מינית בציבור, כגון חשיפת איבר המין ותקיפות מיניות.

התסמונת מאופיינת על ידי התקפים הנמשכים בין מספר ימים למספר שבועות, בהם החולים מציגים ישנוניות קיצונית המלווה בהפרעות קוגניטיביות והתנהגותיות, אכילה כפייתית ודחף מיני מוגבר.

אבחון המחלה לרוב קשה ועלול לארוך שנים, וגם טיפול יעיל אינו בנמצא – וניתנים לחולים בעיקר תרופות לנרקולפסיה שעשויות למנוע ישנוניות יתר אך אינן יעילות לרוב להפרעות ההתנהגותיות והקוגניטיביות שנלוות לתסמונת.

הפרעות שינה הקשורות לנשימה

קבוצה זו של הפרעות שינה מאופיינת בהפרעות נשימה אשר פוגעות באיכות השינה, והמרכזית שבהם היא תסמונת דום נשימה בשינה, ולצדה מצבים רפואיים נוספים שמשפיעים על איכות השינה על רקע הפרעות בנשימה כגון קטטרניה ונחירות.

דום נשימה בשינה

דום נשימה בשינה (Sleep Apnea) היא הפרעת שינה שמלווה בהפסקות נשימה חוזרות בלילה, שנמשכות עשר שניות ויותר, אשר מובילה לשיבושים ברצף השינה ולהשפעות התנהגותיות בשעות הערות וכן מעלה את הסיכון לסיבוכים רפואיים נלווים, לרבות תנגודת אינסולין וסוכרת סוג 2, פגיעה בעצמות, ירידה ברמות החמצן בדם, יתר לחץ דם ומחלות לב וכלי דם.

סוגים של דום נשימה בשינה

קיימים מספר סוגים של תסמונת דום נשימה בשינה:

דום נשימה חסימתי (Obstructive Sleep Apnea ובקיצור OSA), הסוג השכיח ביותר, שמתרחש כששרירי הגרון הופכים רפויים מדי וגורמים לחסימה מכאנית ביכולת הנשימה המובילה לנשימה שטחית ולהפסקות נשימה חוזרות בלילה. שכיחות התופעה באוכלוסייה הכללית הבוגרת נאמדת בכ-5% מהגברים ו-2% מהנשים. התופעה שכיחה בעיקר על רקע עודף משקל והשמנת יתר וכן בקרב ילדים עם שקדים מוגדלים.

דום נשימה מרכזי (Central Sleep Apnea) מתרחש כשהמוח אינו שולח אותות עצביים תקינים לשרירים ששולטים בדרכי הנשימה, וכתוצאה מכך מתרחשות הפסקות שינה. תופעה זו שכיחה יותר בקרב חולים במחלות מסוימות ואנשים הנוטלים תרופות מסוימות. תופעה זו גם קשורה לרוב לרקע של תחלואה באי ספיקת לב או הפרעות בפעילות מרכזים במוח האחראים על פעילות הנשימה.

דום נשימה מעורב, או מורכב (Complex Sleep Apnea) המערב דום נשימת חסימתי ומרכזי, או דום נשימה משתנה שמתפתח בעקבות טיפול.

אבחון דום נשימה בשינה

אבחנה של התסמונת ניתנת לרוב כשהפסקות הנשימה מתארכות למשך 10 שניות או יותר, וכשנמדדות הפסקות בשאיפה של אוויר – המכונות בשפה הרפואית 'אינספיריום' – בקצב של מעל לחמש פעמים בשעה.

5 עד 15 הפסקות בשעה מוגדרות כתסמונת קלה, 15 עד 30 הפסקות מוגדרות כתסמונת בינונית, ומעל ל-30 הפסקות בשעה מוגדרות כתסמונת קשה, אולם כיום רופאים אינם דבקים בסיווג זה באופן מוחלט, וייתכן שיותאם טיפול משמעותי גם לתסמונת קלה, במידה והמטופל סובל ממחלות רקע – למשל אי ספיקת לב.  במקביל, הקריטריונים בגיל השלישי משתנים ולעיתים לא מחייבים טיפול.

האבחון הרפואי של דום נשימה בשינה מבוסס על בדיקת נשימה בשינה – המבוצעת במעבדת שינה או באמצעות בדיקות ביתיות המשווקות בשנים האחרונות, וזאת לצד בדיקת רופא פיזיולוגית לבעיות שונות – כמו חסימות דרכי נשימה עליונות או משקל עודף, ובירור ההיסטוריה המשפחתית.

בשנים האחרונות קיימות בדיקות הביתיות המאפשרות לאבחן דום נשימה בשינה, המאפשרות ניטור בבית בעת השינה של קצב הלב, רמות החמצן בדם, זרם האוויר ודפוסי נשימה.

טיפול בדום נשימה בשינה

הטיפולים לדום נשימה בשינה כוללים אימוץ אורחות חיים בריאים, והתאמת אביזרים רפואיים למניעת הפסקות נשימה, ובייחוד מסכת סיפאפ (CPAP) וכן מכשירים נוספים בלחץ אוויר חיובי והתקני פה.

במקרים הקשים נדרש טיפול פולשני, לרבות ניתוח UPPP להסרת רקמות החיך הרך, הענבל והשקדים, באופן שמרחיב את החיך ומאפשר זרימת אוויר טובה יותר, טיפולי אבלציה להסרת רקמות בגלי רדיו מהחלק האחורי של הגרון וכן אביזרים טכנולוגיים וטיפולים פולשניים נוספים.

עוד על דום נשימה בשינה

נחירות

'נחירות' (Snoring) עשויות לעתים להעיד על דום נשימה בשינה, אולם לעתים גם על הפרעת נשימה לילית אחרת שעשויה לפגוע באיכות השינה, בעיקר של מי שישן לצידו של הנוחר, ועל כן יש המסווגים אותן כהפרעת שינה נפרדת.

נחירה מעידה למעשה על ויברציה של הרקמות באזור האחורי של הגרון בתגובה לשאיפת אוויר בלילה, ותופעה זו עלולה להתרחש בכל אחד משלבי השינה.

לפי מחקרים, כמחצית מהאנשים נוטים לנחור בשלב כלשהו בחיים, והתופעה מדווחת יותר בקרב גברים, אם כי קיימת גם בקרב נשים. לפי עבודות, כ-40% מהגברים ו-24% מהנשים בגילי הבגרות נוחרים לעתים קרובות, והנטייה לנחור לרוב יורדת לאחר גיל 70.

שינה על הגב מעלה את הסיכויים לנחירות וכך גם הרפיה של שרירי הגרון עקב נטילת נוגדי דיכאון, צריכת אלכוהול, עודף רקמות בגרון על רקע עודף משקל/ השמנה או צינון/ אלרגיות למיניהן.

אבחון נחירות

אבחון של נחירות כולל לעתים את הצורך בבדיקת הדמיה כגון רנטגן, סי.טי או MRI לבחינת מבנה נתיבי האוויר בגרון, ובדיקת שינה במעבדת שינה או בבית.

טיפול בנחירות

הטיפול בנחירות כולל אימוץ אורח חיים בריא, לרבות הורדת משקל עודף, הימנעות משתיית אלכוהול בסמוך לשינה ויש אף מחקרים שרומזים כי גמילה מעישון מקלה מפני נחירות, טיפול בגודש באף, הקפדה על שינה מספקת והימנעות משינה על הגב.

לעתים יש צורך בהתאמת אביזרים טכנולוגיים שמשפרים את איכות הנשימה בשינה ועשויים למנוע נחירות, לרבות סד לילה נשלף לשיניים ומסכת CPAP שמשמשת לטיפול בנחירות על רקע דום נשימה בשינה.

קטטרניה (גניחות בשינה)

תופעה נוספת הקשורה לפגיעה בשינה על רקע הפרעת נשימה מכונה 'קטטרניה' (Catathrenia) – תופעה המאופיינת בהשמעת קולות גניחה מוזרים בשינה, שעשויים להיות חזקים ולהימשך עד 40 שניות לגניחה, וזאת כאשר הבעת הפנים בשינה רגועה ואינה מעידה על מצוקה כלשהי.

קולות הגניחה מאפיינים יותר את שלב שנת החלום המתבטא בתנועות עיניים מהירות (REM).

אבחון וטיפול בקטטרניה

שלב האבחון כולל לרוב בדיקות כדי לשלול גורמים רפואיים שעשויים להוביל לגניחות, אולם במידה ולא אותרו כאלה – אין כיום טיפול בגניחות, ולעתים בן הזוג של המטופל נדרש לשים אטמי אוזניים או אף לעבור לישון בחדר אחר.

לעיתים מקור הבעיה איננו במערכת הנשימה כי אם בסוג של פאראסומניה, ובמקרים אלה תרופות מקבוצת הבנזודיאזפינים עשויות להועיל.

הפרעות בשעון הביולוגי של הגוף

חלק מהפרעות השינה נגרמות על רקע שיבושים בשעון הצירקדי (circadian clock) – שעון השינה-ערות הביולוגי הפנימי של הגוף. בין הפרעות השינה הללו נכללות התופעות הבאות:

תסמונת פאזת השינה הדחויה

תסמונת פאזת השינה הדחויה (Delayed Sleep-Phase Syndrome ובקיצור DSPS או DSP ולעתים DSPD – קיצור של Delayed Sleep-Phase Disorder) המוכרת לעתים גם בשם 'תסמונת השעון הביולוגי הדחוי' היא הפרעת שינה כרונית שמתבטאת בתזמון מאוחר מהרגיל ונטייה להירדם בשעות מאוחרות מהמקובל בחברה, מה שמלווה גם בקושי להתעורר בשעה מוקדמת כמקובל לצורך לימודים/ עבודה, בקשיי תפקוד בשעות הבוקר המוקדמות, בשעת שיא הערות במשך היום שהיא מאוחרת מהמקובל ובשינויים בטמפרטורת הגוף ובפעילות ההורמונאלית.

אבחון תסמונת פאזת השינה הדחויה

מקורה של תסמונת זו ככל הנראה גנטי, והיא שכיחה בגילי הילדות וההתבגרות בקרב 7% עד 16% מהאוכלוסייה אך לרוב נעלמת בהמשך, ובגילי הבגרות סובלים ממנה כ-0.15% בלבד בדרגות חומרה שונות.

אבחון התופעה מערב לרוב בדיקה פיזית אצל הרופא ותיעוד הרגלי שינה, לעתים ביומן שינה, אך לרוב אין צורך בבדיקה במעבדת שינה, אלא כדי לשלול הפרעות שינה אחרות במקרים פרטניים.

לעתים תסמונת זו מאובחנת בטעות כנדודי שינה (אינסומניה). בעגה העממית אנשים שנוטים לפתח את התסמונת מכונים לעתים "ציפורי לילה".

הטיפול בתסמונת פאזת השינה הדחויה

הטיפול המקובל בתופעה ניתן בגילי ההתבגרות קודם כל בשינוי התנהגותי בהרגלי השינה, וכן ניתן להיעזר במתן הורמון המלטונין להשראת שינה בשעה מוקדמת יותר מזו שהמטופל מורגל לה, באופן שמסייע בוויסות מחדש של השעון הביולוגי של הגוף, וכן חשיפה לאור בשעות הבוקר מיד לאחר היקיצה.

תסמונת פאזת השינה המוקדמת

הפרעת שינה נוספת שמושפעת משיבוש בשעון הביולוגי של הגוף היא תסמונת פאזת השינה המוקדמת (Advanced Sleep-Phase Syndrome ובקיצור ASPS או ASP ולעתים ASPD, קיצור של Advanced Sleep-Phase Disorder) שמאפיינת אנשים שמורגלים ללכת לישון מוקדם ולרוב יתקשו לתפקד לאחר 20:00 בערב ויקיצו מהשינה לרוב ב-5-4 לפנות בוקר ואף לפני כן כשהם ערניים לקראת היום הבא.

תופעה זו אינה שכיחה כמו תסמונת פאזת השינה הדחויה ומתועדת בקרב עד 1% מהבוגרים בגיל העמידה.

התופעה עלולה להחמיר על רקע לחצים חברתיים ו/או תעסוקתיים, ועשויה להתלוות לה עייפות כרונית מתמשכת לאורך היום.

האבחון של תסמונת פאזת השינה המוקדמת

האבחון כולל לרוב בדיקה פיזית אצל רופא ותיעוד הרגלי השינה, לרבות ביומן שינה, לרוב ללא צורך בבדיקה במעבדת שינה.

לעתים תסמונת זו מאובחנת בטעות כנדודי שינה (אינסומניה) או תסמין להפרעה נפשית כגון דיכאון.

הטיפול בסמונת פאזת השינה המוקדמת

הטיפול כולל בין השאר סיוע בהתאמת הרגלי החיים לשעון המוקדם – למשל הימנעות מיציאה לאירועים חברתיים בשעת לילה, הימנעות מעבודה בשעות אחר הצהריים והערב, הימנעות משתיית קפאין בערב לפני השינה והימנעות מצריכה של אלכוהול/ סמים כדי להמשיך לישון לפנות בוקר.

במקרה שבו נדרשת התאמה מחדש של השעון הביולוגי – ניתן להסתייע בטיפול בחשיפה לאור בשעות הערב המוקדמות, במטרה "לתכנת מחדש" את השעון הביולוגי.

תסמונת השעון הבלתי מאורגן

בהפרעת שינה מסוג תסמונת השעון הבלתי מאורגן (Irregular Sleep-Wake Rhythm/ Pattern ) השעון הביולוגי של הגוף אינו קבוע, ומשתנה מעת לעת, ללא חוקיות פנימית ברורה.

התופעה מתבטאת בשינה לפרקים לאורך היום והלילה לתקופות קצובות, ללא הרגלי שינה-ערות קבועים, תוך קושי להירדם ותחושת עייפות-תשישות קבועה ומחסור בשעות שינה כוללות ביממה.

הפרעה זו ככל הנראה אינה גנטית, ולרוב מתפתחת על רקע תנאים סביבתיים שפוגעים בשעון הביולוגי, לרבות מצבים רפואיים כגון דמנציה או פגיעה מוחית, טיפול בתרופות מסוימות כגון התרופה הלידול הניתנת לסכיזופרניה ותסמונת טורט, וכן סיבוך של ניתוחים נוירוכירורגים הכוללים הסרה של בלוטת האיצטרובל שבמרכז המוח (Pinreal Gland).

אבחון תסמונת השעון הבלתי מאורגן

אבחון התופעה כולל בדיקה פיזית אצל הרופא ותיעוד הרגלי השינה, לרבות ביומן שינה, ולעתים גם בדיקות לטמפרטורת הגוף ולרמות המלטונין בדם. לרוב לא נדרשת בדיקה לאבחון התסמונת במעבדת שינה. לעתים נדרשת בדיקת הדמיה כדי לברר על קיומם של מצבים רפואיים שעשויים להוביל לתסמונת.

טיפול בתסמונת השעון הבלתי מאורגן

הטיפול בתופעה ניתן באמצעות התאמת הרגלים לשיפור היגיינת השינה, טיפולים בחשיפה לאור שמטרתם לתכנת מחדש את השעון הביולוגי ולעתים גם ניתן טיפול בהורמון מלטונין המשרה שינה ומסייע להסדרת השעון הביולוגי (ללא קשר לגיל).

תסמונת השעון המשתנה

הפרעת שינה נוספת היא 'תסמונת השעון המשתנה' (Non 24-h Sleep-Wake Syndrome), שבה השעון הביולוגי של הגוף משתנה מיממה ליממה, וברוב המקרים מוביל לאיחור קבוע בשעת ההירדמות ובשעת היקיצה.

במקרה זה, עם הזמן מתקשה המטופל להירדם בלילות – עד למצב שבו מצליח להירדם רק בבוקר – מה שמוביל לעתים לאבחון שגוי בתסמונת פאזת השינה הדחויה.

הסובלים מהתסמונת לרוב מתקשים לקיים קשרים אנושיים ולקבל על עצמם אחריות מקצועית.

הגורמים לתסמונת השעון המשתנה

ההסבר הביולוגי לתופעה נעוץ בשיבוש במנגנון הוויסות הפנימי של השעון הביולוגי. בעוד שבאופן נורמאלי, השעון הצירקאדי של הגוף ארוך מ-24 שעות, בכל יום בבוקר חשיפה לאור והתנהגויות חברתיות נוספות מבצעים אתתחול מחדש לשעון ולמחזור השינה-ערות. אצל חלק מהאנשים – בעיקר כשאין חשיפה לאור בבוקר, הוויסות אינו מתבצע והתסמונת עלולה להתפתח.

מסיבה זו, תסמונת השעון המשתנה שכיחה בקרב עיוורים, וההערכות כי מעל למחצית מהאנשים העיוורים סובלים ממנה. מחצית מהעיוורים אינם סובלים מהתסמונת – ככל הנראה על רקע מסלולים מוחיים חלופיים שמסייעים בוויסות השעון הביולוגי.

התסמונת גם נוטה להתפתח על רקע הפרעות מוחיות/נוירולוגיות, לרבות פגיעה מוחית, דמנציה והפרעות נפשיות שונות.

אבחון תסמונת השעון המשתנה

אבחון התופעה כולל בדיקה גופנית אצל הרופא ותיעוד הרגלי השינה, לרבות ביומן שינה, ולעתים גם בדיקות לטמפרטורת הגוף ולרמות המלטונין בדם.

לרוב לא נדרשת בדיקה לאבחון התסמונת במעבדת שינה. לעתים נדרשת בדיקת הדמיה כדי לבחון קיומם של מצבים רפואיים שעשויים להוביל לתסמונת.

טיפול בתסמונת השעון המשתנה

הטיפול בתסמונת לרוב נעשה באופן שיגרה את הוויסות הטבעי של שעון הגוף הפנימי, לעתים במתן הורמון השינה מלטונין בשעות הערב/הלילה ולמטופלים שאינם מתמודדים עם עיוורון – מקובל גם טיפול בחשיפה לאור בשעות הבוקר, ולצד זאת – התאמת הרגלים לשיפור היגיינת השינה.

עבודת משמרות

'תסמונת עבודת משמרות' (Shift Work Sleep Disorder – ובקיצור SWSD) מהווה הפרעת שינה ספציפית מקבוצת ההפרעות בשעון הביולוגי של הגוף, שמאופיינת בקושי בהתאמה לעבודת משמרות בשעות הלילה שבהן רוב האנשים מורגלים לישון.

מאחר ועובדי משמרות, ששיעורם נאמד במעל לעשירית מכוח העבודה במשק, נוטים לישון לרוב ארבע שעות בממוצע פחות מאדם רגיל – התסמונת מובילה לכך שעובדי משמרות מתקשים להירדם, חווים שינה לא איכותית ומתפקדים תחת עייפות-תשישות קיצונית, באופן שעלול לפגוע בביצועים בעבודה ואף מעמיד את המטופל בסיכון לפגיעה במקום העבודה.

עובדי משמרות גם נוטים להיחשף לאור יום בשעה בה הם אמורים ללכת לישון – מה שמונע מגופם לייצר את הורמון המלטונין המשרה שינה אשר מופרש בחשיכה. התופעה מאובחנת בקרב עובדי משמרות שלאחר מספר שבועות של הסתגלות לעבודה סובלים מעייפות קשה ואובדן שעות שינה או מתשישות גם אם ישנו 8-7 שעות ברציפות.

התופעה נצפית בקרב כל עובדי המשמרות, אך בעיקר עובדים שחשופים למשמרות עבודה ארוכות, לרבות רופאים שעובדים לעתים מעל ל-24 שעות ביממה ברצף ללא שינה.

הפרעת שינה בקרב עובדי משמרות מעלה את הסיכון למחלות שונות, לרבות הידבקות בזיהומים, רמות גבוהות של כולסטרול בדם, מחלות לב וכלי דם, השמנה, סוכרת ואף נמצא כי היא מעלה את הסיכון לגידולים סרטניים שונים כגון סרטן השד וסרטן הערמונית.

מחקר שבחן עובדי 6,933 עובדי כיבוי אש אמריקאים המוצבים אף הם במשמרות ארוכות במיוחד, שממצאיו פורסמו במארס 2015 בכתב העת Journal of Clinical Sleep Medicine העלה כי כעשירית (9.1%) עם הפרעת שינה מסוג עבודת משמרות, ואלו נטו פי 2.41 יותר להירדם במהלך נהיגה, פי 2 יותר להיות מעורבים בתאונות דרכים קשות, וכן היו בסיכון מוגבר לשורת מחלות, לרבות מחלות לב וכלי דם (פי 2.37), סוכרת (91% יותר) ודיכאון וחרדה (פי 3.81 יותר).

אבחון הפרעת שינה של עבודה במשמרות

אבחון ההפרעה לרוב נסמך על דיווחי המטופל, בדיקה גופנית של הרופא ותיעוד הרגלי השינה ב"יומן שינה", לרוב ללא צורך בבדיקה במעבדת שינה.

הטיפול בהפרעת שינה של עבודה במשמרות

הטיפולים האפשריים מגוונים ותלויים ברצון המטופל ובתופעות שחווה. במקרים בהם יש סיבוכים (כפי שהוזכרו לעיל) לעיתים אין מנוס מהפסקת עבודת משמרות.

כאשר אין סיבוכים משמעותיים והמטופל מעוניין להמשיך בעבודת משמרות ניתן להיעזר בכדורי שינה – לרוב לתקופה מוגבלת עקב החשש מהתמכרות, במלטונין להשראת שינה וכן להקיד על המלצות לשיפור היגיינת השינה הכוללות כיום גם המלצות ברורות מטעם איגודים מקצועיים לרפואת שינה באשר לשעות השינה המומלצות לעובדי משמרות. כך, לעובדי משמרות ערב-לילה מ-17:00 עד 1:00 בלילה מומלץ לישון מ-3:00 לפנות בוקר עד 11:00 בבוקר ולעובדי משמרת לילה מלאה מ-23:00 עד 7:00 מומלץ לישון בהמשך מ-9:00 עד 17:00. לעיתים ניתן גם להיעזר בתרופות מעוררות בעת משמרת (למניעת טעויות או הירדמויות במהלך המשמרת).

לרוב התסמונת נעלמת כשהמטופל נאלץ לעזוב את עבודת המשמרות, ושב לישון באופן תקין, אולם ישנם מטופלים שממשיכים לחוות הפרעות שינה גם לאחר שלוח הזמנים של עבודת המשמרות הסתיים.

ג'ט לג (יעפת)

ג'ט לג (Jet Lag) ובעברית 'יעפת' היא הפרעת שינה הקשורה לשיבוש בשעון הביולוגי של הגוף אשר נגרמת על רקע מעבר בין מדינות שבהן אזורי זמן שונים, וזאת כשהשעון הביולוגי מתוכנת עדיין לפי מחזור שינה-ערות במדינת המקור וללא התאמה למחזור התקין במדינת היעד.

ג'ט לג הוא מצב זמני שנגרם לאחר חצייה של לפחות שני אזורי זמן במהלך נסיעה, וחומרת התופעה קשורה לריחוק היעד ממדינת המקור.

לפי עבודות – טיסה לכיוון מזרח לרוב קשה יותר להתמודדות של השעון הביולוגי בהשוואה לטיסה מערבה וכרוכה בסיכון גבוה יותר לג'ט לג.

כמו כן, מוערך כי נדרש יום אחד עבור כל שעה של פער באזורי הזמן עד שהגוף מסתגל לשעון ביעד החדש. התופעה שכיחה יותר בגיל המבוגר.

ישנם אנשים שמסתגלים מהר יותר למעבר בין אזורי זמן מאחרים, ואלה נוטים לסבול פחות מג'ט לג.

ג'ט לג עשוי להיות מוחמר על רקע אובדן שעות שינה עקב טיסה ממושכת, ישיבה לזמן רב במטוס בתנאי דוחק, לחץ, שינויים בלחץ האוויר וצריכה של אלכוהול וקפאין – אשר מסיבה זו אינם מומלצים בטיסות ממושכות.

ישנן שיטות שונות כדי למנוע או להקל בג'ט לג, לרבות תכנון מוקדם של מועדי הטיסה, חשיפה לאור בשעות היום במדינת היעד – כדי לעורר את הגוף ולעודד ויסות מהיר יותר של השעון הביולוגי, שימוש זמני בכדורי שינה ותרופות המכילות מלטונין להשראת שינה וכן פעילות גופנית שנמצא בעבודות כי היא משפרת את ההסתגלות לשעון ביעד החדש.

פאראסומניות

פאראסומניות (Parasomnias) הן קבוצה של הפרעות שינה שמערבות חוויות לא רצויות שמתרחשות במהלך ההירדמות, השינה ו/או היקיצה, לרבות תנועות, התנהגויות, רגשות, תפיסות או חלומות.

למרות שמדובר בהתנהגויות מורכבות שנראות כלפי חוץ ככאלה שנעשות תחת מודעות מוחלטת, הן למעשה מבוצעות כשהמטופל ישן ולרוב מבלי שיזכור את התנהגותו. אנשים עם פאראסומניות לרוב מתקשים להחזיק שינה רציפה לאורך הלילה.

קיימת שורה ארוכה של פאראסומניות, המרכזיות שבהן הן:

התעוררויות מבולבלות

הפרעת שינה מסוג 'התעוררויות מבולבלות' (Confusional Arousals) מתבטאת בהתנהגות מבולבלת בשלבי היקיצה, מיד לאחר שקמים מהשינה, באופן שמתבטא בחוסר התמצאות בסביבה ובפעולות, דיבור איטי, מחשבות מבולבלות, זיכרון פגוע ותגובות איטיות לסביבה.

אנשים עם 'התעוררויות מבולבלות' נוטים להראות כערים וצלולים באופן מוחלט לאחר שקמו, אך למעשה מצויים במצב הכרתי של בלבול וחוסר התמצאות באפיזודה שנמשכת לרוב 15-5 דקות, אך עלולה להתארך גם ל-40-30 דקות, בעיקר בגיל הנעורים. לעתים התופעה מלווה גם בשחיקת שיניים.

במצבים חריגים וקיצוניים, ההפרעה מלווה בהתנהגות קיצונית עד כדי אלימה כלפי אחרים. התופעה עלולה לפגוע בתפקוד הזוגי, משפחתי, חברתי ומקצועי.

לפי עבודות, התופעה נצפית בעיקר בקרב צעירים עד גיל 35, ובגילי הילדות עשויה להגיע לכדי 17% מהאוכלוסייה.

הסיבות לתופעה אינן ידועות לאשורן, ועשויות לערב בין השאר חסך בשעות שינה, דום נשימה בשינה, תסמונת תנועות רגליים מחזוריות בשינה (PLMD), צריכת אלכוהול/ סמים/ תרופות פסיכיאטריות שונות וכן במצבים בהם נכפה על המטופל להתעורר בבוקר בניגוד לרצונו.

אבחון התופעה לרוב מערב בדיקה גופנית ותיעוד הרגלי שינה ביומן שינה, ולעתים נדרשת גם בדיקה במעבדת שינה כדי לאתר מצבים שעשויים להוביל לתסמונת – כגון דום נשימה בשינה או תסמונת רגליים מחזוריות בשינה.

הבעיה על פי רוב שפירה ואינה דורשת טיפול, אולם במצבים בהם נדרש טיפול – יש להתאימו לגורם שהוביל להפרעה, וכן להימנע מחסך שינה ומלחץ שמחמירים את התופעה.

במקרים קיצוניים בלבד ניתנות תרופות מקבוצת הבנזודיאזפינים שמפחיתות את תדירות התופעה.  

הליכה מתוך שינה

הליכה מתוך שינה (Sleepwalking) המכונה בעגה הרפואית גם 'סומנמבוליזם' (Somnambulism) היא הפרעת שינה שמערבת התנהגות לא רצונית של הליכה במהלך השינה.

לעתים המטופל המאובחן בהפרעה נוטה לקום תחילה מתוך שינה, לשבת על המיטה ולבהות בסביבה בבלבול ואז להתחיל ללכת, ולעתים מתחיל מיד בהליכה ולעתים אף בהליכה מהירה – כמעין בריחה ממשהו שמאיים עליו בחלום.

מטופלים עם התסמונת לרוב מוצאים עצמם במצבים מביכים כגון השתנה לפח זבל, יציאה החוצה דרך חלון הבית והזזת רהיטים, והם אף מצויים בסיכון להתנהגויות אלימות, לזלילה מתוך שינה, ובמצבים חריגים אף להתנהגויות קטלניות כמו נסיעה ברכב מתוך שינה – ואף נסיעה למרחקים ארוכים.

למטופלים לרוב קשה להקיץ משנתם, וכשהם מתעוררים – הם לרוב מבולבלים ואינם זוכרים כיצד התנהגו כשישנו ולעתים אף מפגינים אגרסיביות כלפי האנשים שמעירים אותם.

ההתנהגות לרוב נצפית בשליש הראשון של הלילה, ועשויה להימשך מספר לילות ברציפות.

כשהתופעה נצפית בקרב ילדים, היא לרוב מלווה בדיבור מתוך שינה, ועשויה להיות קלה – ולהתבטא בהליכה של הילד למיטת הוריו בשעת הלילה, אולם עשויה להיות קיצונית יותר ולערב את פתיחת הדלת ויציאה החוצה מהבית מתוך שינה.

השכיחות של הליכה מתוך שינה

בקרב ילדים בגילי 12-8 מדובר בתופעה שכיחה שעשויה להופיע בקרב 17% מהאוכלוסייה, לרוב בגרסה מתונה. התופעה לרוב חולפת מעצמה, אולם מאובחנת גם בקרב 4% מהבוגרים, ולעתים אף עלולה להתפתח לראשונה בגילי הבגרות.

הגורמים להליכה מתוך שינה

להליכה מתוך שינה קיימים מספר גורמים, ובמרכזם גורם גנטי – והסיכוי להתפתחותה גבוה פי 3-2 במשפחות שבהן קרוב מדרגה ראשונה שסובל מהתופעה.

כמו כן, ההפרעה עלולה להתפתח על רקע חסך בשעות שינה ומחלות שונות, לרבות פעילות יתר של בלוטת התריס (היפרתירואידיזם), פגיעת ראש, אנצפליטיס, מיגרנות, שבץ מוחי, תקופת קדם המחזור בחודשי אצל נשים, בטן נפוחה, מצוקה נפשית, דום נשימה בשינה, נסיעה ושינה במקומות לא מוכרים, צריכת אלכוהול, חשיפה לאור או רעש חריגים במהלך השינה וחום גבוה אצל ילדים.

אבחון הליכה מתוך שינה

תהליך האבחון כולל לרוב בדיקה גופנית אצל הרופא, תיעוד השינה ביומן שינה וכן בדיקה במעבדת שינה – בעיקר כדי לאבחן מצבים שעשויים לעודד את התופעה, ולעתים גם הפניה לבדיקות הדמיה שונות.

טיפול בהליכה מתוך שינה

הטיפול בהליכה מתוך שינה כולל הימנעות מחסך שינה, הפחתת לחץ, נקיטת אמצעי זהירות (כגון נעילת דלתות וחלונות) ובמקרים חריגים מתן של תרופות מקבוצת הבנזודיאזפינים.

במקרים בודדים הליכה מתוך שינה נובעת מאפילפסיה פרונטלית, ואז הטיפול יותאם בתכשירים נוגדי פרכוסים.

אצל ילדים קטנים – הליכה מתוך שינה נחשבת ללא מסוכנת ואינה דורשת טיפול תרופתי למעט פיקוח הורי ונעילת הדלתות והחלונות בבית במהלך הלילה.

ביעותי לילה

ביעותי לילה (Sleep Terrors) מהווים הפרעת שינה שמאופיינת בחלום בלהות, חרדה קיצונית ואי יכולת זמנית לחזור למודעות במהלך החלום.

ביעותי לילה נוטים להתרחש בשלבי השינה המוקדמים שמאופיינים בגלי שינה איטיים, ולא בשלב שנת החלום שבו תנועות העיניים מהירות. התופעה לעתים מלווה בצעקות במהלך הלילה מתוך שינה וכן בתנועות אלימות ללא מודעות מתוך שינה ולעתים אף בדיבור שאינו ברור לסביבה.

כשמטופל מתעורר מביעותי לילה – הוא לרוב אינו זוכר את הביעות שחווה, אולם עשוי לזכור חלקים ממנו, ובעיקר חווה תחושת סיכון ופחד, ולעתים נדרש זמן רב להתאושש מתחושה זו.

ביעותי לילה שכיחים בגילי הילדות ועשויים לפגוע בכ-6.5% מהילדים, ולרוב מתחילים בגילי 12-4. ולעתים מלווים בדיבור או הליכה מתוך שינה.

הגורמים להפרעת ביעותי לילה

מחקרים העלו כי קיים גורם גנטי לביעותי לילה והם שכיחים במשפחות בהן קרוב משפחה מדרגה ראשונה שסבל מהתופעה.

כמו כן, התופעה שכיחה יותר בקרב בוגרים שמאובחנים עם הפרעות פסיכיאטריות שונות, לרבות הפרעה ביפולארית (דו קוטבית), חרדה ודיכאון מסוגים שונים – אם כי בגילי הילדות לא נמצא קשר בין מצוקה נפשית לתופעה.

כמו כן, ההפרעה עלולה להתפתח על רקע חסך בשעות שינה ומחלות שונות, לרבות פעילות יתר של בלוטת התריס (היפרתירואידיזם), פגיעת ראש, אנצפליטיס, מיגרנות, שבץ מוחי, תקופת קדם המחזור בחודשי אצל נשים, בטן נפוחה, מצוקה נפשית, דום נשימה בשינה, נסיעה ושינה במקומות לא מוכרים, צריכת אלכוהול, חשיפה לאור או רעש חריגים במהלך השינה וחום גבוה אצל ילדים.

אבחון של הפרעת ביעותי לילה

לרוב כשמדובר בביעותי לילה ספורים, אין צורך בתהליך אבחנתי מוסדר, ומההורים נדרש בעיקר לנחם את הילד ולהרגיעו.

כשמדובר בביעותי לילה חוזרים – תהליך האבחנה כולל בדיקה פיזית ותיעוד של השינה ביומן שינה, ולעתים בדיקה במעבדת שינה בעיקר כדי לאבחן מצבים שעשויים לעודד את התופעה, ולעתים גם הפניה לבדיקות הדמיה שונות.

הטיפול בהפרעת ביעותי לילה

אצל ילדים ביעותי לילה לרוב חולפים עם המעבר לגיל ההתבגרות. אצל מבוגרים הטיפול לרוב דורש זיהוי של הבעיה הפסיכיאטרית שהובילה לתופעה וטיפול בה – כדי להפחית את הסיכון למצב זה, ובכל מקרה הפחתת מתחים ודחק על פי רוב מקלים על התופעה.

בדומה להתעוררויות מבולבלות והליכה מתוך שינה, גם כאן הימנעות מחסך שינה חשובה, ולעיתים נדרש טיפול בבנזודיאזפינים (שלושת מצבים אלה מקורם באותה פתו-פיזיולוגיה של "התעוררות בלתי שלמה").

הרטבת לילה

הרטבת לילה (Bedwetting או בשפה הרפואית 'אנורזיס', Enuresis) – המתבטאת במתן שתן במיטה מתוך שינה – היא הפרעת שינה שנגרמת מהכישלון להתעורר כששלפוחית השתן מלאה וריקונה תוך כדי שינה.

היכולת להתאפק במתן שתן מתוך שינה לרוב נרכשת בין גיל 18 חודש לשלוש שנים, אך ילדים רבים ממשיכים לעתים להטיל שתן בלילה לעתים רחוקות, והרטבת לילה מוגדרת כהפרעת שינה רק כשהיא מתרחשת לפחות פעמיים בשבוע בקרב ילדים מעל גיל חמש.

הגורמים להרטבת לילה

באופן נורמלי, בגוף מיוצר ההורמון 'ואסופרסין' (vasopressin ) המופרש בעיקר בלילה, אשר מפחית את ייצור השתן בכליות, ולמעשה מקל על יכולת ההתאפקות במתן שתן בלילה. ישנם ילדים שחווים הפרעה בהפרשה המוגברת של ההורמון בשעות הלילה, ולכן צוברים כמויות גבוהות של שתן בלילה ונוטים להרטבת לילה.

מעבר לכך, מחקרים זיהו גורמי סיכון נוספים להרטבת לילה, לרבות הפרעת שינה נוספת, מצוקה נפשית, מצב רפואי כגון זיהומים בדרכי השתן, שימוש בתרופות ושימוש בסמים.

הרטבת לילה ראשונית, שמאפיינת ילדים שלא חוו תקופת יובש ארוכה משישה חודשים – ברוב המקרים נגרמת על רקע גופני ולא נפשי (במעל ל-90% מהמקרים), ושכיחותה נאמדת בכ-10% מהילדים בגיל 6, 7% בגיל 7, 5% בגיל 10, 3% בגיל 12 ו-2%-1% בגיל 18, והיא שכיחה יותר בקרב בנים בהשוואה לבנות. 

הרטבת לילה שניונית שהחלה לאחר תקופה שבה הילד היה יבש מעל לשישה חודשים בלילות – לרוב נגרמת על רקע מתח נפשי.

אבחון הרטבת לילה

אבחון הרטבת לילה כולל בדיקה גופנית ותיעוד השינה ומועדי מתן השתן ביומן שינה לתקופה מוגבלת, והפניה לבדיקות שתן במעבדה ולעתים אף לבדיקות הדמיה ובדיקה במעבדת שינה – כדי לזהות מצבים שעשויים להוביל להתפתחות התופעה.

טיפול בהרטבת לילה

הטיפול בהרטבת לילה כולל במקרים מסוימים טיפול בבעיה שהובילה לתופעה.

טיפולים התנהגותיים המומלצים להרטבת לילה כוללים טיפולים בשיטות של חיזוק חיובי לילדים על אי הרטבה בלילה, הערת הילד בלילה כדי שיטיל מימיו בשירותים, הגבלת נוזלים בשעות אחר הצהריים והערב לפני השינה והצבת פעמון שמתריע כשהסדין נרטב ומעירה את בני המשפחה.

במצבים בהם הטיפול ההתנהגותי אינו מסייע – ניתן להסתייע בטיפול תרופתי בהרטבת לילה, בין השאר בתרופה דסמופרסין הניתנת בתרסיס לאף ובטבליות, המהווה תרופה נוגדת השתנה שדורשת במקביל הפחתה בצריכת הנוזלים, תרופות אנטיכולינרגיות שמשפיעות על הפחתת כיווץ שרירי השלפוחית, המשמשות גם לטיפול בשלפוחית רגיזה, לרבות אוקסיבוטימין והיוסציאמין וכן אנטיביוטיקה שמטפלת בזיהומים בדרכי השתן שעשויים להוביל לתופעה. 

במצבים קשים נדרש לעתים ניתוח לטיפול בהרטבת לילה לתיקון אבנורמליות מבניות בשלפוחית השתן או למצבים קשים של דום נשימה בשינה.

נוקטוריה (השתנה לילית)

לצד הרטבת לילה במיטה קיימת הפרעת שינה נוספת המכונה 'נוקטוריה' (Nocturia) – השתנה לילית, המלווה בצורך של המטופל לקום במהלך הלילה ולהטיל את מימיו באופן שפוגע ברצף השינה, לעתים לצד צורך דחוף במתן שתן במהלך היום על רקע שלפוחית רגיזה.

אבחון נוקטוריה

תופעה זו לרוב מחמירה עם הגיל. מהלך אבחונה כולל תיעוד שינה והרגלי מתן שתן ביומן מיוחד ולעתים הפניה לבדיקות שתן בניסיון לברר האם קיים זיהום שמוביל לתופעה.

טיפול בנוקטוריה

הטיפול כולל טיפול התנהגותי, בין השאר בהגבלת השתייה בשעות הערב והלילה, מנוחות אחר הצהריים, שינה עם רגליים מורמות וחבישת גרבי לחץ שמונעות צבירת נוזלים בשלפוחית, ולעתים נדרש טיפול בתרופות מקבוצת האנטיכולינרגים להפחתת תסמיני שלפוחית רגיזה ותרופות נוספות המשמשות גם להרטבת לילה.

עוד על השתנה לילית (נוקטוריה)

אכילה מתוך שינה

אכילה מתוך שינה (Sleep Related Eating Disorder – ובקיצור SRED) היא הפרעה שמאופיינת בזלילת יתר בלילה של אוכל ומשקאות במהלך השינה ותוך מודעות חלקית בלבד, ללא שליטה בנעשה. לרוב הנטייה של הסובלים מהתופעה לצרוך מזונות ומשקאות עתירי סוכר וקלוריות. התקף הזלילה לרוב נמשך דקות ספורות בלבד. במקרים אלה המטופל חשוף לסיכונים כגון חתכים מסכינים והבערת אש בגז בלילה מבלי שידע, ובבוקר נוטה למצוא את המטבח מבולגן.

התופעה לרוב פורצת בגילי העשרים לחיים ושכיחה בעיקר בקרב נשים (65% עד 80% מהמאובחנים הם נשים). התופעה למעשה נלווית להליכה מתוך שינה, והיא עלולה להתפתח על רקע הפרעות שינה או מחלות כרוניות/ תרופות שונות.

יש להבחין בין התופעה לבין תסמונת אכילה לילית (NES) – שבה האכילה נעשית תחת מודעות מלאה של המטופל.

הטיפול באכילה מתוך שינה

הטיפול דורש לעתים התאמת תרופות לגורם שהוביל לבעיה וכן הקפדה על שינה מספקת בלילה, שכן חסך בשעות שינה עלול להחמיר את ההפרעה.

הפרעת התנהגות בשנת REM

הפרעת התנהגות בשנת REM (REM sleep Behavior Disorder ובקיצור RBD) היא הפרעת שינה שמאופיינת בהתנהגות חריגה במהלך שנת החלום – שנת REM אשר מאופיינת בתנועות עיניים מהירות, כשהמטופל למעשה מתנהג בהתאם למה שהנו חולם, באפיזודות שעשויות להיות קלות אך לעתים מלוות בסיכון על רקע התנהגות לא מודעת בלילה, ואף עלולות להיות אלימות כלפי הסביבה.

אנשים עם הפרעה זו לרוב אינם נוטים ללכת מתוך שינה או לעזוב את החדר, אך עשויים לבצע התנהגות פתאומית, למשל נפילה מהמיטה בניסיון לתפוס כדור במהלך חלום.

התופעה לרוב מתפתחת בקרב גברים מעל גיל 50, ופחות שכיחה בקרב נשים וילדים. היא עשויה להתלוות להפרעות שינה אחרות או מחלות נוספות כגון שבץ מוחי או שימוש בתרופות מסוימות, על רקע חסך בשינה או צריכת אלכוהול.

אבחון התופעה דורש לרוב בדיקה במעבדת שינה, בין השאר גם על רקע הקשר להפרעות שינה אחרות שעשויות להוביל להתפתחות הפרעה זו או להיגרם כתוצאה ממנה.

הטיפול בהפרעת התנהגות בשנת REM

הטיפול לרוב ניתן בתרופת ההרגעה קולנאזפאם (קלונקס) ובשילוב עם המלצות לשיפור היגיינת השינה והתאמת חדר השינה להתמודדות עם התנהגות חריגה זו.

שיתוק לילה

שיתוק לילה (Sleep Paralysis) היא הפרעה שמלווה באפיזודות קצרות של שיתוק ביכולת הנעת הגוף/ דיבור בעת ההירדמות ו/או היקיצה משינה. בעוד שבאופן נורמאלי – המוח משדר לגוף להיות במצב של שיתוק גפיים בעת השינה כאמצעי הגנה הישרדותי – מצב הרפואי המכונה 'אטוניה', אצל אנשים שסובלים מההפרעה מצב זה מתרחש גם בזמן שהמטופל ער – בשלבי ההרדמות ו/או היקיצה.

התופעה אינה נחשבת למסוכנת במיוחד, ולרוב מופיעה לראשונה בגיל הנעורים ונמשכת לגילי 30-20. לפי עבודות, שכיחותה נעה בין 5% ל-40% בגילים הצעירים.

הטיפול בשיתוק לילה

התופעה דורשת טיפול בעיקר כשהאדם אינו מסוגל להירדם על רקע השיתוק שהוא חווה, מה שמוביל לחסך בשעות שינה ותחושת עייפות במשך היום. הטיפול במצבים אלה מערב לרוב נטילת נוגדי דיכאון שמשפיעים על צמצום זמן שנת החלום באופן שמוביל לירידה בשכיחות התופעה.

סיוטי לילה

סיוטים (Nightmares) מהווים הפרעת שינה שמתבטאת בחרדה מפני חלומות מפחידים (סיוטים) שפוגעת ביכולת להירדם. בהבדל מביעותי לילה שמאפיינים את שלבי השינה הראשונים, סיוטי לילה הם חלומות שמתרחשים בשנת החלום – שנראים מוחשיים וכוללים מצבים מלחיצים שמעוררים חרדה, כעס, מבוכה, גועל ו/או תחושות שליליות אחרות.

כשמתעוררים מסיוט לילה – לרוב נוטים לזכור את פרטיו. סיוטי לילה הם תופעה רווחת לכל אדם, ולעתים עשויים לבטא תקופת לחץ או חסך בשעות שינה. בילדות התופעה שכיחה במיוחד, וכמחצית מהילדים בגילי 6-3 חווים סיוטי לילה שגורמים להם להעיר את הוריהם.

הטיפול בסיוטי לילה

הטיפולים בתופעה כוללים תמיכה נפשית, בעיקר במספר שיטות שהוכחו כיעילות במצבים של סיוטי לילה חוזרים, לרבות הקהיה שיטתית – חשיפה מדורגת לתוכן החלום המפחיד במטרה להפחית את התגובה הרגשית לחלום, וכן טיפולים להפחתת לחצים.

תסמונת הראש המתפוצץ

תסמונת הראש המתפוצץ (Exploding Head Syndrome – ובקיצור EHS) היא תסמונת שמתבטאת ברעש חזק שהמטופל מדמיין בשלב ההירדמות, כשהוא שוכב במיטה אך לפני שנרדם. הרעש עשוי להיתפס כפצצה חזקה או כצלצול מצילתיים, והוא גם עשוי להופיע בעת יקיצה באמצע הלילה.

הרעש המדומיין פתאומי ועלול להיתפס על ידי המטופל כהתקף חרדה, התקף לב או שבץ מוחי. לעתים הרעש מופיע באופן חד פעמי ולעתים מופיע כמה פעמים בלילה או כמה לילות ברצף, ולעתים הוא מלווה גם בכאב ראש חד, בחיזיון של הבזקי אור ו/או בהתכווצות שרירים.

הסיבה לתופעה אינה ברורה, והיא נוטה להופיע יותר בתקופות לחץ ועייפות, וייתכן כי קשורה גם לחסך בשעות שינה. התופעה יכולה להופיע כבר מילדות, ולרוב פורצת בגילי הבגרות, בגיל 58 בממוצע, ושכיחה יותר בקרב נשים.

הטיפול בתסמונת הראש המתפוצץ

הטיפול ניתן לרוב בהפחתת לחצים והקפדה על שעות שינה מספקות ולעתים מותאם גם טיפול בתרופה נוגדת הדיכאון קלומיפראמין שנמצאה יעילה בחלק מהמקרים.

דיבור מתוך שינה

דיבור מתוך שינה (Sleep Talking) היא הפרעת שינה נוספת הדומה ל'הליכה מתוך שינה', אם כי פחות מסוכנת. הדיבור מתוך שינה של הסובלים מהתופעה לרוב נשמע בקול רם, ולעתים הוא מובן אך לעתים מבולבל. לעתים הדיבור כולל תוכן וולגארי או אלים.

עדיין לא ידוע למדע האם דיבור מתוך שינה קשור בחלומות, שכן הוא עשוי להופיע גם בשלב שנת החלום וגם בשלבי השינה המוקדמים המאופיינים בשינה עמוקה יותר. התופעה רווחת ביותר בגילי הילדות בקרב כמחצית מהילדים וכן מופיעה לפי הערכות בקרב 5% מהבוגרים. התופעה מוגדרת כפאראסומניה, אך אינה נחשבת לקלינית ואינה דורשת טיפול.

מגע מיני מתוך שינה

מגע מיני מתוך שינה (סקסומניה, Sexsomnia) היא הפרעה שמערבת קיום יחסי מין ללא מודעות, במהלך השינה, לרוב בשלב השינה העמוקה שאינם מאופיינים בתנועות עיניים מהירות (non REM).

למרות שהפרטנרים עמם מקיימים המטופלים יחסי מין רואים אותם כערים, המטופלים עצמם אינם זוכרים בבוקר למחרת את החוויה המינית. במקרים מסוימים התופעה מוצגת בבתי משפט כהסבר למקרים של תקיפה מינית ואונס.

אבחון התופעה מערב לרוב בדיקות לפעילות החשמלית המוחית (EEG) ובדיקת שינה במעבדת שינה (פוליסומנוגרפיה).

הטיפול במגע מיני מתוך שינה

הטיפול כולל שינוי הרגלי חיים – לרבות הפחתת לחצים וחרדות וטיפול זוגי ותרופות פסיכיאטריות ובייחוד קלונאזפאם – תרופת הרגעה מקבוצת הבנזודיאזפינים. 

הפרעות תנועתיות בשינה

הפרעות של תנועתיות בשינה (Sleep Movement Disorders) הן קבוצה של הפרעות שמתבטאות בתנועתיות לא תקינה בשלבי ההירדמות ומהלך השינה מסיבות שונות. הפרעות אלו עשויות לגרום לקושי בהירדמות או בשמירה על שינה איכותית ולחסך בשעות שינה שעלול להוביל לבעיות רפואיות ונפשיות.

תסמונת הרגליים חסרות המנוחה

תסמונת הרגליים חסרות המנוחה/ הרגליים העצבניות (Restless Legs Syndrome) היא תסמונת נוירולוגית השייכת להפרעות תנועתיות בשינה, אשר מובילה לצורך להניע את הרגליים על רקע תחושה אקוטית של כאב/ צריבה/ בעירה בתוך הרגל – תופעה שמתרחשת לרוב במהלך שכיבה או ישיבה ממושכת. תחושות אלה לרוב מתעצמות בשעות הערב והלילה כשהולכים לישון, מה שעלול לפגוע משמעותית בשינה, ומוביל לקטלוג התופעה כהפרעת שינה. המטופל שסובל מהתופעה לרוב נוטה לקום מהמיטה ולהניע במהירות את הרגליים כדי שהכאב יחלוף, אך התחושה עשויה לחזור במידה וישכב שוב.

לעתים כשהתופעה אינה מטופלת כראוי, היא מחמירה עם הזמן והתחושה הלא נעימה ברגליים חוזרת לעתים תכופות יותר.

התופעה רווחת בעיקר בקרב מבוגרים מעל גיל 45, והסיכון להתפתחותה בקרב נשים גבוה פי 2 בהשוואה לגברים.

תסמונת הרגליים חסרות המנוחה בעלת מרכיב גנטי, והסיכון להתפתחותה גבוה יותר עד פי 6 אצל אנשים עם קרוב משפחה מדרגה ראשונה שסובל מהתופעה.

מחקרים העלו כי התופעה עשויה להתפתח או להחמיר על רקע מצבים רפואיים שונים, לרבות מחסור בברזל וכן סוכרת – על רקע פגיעה בכלי הדם הקטנים והעצבים. התופעה גם עשויה להתפתח על רקע הריון ולרוב חולפת לאחר הלידה.

כמו כן ישנן תרופות שמחמירות את התסמונת, לרבות נוגדי דיכאון, כדורי שינה, תרופות לטיפול באלרגיה כגון אנטיהיסטמינים ותרופות הפועלות לחסימת קולטנים לדופמין במוח (אנטגוניסטים לדופמין) כגון תרופות נוגדות בחילה.

תהליך האבחון נסמך על דיווחי המטופל לצד בדיקה פיזית של הרופא ותיעוד השינה ביומן שינה וכן דורש בדיקות מעבדה שונות, לרבות לרמות הברזל בדם.

הטיפול בתסמונת רגליים חסרות מנוחה

הטיפול בתופעה כולל טיפול התנהגותי שהוכח כיעיל, ובכלל זה הקפדה על פעילות גופנית סדירה שמסייעת בהקלה על התסמינים, שיטות להפחתת לחצים, טבילת הרגליים במים חמימים או מסאז' לרגליים וכן גמילה מעישון (ניקוטין) והימנעות מקפאין ואלכוהול שמהווים חומרים שעלולים לגרות את התפתחות התופעה או החמרתה.

כמו כן, ישנן תרופות שיעילותן הוכחה לתסמונת הרגליים חסרות המנוחה, לרבות תרופות המהוות אגוניסטים לכימיקל הדופמין במוח, שנקשרות לקולטנים לדופמין ומחליפות את פעילותו – בהן תרופות לפרקינסון כדוגמת פרמיפקסול-סיפרול, סינמט ו-L--דופא; כדורי שינה שמסייעים בהשראת שינה; תרופות נוגדות אפילפסיה; תרופות מקבוצת האופיאטים לרבות קודאין ואוקסיקודון – אם כי השימוש בהן לא מומלץ לאורך זמן על רקע הסיכון להתמכרות; ובמקרים המאובחנים עם מחסור בברזל – נטילת תוסף ברזל.

תסמונת תנועות גפיים מחזוריות

תסמונת תנועות גפיים (רגליים) מחזוריות (Periodic Limb Movements Syndrome – ובקיצור PLM) היא תסמונת שמתבטאת בתנועות מחזוריות של שרירי הגפיים, לרוב בשתי הרגליים, הכוללות כיווץ והרפיה של השרירים, שעשויות להופיע במהלך השינה בשכיחות גבוהה יותר, ולעתים אף בעירות.

כשהתופעה מתרחשת בשינה, היא לרוב מופיעה באפיזודות שנמשכות בין דקות בודדות לשעה, כשתנועת הגפיים מתרחשת אחת ל-40-20 שניות בכל אפיזודה, ולרוב באופן שאינו משפיע על מהלך השינה ואינו בעל משמעות קלינית. עם זאת, כשהתופעה מפריעה לשינה ומובילה לחסך בשעות שינה וכך משפיעה על התפקוד במשך היום, לרבות בירידה בקשב וביכולת הזיכרון, בתחושות דיכאון ועייפות – היא מוגדרת כהפרעת שינה.

התופעה נפוצה בקרב כשליש מהמבוגרים מעל גיל 60, ולעתים נגרמת על רקע מחסור בברזל או הפרעת שינה אחרת – ובעיקר תסמונת הרגליים חסרות המנוחה, נרקולפסיה, הפרעת התנהגות בשנת REM ואכילה מתוך שינה, פגיעה בחוט השדרה, מחלה עצבית ניוונית מסוד Multiple System Atrophy ותרופות שונות, לרבות נוגדי דיכאון, תרופות החוסמות את הקולטנים לדופמין כגון תרופות לחרדה וכן ליתיום המשמש כתרופה פסיכיאטרית. יש עבודות שונות שמצביעות על עלייה בסיכון לתופעה בקרב חולים במחלות כליה, פרקינסון, הפרעות קשב וריכוז, טרשת נפוצה, פוסט טראומה וכן במהלך הריון.

אבחון התופעה דורש תיעוד ביומן שינה ולרוב כרוך גם בבדיקה במעבדת שינה כדי לצפות במטופל באופן שמעיד על אפיזודות של תנועות הגפיים מתוך שינה.

הטיפול בתסמונת תנועות גפיים מחזוריות

הטיפולים בתופעה כוללים בעיקר תרופות המשמשות גם לטיפול בתסמונת הרגליים חסרות המנוחה, ובעיקר תכשירים מקבוצת ה'אגוניסטים לדופמין' דוגמת פרמיפקסול - סיפרול.

התכווצויות בשרירי הרגליים בלילה

התכווצויות בשרירי הרגליים בלילה (Sleep Leg Cramps) היא הפרעת שינה שמתבטאת בתחושה חדה ועוצמתית של כאב אקוטי ברגל או בכף הרגל על רקע התכווצות שרירים והתקשחותם, בשלב ההרדמות או באופן שמעיר מהשינה.

ההתכווצויות עשויות להימשך שניות בודדות עד דקות ארוכות, ומלוות בכאב שעשוי להימשך מספר שעות – אשר מוקל לרוב על ידי מתיחות בשריר הכואב/ עיסוי הרגל/ הנעת הרגל הפגועה/ חימום הרגל הפגועה. במצבים מסוימים הכאבים ברגליים מקשים על המטופל להירדם.

התופעה עשויה להתרחש בכל גיל אך שכיחה בעיקר בגיל המבוגר, וכשני שליש מהמבוגרים מעל גיל שישים סובלים מהתקף התכווצות בשרירי הרגליים לפחות פעם בחודשיים. בגילי הילדות והנעורים כ-7% סובלים מהתכווצויות ברגליים, אם כי בתכיפות פחות שכיחה. התופעה מאפיינת בעיקר חולים כרוניים שמאובחנים עם סוכרת, מחלות כלי דם, מחלות עצב/ שריר ותסמונות מטבוליות שונות, וכן על רקע התייבשות, שימוש בתרופות מסוימות, הפרעות אנדוקריניות בהפרשת הורמונים והפרעות שפוגעות ביכולת התנועה.

אבחון התופעה לרוב אינו כרוך בבדיקות מיוחדות למעט בדיקות שמטרתן איתור בעיות רפואיות נלוות.

הטיפול בהתכווצויות בשרירי הרגליים בלילה

הטיפול היעיל ביותר לתופעה הוא בהקפדה על פעילות גופנית סדירה שמשלבת מתיחות של שרירי הרגליים.

הפרעות תנועה ריתמיות הקשורות לשינה

הפרעות תנועה ריתמיות הקשורות לשינה (sleep related Rhythmic Movement Disorder ובקיצור RMD) היא תופעה שמתרחשת בשינה המערבת תנועות מרובות של הגוף, שנצפית בעיקר בקרב ילדים, ולעתים מלווה בהשמעת קולות.

קיימות שלוש תנועות שכיחות אפשריות: האחת היא של טלטול הגוף בזמן עמידה על הברכיים או הידיים, השנייה היא של דפיקת הראש במזרן או בכרית – לרוב כשהילד שוכב על הבטן, והשלישית היא של סיבוב הראש לשני הצדדים כשהילד שוכב על הגב. לעתים התופעה מלווה גם בתנועות טלטול ודפיקה של הרגליים.

התופעה עשויה להטריד את הורי הילד, אם כי לא קיימים תיאורים בספרות הרפואית של פגיעות עצמיות בקרב ילדים שמתמודדים עמה.

התופעה עשויה להתרחש גם בערות אך לרוב מופיעה בשלבי ההירדמות או בשינה – ויכולה להופיע בכל אחד משלבי השינה.

לפי עבודות, בגיל תשעה חודשים מתמודדים עם התופעה מעל למחצית מהפעוטות (59%), ובכלל זה טלטול הגוף (43%), דפיקת הראש (22%) והנעת הראש (24%). רוב הילדים שמתמודדים עם התופעה אינם זקוקים לתהליך אבחנתי מקיף. במקרים בהם התנועות מפריעות לילד בשנתו – ניתן לטפל בו בכדורי שינה לתקופות קצובות.

חריקת שיניים

חריקת שיניים (ובעגה הרפואית 'ברוקסיזם', Bruxism) מסווגת כהפרעת תנועתיות בשינה המתבטאת בחיכוך של השיניים במהלך השינה. לעתים התופעה מלווה בקיבוע של הלסת בשינה, מה שעשוי להוביל לקולות השיניים המתחככות.

ההפרעה עלולה לגרום עם הזמן לשחיקת שיניים ונזק דנטאלי משמעותי. חריקת השיניים עשויה להשתנות בתכיפותה מלילה ללילה ולהופיע בכל אחד משלבי השינה, אם כי היא שכיחה בעיקר בשלבים הראשונים של שינה עמוקה (ללא תנועות עיניים מהירות, non REM), והיא עלולה להגיע עד כדי מאות אירועי חריקה בלילה אחד. התופעה גם עלולה לפגוע באיכות השינה, אם כי רק במצבים נדירים היא גורמת למטופל להקיץ משנתו.

הסיבה לתופעה אינה ידועה, אך ההערכות כי היא נגרמת משילוב של גורמים גנטיים, פיזיולוגיים ופסיכולוגים, ובעבודות נמצא כי התופעה מוחמרת במצבי לחץ, בקרב אנשים עם אישיות אגרסיבית, תחרותית או היפראקטיבית, או שעלולה להתפתח כתופעה נלוות למחלות מסוימות כגון אלצהיימר, פרקינסון, אפילפסיה, צרבת, הפרעת קשב וריכוז או ו/או הפרעת שינה אחרת, וכן על רקע שימוש בתרופות מסוימות, בעיקר נוגדי דיכאון, וכן עישון סיגריות, שתיית משקאות אלכוהוליים וצריכה מוגברת של קפאין.

אבחון התופעה מתרחש לרוב בבדיקת שיניים שיגרתית אצל רופא השיניים, כשנצפים סימנים לשחיקת השיניים, ובמקרה הצורך יומלץ למטופל לפנות לרופא שינה להמשך בירור.

הטיפול בחריקת שיניים

ברוב המקרים, לרבות בקרב ילדים, התופעה אינה דורשת טיפול, אך במצבים קשים מוצעים טיפולים בסדים לשיניים שמונעים את חיכוכן, בתיקון דנטלי של משטחי השיניים המשמשים ללעיסת מזון, טיפולים נפשיים והתנהגותיים להפחתת לחצים, לרבות בשיטת ביו-פידבק, ושימוש בתרופות מסוג 'משחררי שרירים', נוגדי חרדה וכן הזרקת בוטוקס לשרירי הלעיסה שמחזיקים את הלסת – טיפול שנמצא יעיל לחלק מהמטופלים שאינם מגיבים לטיפולים אחרים.

הפרעות שינה נוספות

קיימות הפרעות שינה נוספות שאינן ניתנות לסיווג בקטגוריות המקובלות.

סומניפוביה

'סומניפוביה' (Somniphobia) היא חרדה מהירדמות ומשינה, תופעה המלווה בהתקפי חרדה ו/או התקפי פניקה בשעות הלילה או בשלבי ההרדמות.

לעתים מקור התופעה בהפרעת שינה אחרת – כגון שיתוק לילה או סיוטי לילה או על רקע הפרעה נפשית אחרת כגון פוסט טראומה.

הטיפול בסומניפוביה

הטיפולים שהוכחו כיעילים כוללים טיפול התנהגותי-קוגניטיבי, טיפול נפשי בחשיפה מדורגת למקור החרדה ונוגדי חרדה מקבוצת הבנזודיאזפינים ותרופות הניתנות באופן אקראי/ מזדמן מקבוצת חוסמי בטא, המשמשות גם לטיפול בלחץ דם גבוה, אשר מפחיתות את התסמינים הפיזיים של חרדה.

מחלת השינה

'מחלת השינה' (Sleeping Sickness) – מחלה זיהומית שמועברת על ידי זבוב הצ'ה צ'ה  ומכונה גם 'טריפנוסומיאזיס' (Tripanosomiasis).

מחלה זו שכיחה בעיקר ביבשת אפריקה, אשר מובילה לשורת תסמינים פיזיים וקוגניטיביים, ובכללם שינה מופחתת בלילה והירדמות במהלך היום – עד כדי חוסר יכולת להעיר את החולה ולעתים אף הירדמות תוך כדי פעילות, למשל בזמן האכילה.

לפי ארגון הבריאות העולמי (WHO) המחלה התפרצה לאחרונה באפריקה משנת 1970 – התפרצות שארכה עד סוף שנות ה-90.

הטיפול במחלת השינה

קיימים טיפולים תרופתיים למחלות זיהומיות המשמשים כטיפול למאובחנים במחלה, ומשתנים בהתאם לשלב המחלה, לרוב התרופות פנטמידין וסורמין בשלב הראשון והתרופות מלרסופרול, אפלורניטין וניפורטימוקס לשלב השני, וכן פקסינידזול לשני שלבי המחלה, אך לכל התרופות תופעות לוואי מורכבות שעשויות להיות קשות, ובשנים האחרונות נמשכים  המחקרים בעולם לפיתוח תרופה יעילה וחיסון למניעת הידבקות.

*פרופ' גיורא פילר הוא מנהל מערך רפואת השינה במחוז חיפה של שירותי בריאות כללית ומנהל מחלקת ילדים במרכז הרפואי כרמל

עדכון אחרון: ספטמבר 2020