וואי, אני גם בסרטים מפסח... כבר הרבה זמן... לא רוצה להינעל בשירותים ולהקיא, אף אחד פה לא יודע.. לא רוצה שישימו לב, וגם לא רוצה לצום... אני עדיין במלחמות על מעדן ליום. אין לי עדיין תפריט. מה עושים???

תודה רבה על האיכפתיות לתת לנו טיפים לקראת החג המעצבן...

מתה שכבר יעבור, אני בלחץ עוד מתחילת חודש ניסן על החג הזה, שייגמר כבר,

אני מקיאה רק מהלחץ, לא מקנא בי בחג... פחד איימים... מקווה שאצליח לצום ולא אצטרך להקיא, עדיף לא לאכול מלהקיא! אנסה להשתמש כאן בטיפים, תודה רבה מיכל!

מאוד נחמד לראות כתבה כזאת שמדברת בדיוק על כל החששות שלי מהחג וליל הסדר.

שמחה לראות שיש הצדקה לפחד שלי ושאני לא יחידה.

כל כך הייתי רוצה לעבור כבר את כל החג הזה והשבוע שכולו מלא באוכל.. שהוא לא שגרתי.

תודה רבה!

אני מבינה שאת לא מזדהה עם תחושת המתח המלווה את ערב החג, שזה כמובן נפלא.

יחד עם זאת, מניסיוני בהחלט יש כאלה שכן חווים מתח רב סביב הארוע, שמתחיל אפילו כשבוע קודם לכן.

האם מניסיונך תוכלי להציע כיצד להתמודד עם התחושות האלה שבכל זאת קיימות אצל מי מהגולשים? האם את חושבת שגישה אחרת, שונה, יכולה לעזור יותר?

אשמח מאד להיתרם מהידע והניסיון שלך,

חג שמח,
מיכל

מגננה ותוקפנות הם לא רק שליליים. כולנו צריכים קצת מהם.

למשל, תוקפנות גם יכולה להפוך לאסרטיביות בריאה.

צר לי לשמוע שפרשת מהטיפול, אני מרגישה שיש לך עוד דרך לעבור. אני משערת שבבוא היום שתרגישי שזה הזמן הנכון תחזרי, ואז תוכלי לבדוק יותר לעומק מפני מה את מתגוננת...

תודה על התשובה.
אני כבר לא נמצאת בטיפול פסיכולוגי,"פרשתי" מזה.
וכן אני מרגישה במעין קיפוח כלשהו ליד הרזות יותר או ליד כל דבר בערך .. אני תמיד מוצאת דרכי התמודדות אבל לפני הכל זה מגננה ותוקפנות את בטח רואה את זה בטון דיבור שלי.
מתנצלת אם דבריי פגעו ונשמעו באמת תוקפים . לא היתה כוונה .

הי נוי,
ראשית מניסיוני האמירות והשאלות אשר נחוות כמתקפה לא מתייחסות רק למשקל. גם שאלה כמו מה את עושה בחיים? יש לך חבר? איך בלימודים? עלולות להיחוות כמתקפה אצל מי שתחומי חיים רבים נפגעים אצלה כתוצאה מהפרעת האכילה. אם כן, לשאלתך, לא, הכוונה היא לא רק למי שסובלת מתת משקל אלא לכל מי שסובלת מהפרעת אכילה והתעניינות נחווית אצלה כביקורת או נגיעה בפצעים פתוחים. 
שנית, בנימה אישית אליך - זאת לא הפעם הראשונה שאת מתייחסת בתחושות נחיתות מול מי שסובלת מאנורקסיה או תחושות קיפוח. אני רוצה להציע לך בטיפול האישי שלך לבדוק את הנושאים האלה. למה מתעוררת בך כה בעוצמה תחושה כזאת של נחיתות וקיפוח? האם הדבר מוכר לך אך ורק סביב הפרעת האכילה או שמא במחשבה מעמיקה את יכולה לזהות שחוויות דומות קורות לך גם בלימודים, מול האחים אם יש, מול ההורים וכד'. כוונתי לומר שלהרגשתי לא יהיה נכון רק לענות לך בצורה עניינית וקונקרטית אלא להזמין אותך לחקירה ולהבנה עצמית גדולה יותר, שבסופו של דבר תעזור לך להבין את עצמך ולצאת מלופים הרסניים. אשמח לשמוע מה דעתך על הכיוון שהצעתי.
בהערכה,
מיכל

 אם רק היה אפשר להקפיא את הזמן,
המעגל שנה הזה רק מוסיף עוד קשיים כל פעם מחדש, כאילו השגרה עצמה לא קשה דיה.
ונדמה שכל פעם סף היכולת נמתח מחדש, ונקרע מחדש. מתפורר עד שלא ניתן כבר לאחות. 

היי,
אני אמנם לא אשת מקצוע, אבל אני לא חושבת שהטיפים עזרה מיועדים אך ורק לבנות רזות באופן קיצוני.
בערב החג יש שפע ומגוון רחב של מאכלים ואני מאמינה שבנות הנלחמות בבולימיה נמצאות בחרדה לקראת הארוחה, שמא אינן יצליחו לשלוט באכילתן או שלחילופין מהחשש לא יגעו בדבר. 
מעבר לכן, מפגש משפחתי כשלעצמו עלול לעורר מתח וכשהוא מלווה בארוחה - פי כמה וכמה.
אמירות של בני המשפחה אולי לרוב פונות לבנות אנורקטיות, שכן הן יותר מושכות את העין, אך הטיפים מכוונים לכל מי שאוכל מהווה קונפליקט ועניין משמעותי בחייה..
חג שמח ובהצלחה :) 

כשכתבת " להתכונן לאמירות של בני המשפחה "
זה בטח מכוון לחולות אנורקסיה ולרזות שמיד מושכות את העין נכון ?
הרי מי שבד"כ מקיאה לא אמורה להיראות לבני המשפחה.. ולא שמים לב אלייה...
והרי יודעת איך להתמודד.
ובכלל בד"כ כל הטיפים והעזרה זה יותר לחולות אנורקסיה ולרזות במצב קיצוני. נכון ?