מטרת המחקר היפאני היתה למצוא גורמים שמגבירים את העמידות לטיפול נגד יל"ד בחולי סוכרת. במחקר נכללו 108 חולי סוכרת מסוג 2 עם יל"ד (גיל ממוצע 67) שהונחו לטפל ביל"ד שלהם בצעדים ובמינונים עולים של תרופות נגד יל"ד כדי להגיע לערך נמוך מ- 130/80 ממ"כ.

צעד 1: ARBs בלבד (כמו ואלסרטן 80 מ"ג או קנדסרטן 8 מ"ג).

צעד 2: הוספת חוסם תעלות סידן CCB (כמו אמלודיפין 5 מ"ג).

צעד 3: ARB + מינון כפול של CCB.

צעד 4:מינון כפול של ARB ו – CCB.

צעד 5: כמו 4 בתוספת משתן (כמו טריכולותיאזיד 2 מ"ג או אינדאפאמיד 1 מ"ג).

צעד 6: כמו 5 + חוסם ביתא (כמו ביסופרולול 5 מ"ג או אטנולול 50 מ"ג).

צעד 7: כמו 6 + חוסם אלפה (כמו הדוקסאזוסין 2 מ"ג).

צעד 8: כמו 6 עם מינון כפול של חוסם אלפה.

הצעד שבו הגיעו לאיזון לחץ הדם נחשב כמספר התרופות שנדרשו לאיזון זה. ערכי לחץ הדם נמדדו במרפאה (בבסיס 168/92 ממ"כ) ובבית (בבסיס 154/86 ממ"כ). ההמוגלובין המסוכר הממוצע היה 6.5%, אמדן הסינון הגלומרולרי 65.5 מ"ל/דקה, 

החולים הגיעו לאיזון בממוצע עם 4 תרופות. הממצא היחיד שהיה חזאי מובהק למספר התרופות שנדרשו כדי לאזן את לחץ בדם לאחר עיבוד ברגרסיה רבת משתנים, היה אמדן שיעור הסינון הגלומרולרי, המשקף את התפקוד הכלייתי.

Kojima M, Dohi Y, Ohashi M, et al. Crucial role of kidney function in resistance to antihypertensive therapy in patients with diabetes mellitus. J Hypertens. 2010 Jul 7. [Epub ahead of print].

במחקר הנוכחי נמצא שמספר התרופות הדרושות לאזן את לחץ הדם בחולי סוכרת מסוג 2 תלוי במידת התפקוד הכלייתי, ולא באיזון הסוכרת. כלומר - הפרעה בתיפקוד הכלייתי גורמת לעמידות לטיפול בלחץ הדם בחולי סוכרת.

רק 6% מהחולים במחקר הנוכחי אוזנו ע"י טיפול במינון מקובל של ARB. מספר התרופות הממוצע לאיזון לחץ הדם בחולי סוכרת היה 4 וזאת בניגוד לצורך של 2.6 תרופות בממוצע לאיזון לחץ הדם בחולים ללא סוכרת.

הקשר בין התיפקוד הכלייתי לבין העמידות לטיפול ביל"ד אינו ברור. קיימת אפשרות שיש קשר בין תיפקוד כלייתי לקוי לבין אצירת מלח או פעילות-יתר סימפתטית, לבין עקה חימצונית. יעילות הטיפול של ה – ARBs ולא של ה – CCBs תלוייה בתיפקוד הכלייתי. מכל מקום, הפרעה בתיפקוד הכלייתי צריכה להילקח בחשבון בסיכוי שלחץ הדם של המטופל יהיה עמיד לטיפול
 

מתוך אתר החברה הישראלית ליל"ד

http://www.ish.org.il/aug2010.asp