הפריה חוץ גופית, ובקיצור הרפואי IVF (קיצור המונח In Vitro Fertilization) היא למעשה סדרה של טיפולי פוריות מורכבים במהלכם מתבצעת הפריה בתנאי מעבדה בין זרע לביצית, שמטרתם להוביל להיריון כדי להביא ילדים לעולם.

טיפולי הפריה חוץ גופית פותחו לפני עשרות שנים כפתרון לזוגות שסבלו מבעיות פוריות, ולאור שיעורי הצלחות גבוהים הפכו עם השנים לטיפולים נפוצים במרפאות פוריות. בנוסף, נעשה שימוש בטיפולי הפריה חוץ גופית במסגרת טיפולים ייעודיים בשיטת PGD למניעת העברה של בעיות גנטיות מהורים לילדים.

לאחרונה משמשים טיפולי הפריה חוץ גופית גם כשיטה משלימה לנשים שפונות לטיפולי שימור פוריות מסיבות רפואיות או סוציאליות.

לדברי פרופ' אבי בן הרוש הוא רופא מומחה למיילדות וגינקולוגיה ומנהל השירות לשימור פוריות ביחידה לפוריות והפריה חוץ גופית בבית החולים בילינסון, ישראל הפכה עם השנים לשיאנית טיפולי הפריה חוץ גופית עם שיעור גבוה במיוחד של טיפולים ביחס למדינות העולם, בהשוואה לגודל האוכלוסייה. סל הבריאות בישראל נחשב נדיב במיוחד באפשרות לעבור טיפולי IVF ברפואה הציבורית וגם בברפואה הפרטית במימון ביטוחים משלימים וביטוחים פרטיים.

איך מבוצעים טיפולי הפריה חוץ גופית?

בטיפולי הפריה חוץ גופית נשאבות ביציות בשלות מהשחלות בהליך רפואי הכרוך בהרדמה, ומופרות במעבדה בתאי זרע. לפני שאיבת הביציות נדרשת האישה לעבור טיפולים תרופתיים הורמונאליים המעודדים התפתחות של זקיקים בשחלות והבשלת ביציות. הביציות המופרות בהן נקלט הזרע, שהפכו למעשה לעוברים בני יומם, מוחזרות בהמשך לרחם ב'הליך החזרה'.

כל מחזור הפריה אורך כ-3-2 שבועות, כאשר לעתים חלקים שונים בטיפול מופרדים בזמן, ומחזור הטיפולים מתארך.

הפיזיולוג הבריטי פרופ' רוברט אדוארדס (2013-1925), היה החלוץ בפיתוח טיפולי הפריה חוץ גופית בעולם והוביל ללידת תינוקת המבחנה הראשונה בהיסטוריה בבריטניה ביולי 1978 – לואיז ג'ו בראון. בשנת 2010 זכה פרופ' אדוארדס בפרס נובל לרפואה על פיתוח טיפולים אלה.

זוגות יכולים לעבור טיפולי הפריה חוץ גופית תוך שימוש בזרע והביצית שלהם או בשימוש של תרומת זרע ו/או ביצית מתורם אנונימי. במקומות אחרים בחו"ל ייתכן מצב של תרומה לא אנונימית. במסגרת טיפולי פונדקאות מוחזרים העוברים שהופרו בטיפולי הפריה חוץ גופית לרחמה של אם פונדקאית במקום לאם הביולוגית.

תינוקות שנולדים כתוצאה מטיפולי הפריה חוץ גופית מוצלחים מכונים בשפה עממית "ילדי מבחנה".

הכנה לטיפולי פוריות

לפני תחילת מחזור טיפולי הפריה חוץ גופית, זוגות שמבקשים להרות תוך שימוש בביצית וזרע ממקור עצמי נדרשים לעבור מספר בדיקות:

• בדיקות דם לרזרבה השחלתית – כדי להעריך כמה ביציות זמינות בגוף האישה ולקביעת רמות הורמונים התחלתיות.
• בדיקת זרע כדי לבדוק את ספירת הזרע ואיכות הזרע של הגבר.
• בדיקות לזיהומים שמבקשות לבחון נשאות לזיהומים שעלולים לסכן את צוותי הטיפול והמעבדה ובעלי משמעות גם לבריאות האם והעובר במהלך ההיריון, ובהם נגיפי HIV, הפטיטיס B ו-C.
• בדיקת משטח צוואר הרחם לשלילת סרטן צוואר הרחם.
• בדיקת הדמיה כדי לבחון את מבנה חלל הרחם והחצוצרות ולזהות גורמים אפשריים להפרעות בפוריות. בשיטה חדשה מתאפשרת בשנים האחרונות בדיקת אולטרסאונד מתקדמת לחלל הרחם והחצוצרות תוך שימוש בקצף ייחודי בבדיקת 'סונוהיסטרוגרפיה' או 'בדיקת קצף'.

תחילת מחזור טיפול הפריה: גירוי השחלות

התחלת מחזור טיפולי הפריה חוץ גופית משתנה בהתאם לפרוטוקולי הטיפול השונים ובדרך כלל מתוזמנת להתחלת מחזור הווסת.

טיפולי הפריה מבוצעים בארץ ביחידות ייעודיות בבתי החולים הציבוריים והפרטיים. בתחילתו של מחזור לטיפולי הפריה יותאם לאישה טיפול הורמונלי במטרה לעודד את גירוי השחלות ואת תהליך ההבשלה של מספר ביציות בשחלות, וזאת בהבדל ממחזור טבעי שבו לרוב רק ביצית אחת עוברת הבשלה. הטיפול התרופתי עשוי לכלול הזרקות של הורמונים מסוג FSH ו/או LH. כמו כן, טיפול בהורמון HCG ותרופות נוספות נועד לעודד את שחרור הביציות הבשלות מהזקיקים בשחלות. טיפול תרופתי נוסף מותאם לעתים כדי למנוע שחרור מוקדם מדי של הביציות הבשלות מהשחלות.

טיפול בהורמון הפרוגסטרון ניתן בהמשך לאחר ההחזרה לרחם כדי לתמוך ברירית הרחם ולשפר את סיכויי הקליטה וההשרשה של העוברים המופרים שהוחזרו.

לרוב יש צורך בשבוע עד שבועיים של טיפולים תרופתיים לגירוי השחלות לפני שאיבת הביציות המופרות. בתקופה זו עוברות המטופלות בדיקות סדירות לרמות הורמונים בדם והדמיות אולטרסאונד וגינאלי כדי להעריך את מספר הזקיקים בשחלות וגודלן. הזקיק בשחלה הוא שק נוזל קטן שבתוכו ישנה ביצית שתישאב בהמשך הטיפול. אם לא התפתחו מספיק זקיקים או שתהליך הביוץ התרחש מוקדם מדי, או שיותר מדי זקיקים התפתחו באופן שמעלה את הסיכון לתסמונת גירוי יתר שחלתי (קראו בהמשך הכתבה) – לעתים יש צורך לשקול לבטל את שאיבת הביציות ולהמתין להתחלת מחזור טיפולים חדש תוך שינוי במינוני התרופות. במקרים לא שכיחים של רזרבה שחלתית נמוכה והעדר תגובה של התפתחות זקיקים בשחלות לטיפול תרופתי ניתן לשקול תרומת ביצית.

שאיבת הביציות

תהליך שאיבת הביציות מתבצע משתי השחלות, ונקבע לרוב ל-36-34 שעות לאחר ההזרקה האחרונה של הורמונים בהתאם לגודל הזקיקים ורמת ההורמונים שנבדקה במעקב.

ההליך כרוך במתן תרופות לשיכוך כאבים ומתבצע בהרדמה ובהכוונה תחת בדיקת אולטרסאונד.

הביציות הבשלות נשאבות מהזקיקים באמצעות מחט המוחדרת דרך הוואגינה בפעולה שנמשכת לרוב כ-20 דקות. במקרים לא שכיחים מתבצעת שאיבה של ביציות בגישה ביטנית בדיקור של בטן תחתונה תחת בדיקת אולטרסאונד. בתום התהליך לעתים תחוש המטופלת בהתכווצויות או תחושת מלאות ולחץ בבטן התחתונה.

שלב הפריית הביציות

הביציות שנשאבו מועברות לנוזל מיוחד שמעודד את התפתחותן ("מדיום" או "מצע הדגרה"). כעבור זמן קצר, הביצית מופרות במעבדה בזרע באחת משתי שיטות: בשיטה המסורתית מוסיפים נוזל זרע לתאים קטנים בהן ישנה ביצית בסביבה מבוקרת באינקובטור. בשיטה נוספת המכונה 'מיקרומניפולציה' (ICSI) – זרעון בודד מוזרק ישירות לתוך ביצית בשלה. שיטה זו מיושמת לרוב כשאיכות הזרע או ספירת הזרע לקויים או בניסיונות חוזרים לאחר כישלון של טיפולי הפריה חוץ גופית קודמים.

לא כל הביציות שנשאבו מגיעות לשלב ההבשלה הרצוי וגם לא כל הביציות הבשלות עוברות הפריה תקינה בזרע לצורך התפתחות עובר.

בשלב המעבדתי לעתים מבצעים פעולות נוספות, ובהן חירור של מעטפת הביצית ("זונה פלוצידה") (Assisted hatching) המבוצעת באמצעות קרן לייזר לפני החזרת העוברים המופרים לרחם כדי לנסות לשפר את סיכויי ההשרשה של העובר, ודגימה של תא או תאים בשלבים שונים של העובר המתפתח לבדיקות גנטיות במקרה של חשש להעברת מוטציות גנטיות ליילוד במסגרת טיפולי PGD.

לרוב לאחר 24 שעות משאיבת הביציות ופעולת ההפריה במעבדה ניתן לקבוע אם התקיימה הפריה תקינה של הביציות ובהמשך המעקב נבדקת התפתחות העוברים, וכמה תאים בכל עובר. לאחר כ 48 שעות לרוב עוברים יכילו 4-2 תאים, וכעבור 72 שעות יכילו 8-5 תאים.

שלב ההפריה. מיקרומניפולציה – זרעון בודד מוזרק ישירות לתוך ביצית בשלה (צילום: Shutterstock)

השלב האחרון: החזרת העוברים לרחם

החזרת עובר לרחם יכולה להתבצע בימים שונים לאחר השאיבה ובהתאם להתפתחות העוברים ואיכותם, כאשר כיום נהוג להחזיר לרוב עובר אחד לרחם כדי למנוע מצב של היריון מרובה עוברים (קראו בפירוט בהמשך הכתבה ב"סיבוכים וסיכונים").

פעולת ההחזרה מהירה, ואורכת מספר דקות, ואינה כרוכה בהרדמה, למעט מקרים חריגים של החזרה בהרדמה. הפעולה אינה כרוכה לרוב בכאב, אך עלולה להוביל לתחושות של התכווצויות. ההחזרה מבוצעת באמצעות קטטר צר דרך הוואגינה, אשר מוחדר דרך צוואר הרחם לרחם, שם ממוקמת הביצית המופרית.

לאחר ההחזרה, אין המלצה למנוחה מיוחדת והאישה משתחררת לביתה ולרב אין הגבלות מיוחדות על פעילותה. ישנן דעות שונות לגבי הצורך להימנע מיחסי מין לתקופה שלאחר ההחזרה, אך מוסכם שאין באמת הוכחה מחקרית שיחסי מין פוגעים בתהליך ההשרשה של עובר ברחם.

בימים הראשונים לאחר הפעולה המטופלת עשויה לחוש אי נוחות כתוצאה מנפיחות בבטן התחתונה. תופעות לוואי אפשריות כוללות הפרשה של נוזל צלול או דמי בסמוך לפעולת ההחזרה כתוצאה מנגיעה בצוואר הרחם, רגישות או כאב בשדיים כתוצאה מהפרשה מוגברת של אסטרוגן, נפיחות קלה והתכווצויות קלות בבטן התחתונה ועצירות. מעבר לכך, המטופלת שבה לאורח חיים תקין, ולמעשה בהמתנה לקליטת העובר המופרה על ידי הגוף.

במידה והטיפול צלח, העובר משתרש ברירית נרחם תוך מספר ימים, וניתן יהיה לקבוע בבדיקת דם תוך 12 יום מהליך ההחזרה שההיריון נקלט. כעבור שבועיים-שלושה נוספים נהוג לבצע בדיקת אולטרסאונד המדגימה את דופק העובר.

הסיבות לטיפולי IVF

טיפולי הפריה חוץ גופית הם כיום טיפולים נפוצים לזוגות שנתקלים בבעיות פוריות, במיוחד כאשר ישנו מימון נרחב לטיפול בסל הבריאות ובביטוחים המשלימים, כמו בישראל. כ- 6% מילודים בארץ נולדים לאחר טיפולים שונים של הפריה חוץ גופית (במדינות אחרות באירופה ובארצות הברית מדובר על סביב2-3%).

בחלק מהמקרים נעשים ניסיונות לטיפולי פוריות פחות מורכבים לפני התחלת IVF עבור זוגות צעירים בעיקר, למשל במתן תרופות לעידוד השחלות להבשלה של ביציות וטיפולי הזרעות להחדרה מדויקת של הזרע לרחם. במקרים מסוימים יומלץ מיד על טיפולי IVF – בעיקר אצל יחידים וזוגות מבוגרים יותר שמבקשים להביא ילדים לעולם מעל גיל 40.

טיפולי הפריה חוץ גופית מתאימים בעיקר במצבים של:

• נזק או חסימה בחצוצרות: לאחר הביוץ תהליך ההפריה הטבעי מתקיים בחצוצרות ולאחר כ-5  ימים העובר המתפתח מגיע לחלל הרחם. אולם כשהחצוצרות  ניזוקו או חסומות מסיבות שונות, הדבר מקשה או מונע את הגעת הביציות לחצוצרות ועל הפרייתן באופן טבעי.

• הפרעות בביוץ: במקרים בהם לא מתרחש ביוץ, או שהוא מתרחש באופן לא קבוע – יש קושי בהפריה הטבעית שלהן.

• אנדומטריוזיס: אנדומטריוזיס היא מחלה דלקתית מתקדמת כרונית שמתבטאת בנוכחות חריגה של רקמות רירית הרחם מחוץ לרחם ועשויה להיות מלווה בכאבים. מחלה זו עלולה לפגוע בשחלות, ברחם ובחצוצרות ומשבשת את יכולת הפריון הטבעית.

• שרירנים ברחם: שרירנים הם גידולים שפירים המתפתחים ברחם שעשויים לפגוע ביכולת של ביציות מופרות להיצמד לרירית הרחם באופן שמשבש את היכולת לתהליך היריון טבעי.

• קשירת חצוצרות: נשים שעברו בעברן ניתוח קשירת חצוצרות למניעת היריון ובהמשך מבקשות להביא ילדים לעולם יוכלו לעשות זאת בעזרת טיפולי הפריה חוץ גופית מבלי להידרש לניתוח מתקן בחצוצרות.

• הפרעות בזרע: בשנים האחרונות גוברת המודעות למצבים בהם בעיות פוריות של זוגות עשויות להתפתח גם על רקע בעיות של זרע הגבר, לרבות בספירת זרע, במבנה או בתנועתיות הזרע או ביציאת הזרע מהאשכים. במקרים נדירים של העדר תאי זרע בזירמה ("אזוספרמיה") ניתן להסתייע בטיפולי הפריה חוץ גופית בשילוב עם ניתוח להפקת זרע מהאשך (TESE) או תרומת זרע.

• בעיות פוריות שאינן ניתנות להסבר: הפריה חוץ גופית עשויה להוות פתרון למצבים שבהם לא ניתן להסביר בעיות פוריות בבדיקות השגרתיות שבוצעו. לעתים מתגלה מצב שבו תאי הזרע אינם מפרים את הביציות באופן רגיל ונדרשת פעולה של הזרקת תאי זרע ישירות לביצית ("ICSI").

• תסמונות גנטיות: במצבים שבהם זוג מאובחן כנשא של שינוי-מוטציה גנטית שיש חשש שתעבור לילדים הביולוגיים ותוביל להתפתחות מחלה – נהוג להמליץ על טיפולי הפריה חוץ גופית בשילוב עם טיפול גנטי טרום השרשתי הקרוי PGD שבמסגרתו מוחזרות לרחם רק ביציות שהופרו בזרע ויצרו עוברים ראשוניים שאינם נושאים את המוטציה הגנטית הספציפית.

• שימור פוריות: גירוי שחלתי בתרופות ושאיבת ביציות מאפשרים הקפאת ביציות או הקפאת ביציות מופרות (עוברים) לאחר הפרייתן בזרע. ניתן להשתמש בביציות או עוברים אלו בעתיד לצורך השגת הריון ולידה לאחר הפשרתם. שימור פוריות אפשרי מסיבות רפואיות (למשל בגלל טיפול במחלת הסרטן) או מסיבות חברתיות-סוציאליות.

טיפולי הפריה חוץ גופית אפשרו עם השנים גם פיתוח טיפולי פונדקאות, המיועדים בין השאר לנשים ללא רחם פעיל שאינן יכולות להיכנס להיריון, או לנשים שהיריון מציב אותן בסיכון לסיבוכים רפואיים או לגברים המעוניינים בהריון המשלב תרומת ביציות ופונדקאות.

מה סיכויי ההצלחה?

במרבית המקרים- טיפולי הפריה חוץ גופית הם טיפולי הפוריות בעלי סיכויי ההצלחה הגבוהים ביותר ללידת תינוק חי. לפי הנתונים העדכניים שמדווחים על ידי משרד הבריאות בישראל, בשנת 2022 תועדו בכל יחידות ההפריה חוץ גופית בישראל 59,946 מחזורי טיפול בהפריה חוץ גופית שרובם (75%) הגיעו לשלב החזרת העוברים, ומעל לרבע (28%) הגיעו להיריון וחמישית (20.2%) הסתיימו בלידת תינוק חי (מדובר בנשים בגילאי 18 עד 45). שיעורי ההצלחה מצויים במגמת עלייה על רקע השיפור הטכנולוגי בטיפולים, בהשוואה ל-17.3% בשנת 2011.

מאמר שפורסם בנובמבר 2023 בכתב העת EClinicalMedicine מצא בבריטניה עלייה דומה בשיעורי ההצלחה של טיפולי הפריה חוץ גופית, שהגיעו ל-27% בשנת 2021 בהשוואה ל-6% בשנות ה-90.

בנשים צעירות מתחת לגיל 35 מקובל להציג ששיעורי ההצלחה גבוהים יותר סביב 30-40% ללידת חי בטיפול שהסתיים בהחזרת עובר (טיפול טרי או החזרת עובר מוקפא שהופשר).

בעולם נעשה ניסיון להקים מאגר נרחב שיוכל לספק נתונים על שיעורי הצלחות של טיפולי IVF. כיום בהעדר מאגר עולמי שכזה, הנתונים הזמינים נלקחים ממאגרים במדינות שונות כמו ארצות הברית או במדינות באירופה. בישראל ישנו מאגר נתונים מדיווח של מרבית יחידות ההפריה הפעילות בארץ.

לעתים ישנו חשש שישנם נתונים שמופצים בעיקר מיחידות עם שיעורי הצלחה גבוהים, וכמו כן – בכל מאגר נמדדים שיעורי הצלחה באופן שונה. במאמר סקירה שפורסם בפברואר 2019 בכתב העת Reproductive Biomedicine Online תועדו שיעורי הצלחה של 20% עד 30% לטיפולי הפריה חוץ גופית בשני העשורים האחרונים במדינות ברחבי העולם.

אחוז הלידות חי שמקורן בטיפולי הפריה חוץ גופית עלה בישראל בעשורים האחרונים, והגיע שנת 2022 ל-5.4% מהלידות, בהשוואה ל-2% באמצע שנות התשעים.

הסיכויים ללידת תינוק בריא בטיפולי IVF משתנים בהתאם לגורמים שונים:

גיל האישה: ככל שהמטופלת צעירה יותר – כך הסיכוי להיריון גבוה יותר תוך שימוש בביצית עצמית בטיפולי הפריה חוץ גופית. הסיכויים לטיפול מוצלח יורדים משמעותית לאחר גיל 40, ולאחר גיל 45 מקובל לשקול תרומת ביצית.

מצב העובר: ככל שהעובר שהוחזר לרחם בהליך ההחזרה בטיפול ה-IVF היה יותר מפותח – כך הסיכוי להיריון גבוה יותר. ההסבר העיקרי לכך היא היכולת לבחור את העובר הטוב ביותר בעל המאפיינים האיכותיים ביותר להחזרה, וזה אפשרי כאשר ישנם מספר עוברים שמתפתחים בשלבים אלו. במצב שבו ישנן ביציות מועטות והתפתחות של עוברים בודדים יתכן שלא יתפתח עובר לשלב התפתחות מתקדם ולא בהכרח ישנו יתרון בגידול העובר לשלב מתקדם.

היסטורית טיפולים והריונות: באופן סטטיסטי כללי, לנשים שילדו בעבר יש סיכויים גבוהים יותר לעבור טיפולי IVF בהצלחה. הסיכוי להרות יורד ככל שמספר מחזורי הטיפול הכושלים גדל.

הסיבה לאי פריון: הסיבה לבעיות הפוריות היא משתנה מרכזי בחישוב סיכויי ההצלחה של טיפולי IVF. לנשים שיש בשחלותיהן כמות ממוצעת של ביציות יש סיכויים גבוהים יותר להצלחה. מנגד, בגיל מבוגר או במצב של רזרבה שחלתית נמוכה או לנשים שמתמודדות עם אנדומטריוזיס בדרגה קשה יש סיכויים נמוכים יותר להצלחת הטיפולים.

אורחות חיים: לפי מחקרים, גורמים הקשורים לאורח חיים לא בריא מפחיתים מסיכויי ההצלחה של טיפולי פוריות. כך, עישון סיגריות מפחית את סיכויי ההצלחה. עישון נקשר למספר נמוך יותר של ביציות בשלות שניתן לשאוב, לירידה בשיעורי הקליטה של עוברים ברחם, ולסיכוי גבוה יותר להפלות. גם עודף משקל והשמנה מפחיתים מסיכויי ההצלחה של טיפולי הפריה חוץ גופית, ולפי עבודות גם שתייה מרובה של אלכוהול.

שכיחות של טיפולי IVF

ישראל שבה הכמיהה להביא ילדים לעולם מוטמעת בתרבות באופן משמעותי היא אחת המדינות החלוצות בקיום טיפולי הפריה בעולם. חודשים ספורים לאחר פריצת הדרך הרפואית עם לידת תינוקת המבחנה הראשונה בעולם בהפריה חוץ גופית – החל יישום טיפולים אלה כבר בשנת 1980 במרכז הרפואי שיבא בישראל. תינוקת המבחנה הראשונה מטיפולי הפריה חוץ גופית בארץ שנולדה בספטמבר 1982 היא העיתונאית רומי נוימרק.

בחלוף השנים הפכה ישראל לשיאנית עולמית בהיקף טיפולי הפריה חוץ גופית. בסקר בינלאומי שנערך ב-48 מדינות על ידי חוקרים מקנדה, ופורסם עוד באביב 2002 בכתב העת Human Reproduction Update, תועד בישראל השיעור הגבוה ביותר של מחזורי טיפולי הפריה לשנה ביחס לאוכלוסייה (1,657 למיליון), הרבה מעל לאיסלנד שהייתה במקום השני (899 למיליון), ומעל צרפת (610 למיליון), בריטניה (441 למיליון), גרמניה (417 למיליון), ארה"ב (126 למיליון), יפן (101 למיליון) ובתחתית קזחסטן (2 למיליון).

לפי נתוני משרד הבריאות, מספר מחזורי טיפול ב-IVF שנמנו בישראל בשנת 2022 (59,946 מחזורים) רשם עלייה של 18% בהשוואה לשנת 2020 ועלייה של 61% מאז שנת 2010. מספר טיפולי ההפריה נמצא במגמת עלייה מאז תחילת הטיפולים בשנות ה-80, כאשר ירידה זמנית תועדה בשנות התפרצות מגפת הקורונה (2021-2020). בשנת 2022 נולדו 9,755 תינוקות בישראל כתוצאה מטיפולי הפריה חוץ גופית, עלייה של 44% בהשוואה לשנת 2010 (6,752 לידות).

במשרד הבריאות ישנו מאגר ארצי לרישום טיפולי הפריה חוץ גופית, ונכון להיום הנתונים הקיימים בו אינם מאפשרים לזהות את המספר הממוצע של מחזורי טיפול להם נדרשת כל אישה. בדו"ח מבקר המדינה שפורסם במאי 2013 אותרו על בסיס ביקורת מדגמית בכמה בתי חולים נשים שעברו מספר קיצוני של מעל ל-16 מחזורי טיפול במימון ציבורי, ובהן עשרות מטופלות שעברו יותר מ-20 מחזורי טיפול. זאת בין השאר גם על רקע תנאי סל הבריאות התירו שנים רבות מספר בלתי מוגבל של מחזורי טיפול עד גיל ועד ללידה של שני תינוקות בריאים מטיפולי IVF.

מה כלול בסל הבריאות?

סל הבריאות ברפואה הציבורית בישראל נחשב כיום לנדיב ביותר בהשוואה לעולם בטיפולי פוריות, וזאת גם לאחר מגבלות שונות שהוכנסו בתנאי הטיפולים בסל בשנים האחרונות.

נכון להיום (2024), הזכאות לטיפולי הפריה חוץ גופית במימון ציבורי ניתנת למבקשים להביא לעולם ילד ראשון וילד שני, וזכאים להם בני זוג ללא ילדים בנישואים הנוכחיים (גם אם יש ילדים מבן זוג קודם) או אישה ללא ילדים שמעוניינת להקים משפחה חד הורית, וכן לגברים שהם בני זוג שלהם אין ילדים ולגבר ללא ילדים עד גיל 54 המעוניין להקים משפחה חד הורית בהליך פונדקאות בישראל.

הזכאות לטיפולי הפריה חוץ גופית ניתנת לנשים בגילי 18 עד 45, ובמקרים של תרומת ביצית – עד גיל 54. לנשים עד גיל 39 ניתן להציע טיפולי הפריה חוץ גופית כאפשרות ראשונה משיקולים רפואיים.

בשנים האחרונות נעשה ניסיון להגביל מספר מחזורי טיפולי הפריה חוץ גופית הניתנים במימון ציבורי: לפי חוזר של משרד הבריאות משנת 2014, לנשים בכל גיל, לאחר ארבעה ניסיונות של מחזורי טיפול שלא הגיעו לשלב החזרת העוברים או לאחר שמונה מחזורי טיפול ללא היריון ייערך דיון על ידי צוות רב מקצועי בהשתתפות עובדת סוציאלית כדי לגבש המלצות להמשך הטיפול. ההחלטה על המשך הטיפולים תינתן בניתוק משיקולי קופת החולים המבטחת, ובפועל במקרים רבים מאושרים טיפולים המשכיים לאחר התייעצות זו.

לנשים מגיל 42 ועד גיל 45 ממומנים רק עד שלושה מחזורי טיפול בהם לא ניתן היה להגיע לשלב החזרת העוברים לא קשר ליחידה בה בוצע הטיפול (לא כולל החזרת עוברים שהוקפאו מטיפולים קודמים).

המימון הציבורי ניתן לטיפולי הפריה חוץ גופית בבתי חולים כלליים, והביטוחים משלימים בקופות החולים מאפשרים מימון כמעט מלא (בהשתתפות עצמית) לקבלת הטיפולים בבית חולים פרטי או בטיפול לילד שלישי ומעלה.

התרופות הניתנות לנשים לצורך גירוי השחלות במסגרת טיפולי הפריה חוץ גופית כלולות בסל הבריאות בהשתתפות עצמית נמוכה יחסית בטיפול להשגת ילד ראשון ושני. התרופות נמכרות בהשתתפות עצמית גבוהה יותר בטיפול לילד שלישי ומעלה. בטיפולים לשימור פוריות חברתי (סוציאלי) התרופות נמכרות במחיר גבוה ועלותן אלפי שקלים למחזור טיפול.

סיכונים וסיבוכים

טיפולי הפריה חוץ גופית נחשבים לטיפולים מורכבים הדורשים מאלו שעוברים אותם זמן רב, יכולת התמדה ואורך רוח וכרוכים בפעולות רפואיות פולשניות, ולעתים גם בהשקעה כספית לא מבוטלת.

הסיבוכים האפשריים של טיפולי הפריה חוץ גופית כוללים:

היריון מרובה עוברים: כשמוחזרים לרחמה של האישה יותר מביצית מופרית אחת – קיים סיכון להתפתחות היריון מרובה עוברים. בשנים הראשונות לשימוש בטכנולוגיה, כשהיה מקובל להחזיר לרחם שלוש או ארבע ביציות מופרות – התרבו הדיווחים על שלישיות ורביעיות שנולדו מטיפולי הפריה. בהמשך הוחלט במדינות שונות על הגבלת מספר העוברים המופרים שמוחזרים לרחם בטיפול. בישראל, בהתאם לנייר עמדה של האגודה הישראלית לחקר הפוריות (איל"ה) שעודכן לאחרונה מאי 2018, נקבע כי יש להחזיר בשלושת מחזורי ה-IVF הראשונים עד שני עוברים בלבד לכל אישה, כאשר למטופלת עד גיל 32 יוחזר עובר אחד בשני הטיפולים הראשונים למעט במקרים חריגים. בנסיבות מסוימות ניתן לשקול החזרה של יותר משני עוברים. חשוב להדגיש כי במחקרים שונים הודגם כי החזרה של שני עוברים אינה מעלה באופן משמעותי את סיכויי ההצלחה ביחס לסיכויי ההצלחה המצטברים מהחזרת עובר אחד והחזרה נוספת של עובר שהוקפא והופשר במחזור טיפול עוקב. לאור זאת רופאים רבים מאמצים את הגישה של החזרת עובר אחד והקפאה של עוברים עודפים.

מומים מולדים: גיל האישה הוא גורם הסיכון המוביל למומים מולדים, ללא קשר לאופן השגת ההיריון. אולם טיפולי הפריה חוץ גופית נקשרו לעלייה קלה בסיכון למומים מולדים בלב ובמערכת העיכול. נכון להיום יש צורך במחקרים נוספים כדי לאמוד את היקף התופעה וסיבותיה.

לידה מוקדמת ומשקל נמוך של היילוד: לפי מחקרים, לילדים שנולדו מהפריה חוץ גופית יש עלייה קלה בסיכון ללידה מוקדמת ופגות.

סרטן: מחקרים בעבר העלו את החשש לקשר בין טיפולי הפריה חוץ גופית לסרטן באיברי הרבייה הנשיים בהמשך החיים, אולם עבודות בשנים האחרונות לא תומכות בחשש זה. נכון להיום אין ראיות חד משמעיות לעלייה בסיכון לסרטן השד, הרחם, צוואר הרחם ו/או סרטן השחלות אצל נשים שעברו טיפולי IVF.

מתח נפשי: טיפולי הפריה חוץ גופית עשויים להיות מלווים בלחץ ומתח נפשי. למטופלים שעוברים את התהליך מומלץ לשקול תמיכה נפשית לפי הצורך.

סיבוכים בשאיבת הביצית: שאיבת הביציות הבשלות מהרחם לצורך הפרייתן במסגרת טיפולי הפריה חוץ גופית מבוצעת לרוב בהרדמה מלאה תחת הדמיית אולטרסאונד באמצעות מחט דקה ארוכה. התהליך כרוך בסיכון נדיר לסיבוכי הרדמה וכן בסיכון לזיהומים ולדימומים או פגיעה באיברים סמוכים, כגון מערכת העיכול, שלפוחית השתן וכלי דם.

היריון חוץ רחמי: לשיעור קטן מהנשים שעוברות טיפולי IVF יש סיכון להיריון חוץ רחמי שבו הביצית המופרית נעה בגוף ומתחברת לרקמות מחוץ לרחם, לרוב בחצוצרות. העובר אינו יכול לשרוד מחוץ לרחם, וגדילת ההיריון בחצוצרה עלולה לסכן את האישה לכן נדרש מעקב צמוד, טיפול תרופתי או ניתוחי במצב זה.

תסמונת גירוי יתר שחלתי: תסמונת גירוי היתר השחלתי (Ovarian Hyperstimulation Syndrome) עשויה להתפתח כתוצאה מהטיפול התרופתי הניתן במטרה לעודד את תהליך הביוץ במסגרת טיפולי IVF, ומתבטאת בנפיחות וכאבים בבטן התחתונה, בחילות והקאות. כיום הסיכון להתפתחות גירוי יתר שחלתי נמוך יותר עקב התאמה טובה יותר של פרוטוקולי הטיפול.

*יש לציין כי הסיכון להפלה בהריונות כתוצאה מהפריה חוץ גופית דומה או מעט גבוה יותר לסיכון להפלה בהיריון טבעי, ועומד על כ-15% בהריונות של נשים בשנות ה-20 לחייהן ועולה עם הגיל לכ-50% מההריונות בשנות הארבעים לחיים.

הפריה חוץ גופית מלווה בעלייה קלה בסיכון ללידה מוקדמת, פגות ומומים מולדים. פגייה בירושלים (צילום: פלאש 90)

פרופ' אבי בן הרוש הוא רופא מומחה למיילדות וגינקולוגיה ומנהל השירות לשימור פוריות ביחידה לפוריות והפריה חוץ גופית בבית החולים בילינסון

עדכון אחרון: דצמבר 2024