הפוקוס בנושא הטיפולים של הפרעות אכילה עד כה היה על פסיכותרפיה, ובעיקר מסוג טיפול קוגניטיבית-התנהגותית (CBT). הספרות בנושא מצביעה על שני חסרונות מרכזיים בחקירת הטיפולים הללו: ראשית, חקירת היעילות של הטיפולים נעשתה בקרב בעלי אבחנה של בולימיה ואנורקסיה, למרות שמרבית המטופלים סובלים מהפרעת אכילה בלתי ספציפית (Eating Disorder not otherwise specified). ושנית, למרות שה-CBT מביא לשיפור בקרב המטופלים,  מרביתם עדיין עם סימפטומים. כלומר, יש מקום לשיפור היעילות. חוקרים פרסמו לאחרונה תוצאות מחקר בו נעשה שימוש בשיטה חדשה ו"מזוקקת" יותר של CBT. במחקר השתתפו 154 נבדקים עם הפרעות אכילה מסוגים שונים שלא היו במצב של תת משקל קיצוני. המשתתפים חולקו באופן רנדומלי לאחת משלוש קבוצות: הראשונה, קבוצת הביקורת, מטופלים שהיו ברשימת המתנה לטיפול. השנייה, מטופלים שקיבלו טיפול CBT ממוקד, בו הטיפול התמקד בהפרעות שנבעו ישירות מהרגלי האכילה של המטופלים. השלישית, מטופלים שקיבלו טיפול CBT רחב יותר שהתייחס גם לכל קשת הבעיות הנפשיות והפסיכולוגיות איתן התמודדו המטופלים, כמו הערכה עצמית נמוכה, פרפקציוניזם, מצב רוח לא סובלני או קשיים בינאישיים. הפוקוס של כל פגישה נקבע באופן אינדיווידואלי ומותאם לכל מקרה. הטיפולים ניתנו במשך 20 שבועות ולאחריהם נערך מעקב במשך 60 שבועות. התוצאות הראו כי בקבוצת הביקורת כמעט ולא חל שינוי במצב החולים. לעומת זאת בשתי קבוצות הטיפולים חל שיפור משמעותי אשר נשמר גם במהלך תקופת המעקב. בהשוואה בין שתי קבוצות הטיפול התברר כי בקרב המטופלים שהתנסו בשיטת ה-CBT הרחבה יותר, אשר הותאמה במדויק ובאופן אישי למצבם הנפשי, חל שיפור גדול יותר במצבם.
Am J Psychiatry. 2009, 166(3), 266-267