מחקרים הראו שאפילו ירידה קלה במשקל – החל מירידה של 5% ממשקל הגוף ההתחלתי – עשויה להפחית לחץ דם, להפחית כולסטרול בדם, לסייע באיזון רמות הסוכר בדם ולהפחית משמעותית את הסיכון למחלות כרוניות הקשורות להשמנה, בהן סוכרת סוג 2 ומחלות לב. כעת מתפרסם מחקר חדש בו נמצא כי ירידה מתונה - ירידה של 10% בלבד במשקל הגוף - מסייעת גם להקלה בכאבים, ולא רק כאבים באזורים שנושאים משקל עודף כגון הברכיים או הגב, אלא גם באזורים פחות צפויים - כמו אזור החזה או הלסת.

הקשר בין השמנה לכאבים כרוניים כבר ידוע לקהילה הרפואית והוכח בעבודות רבות. כך, למשל, מחקר אמריקאי משנת 2012 העלה כי אנשים אנשים שמנים סובלים מכאב לעיתים קרובות יותר, גם לאחר שמנטרלים את השפעתם של מצבים כרוניים מקבילים שידועים כגורמים לכאב כמו דלקת פרקים, דיכאון, בעיות גב וסוכרת סוג 2. מחקר נוסף מינואר 2013 מצא כי השמנה מעלה את הסיכון לכאבי גב.

ההנחה הרווחת עד כה היא שכאב שנלווה להשמנה יתבטא באזורים בגוף שנצבר בהם שומן עודף באופן שמגדיל את העומס המכאני, כמו הברכיים, הירכיים והגב התחתון. אולם במחקר החדש מצאו החוקרים ממרכז המחקר לכאב כרוני ועייפות באוניברסיטת מישיגן כי כאבים שקשורים להשמנה עשויים להופיע גם באזורי גוף נוספים שלא נצברו בהם שומנים עודפים בכמויות גבוהות, וכן כי כאב האופייני למצבים של השמנה מלווה לרוב בתחושת עייפות ותשישות. 

במסגרת המחקר, שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Journal of Pain של החברה האמריקאית לרפואת כאב, החוקרים בחנו את השפעותיה של דיאטה קלה להפחתה במשקל על כאבים בקרב אנשים עם עודף משקל וכן על תסמינים גופניים נלווים. המחקר כלל 123 נבדקים בוגרים בגיל 51 בממוצע עם השמנת יתר, שהותאמה להם דיאטה להפחתה במשקל המבוססת על הגבלה קלורית באמצעות נוזלים (משקאות) דיאטטיים למשך 12 עד 16 שבועות, לצד פעילות גופנית סדירה. המחקר כלל נבדקים אמריקאים המוגדרים עם השמנת יתר עם מדד השמנה BMI בערך של 30 יחידות ומעלה או אמריקאים ממוצא אסייתי עם מדד השמנה בערך של 28 יחידות ומעלה.

הנבדקים נתבקשו למלא שאלונים בתחילת הדיאטה ובסופה כדי לאמוד את השפעותיה על פרמטרים רפואיים שונים, לרבות כאב, עייפות, קשיי שינה ודיכאון. נמצא כי לאחר הורדה מצומצמת במשקל של אחוזים בודדים בלבד חל שיפור בתחושות הכאב אצל הנבדקים, וכן בחומרת תסמיני הכאב ובחומרה של מצוקה נפשית מסוג דיכאון וכן שיפור בכאבים המאפיינים את מחלת הפיברומיאלגיה. הורדה של 10% במשקל - שדווחה בקרב 99 מהנבדקים, נמצאה כמשמעותית במיוחד לשיפור הכאב והרווחה הנפשית.

המחקר העלה כי להורדה מתונה במשקל השפעה על הפחתת הכאב בכלל האזורים בגוף שנבדקו, לרבות אזורים שלא אופיינו בהכרח בשומן עודף, ובעיקר בבטן התחתונה, הזרועות, החזה והלסת. נמצא כי הסבירות של נבדקים שמנים לסבול מכאבים שונים בכל אזור בגוף ירדה ב-20% אחרי הפחתה במשקל. הורדה במשקל גם העלתה את רמת האנרגיה של הנבדקים והיטיבה עם יכולת החשיבה. עוד נמצא כי לגברים חל שיפור משמעותי יותר בכאב ובתסמינים נלווים הודות להורדה הקלה במשקל, בהשוואה לנשים.

בדיקות דם שבוצעו לנבדקים העלו כי רמות הציטוקין אינטרלוקין 10 עלו לאחר הירידה במשקל – ממצא שמצביע על ירידה בפעילות הדלקתית ברקמות גוף שונות, אם כי לא זוהה שינוי ברמות של ציטוקינים נוספים המעידים על דלקתיות, לרבות TNF אלפא, אינטרלוקין 6, אינטרלוקין 1 בטא ומדד CRP.

הקשר למוח

החוקרים מעריכים כי לירידה במשקל, גם אם היא קלה בהיקף של 10% בלבד, יש השפעה על מנגנונים מרכזיים השולטים על תחושות כאב במוח ובחוט השדרה. הם מציינים כי ייתכנו מנגנונים נוירו-ביולוגים ופסיכולוגים נוספים שעשויים להשפיע על ההפחתה בכאב עם הירידה במשקל. עם זאת, ההשפעה על מנגנון מרכזי במוח עולה גם בהקשר של מצבור ההשפעות הנלוות להשמנה שאפיינו את הנבדקים: כאב, חרדה, דיכאון, אנרגיה נמוכה ועייפות-תשישות – צבר של תסמינים כרוניים שמרמז על מעורבות של מנגנון במערכת העצבים המרכזית הקשור ככל הנראה גם לדלקתיות.

כעת בכוונתם לבדוק מדוע הורדה של 10% במשקל בלבד הייתה מספקת להקלה בכאבים. בהודעה לעתונות הם מציינים כי ייתכן והתשובה נעוצה בטיב המשקל שירד: אובדן משקל בגוף הוא ראשית כל הפחתה במשקל של מים ונוזלים, וייתכן שהגעה ל-10% מהווה נקודה קריטית של מעבר לירידה בכמות של תאי שומן שמאפשרת הקלה בכאב.

Journal of Pain, doi: 10.1016/j.jpain.2017.08.004