קוליטיס כיבית היא מחלה כרונית שמאופיינות בדלקתיות במעי הגס ומתבטאת בתקופות של התלקחויות והפוגות. מעבר לתסמיני המחלה, לרבות כאבי בטן, שלשולים חמורים, עייפות, אובדן משקל ותת תזונה, קוליטיס כיבית עלולה עם הזמן להוביל להתפתחות סיבוכים משניים שחשוב לזהות בזמן.

ריכזנו את מה שצריך לדעת על הסיבוכים העיקריים המאפיינים קוליטיס כיבית:

מגה קולון טוקסי

מגה קולון טוקסי (Toxic megacolon) הוא סיבוך נדיר וקיצוני שמאופיין בהתרחבות רעילה במעי הגס אשר עלולה להוביל לניקוב המעי הגס ולאלח דם (ספסיס). סיבוך זה עלול להיות קטלני.

מגה קולון טוקסי, שמתבטא לרוב בתסמיני כאבי בטן חדים, חום גבוה מאוד וקצב לב מואץ, דורש אשפוז מיידי.

טיפול בתסמינים של קוליטיס כיבית בשלבים ראשוניים של המחלה מונע החמרה והדרדרות למצב של מגה קולון טוקסי.

הטיפול: מגה קולון טוקסי מוגדר רפואית כמצב אקוטי (ואף מכונה לעתים "קוליטיס אקוטית") ודורש כאמור אשפוז מיידי, ומטופל לרוב בעירוי סטרואידים לווריד, ובמקרה שהמצב מחמיר נדרשת כריתה דחופה של המעי הגס (ניתוח קולקטומי).

התייבשות

שלשולים תכופים שמאפיינים חולי קוליטיס כיבית בזמן התלקחויות עלולים להוביל לסכנת התייבשות, ולכן נדרשת תשומת לב לסיכון זה ושתייה מרובה של מים.

הטיפול: התייבשות מוגדרת כסכנת חיים ודורשת לרוב טיפול חירום רפואי במתן עירוי נוזלים בתנאי אשפוז.

דימום רקטאלי

דימומים עשויים להתפתח על רקע קוליטיס כיבית, מאחר והמחלה פוגעת בשכבה הרירית של המעי הגס ומובילה להתפתחות כיבים באזור שעלולים בהמשך להתפתח ולדמם.

דימום רקטאלי מתבטא בצואה דמית. למרות שמדובר בתסמין מפחיד, הוא עשוי להופיע בשכיחות גבוהה על רקע הדלקתיות, ורק במקרים הקשים של דימום מסיבי נדרש ניתוח דחוף.

הטיפול: במצבים קלים של דימום מהרקטום נדרשת נטילה של תוספי תזונה, לרבות ברזל, חומצה פולית וויטמין B12 במטרה להאיץ את יצירתם של תאי דם חדשים, ובמקרים מסוימים אף נדרש עירוי דם. אם מתפתח דימום מסיבי מהרקטום, שמהווה סיבוך נדיר ומסכן חיים – לעתים יש צורך בניתוח להסרת המעי הגס ויצירת סטומה.

נקב במעי (פרופורציה)

במקרים מסוימים הדלקתיות במעי הגס שמאפיינת קוליטיס כיבית עלולה לפרוץ את שכבת הרירית העליונה של דופן המעי ולהוביל להתפתחות נקב במעי – מצב שעשוי גם להתפתח כסיבוך של 'מגה קולון טוקסי' וגם כסיבוך נפרד. לעתים פרפורציה אף עלולה להתרחש כסיבוך של קולונוסקופיה – בדיקה אבחנתית שכיחה לאנשים עם מחלות מעי דלקתיות.

רוב הנקבים במעי מתפתחים בצד השמאלי של המעי הגס, בעיקר במעי העקול, וסיבוך זה נוטה להופיע בשכיחות רבה יותר בהתלקחויות ראשונות של המחלה. התופעה אינה שכיחה, ונאמדת בקרב עד 3% מהחולים.

במצבים אלה עלול להישפך תוכן של הצואה לפנים חלל הבטן ולהתפתחות דלקת חמורה בצפק שמלווה בירידה חדה בלחץ הדם וסכנת חיים.

בעת הופעת תסמינים לנקב במעי: כאבי בטן, בחילות והקאות ללא הסבר אחר – חשוב לפנות לרופא כדי לבצע בדיקות הדמיה לאיתור הבעיה.

הטיפול: הטיפול בנקב במעי ניתן לרוב באנטיביוטיקה למניעת זיהומים ובניתוח לסגירת הנקב או להסרת מקטע המעי הדלקתי והפגוע.

תת תזונה

התסמינים של קוליטיס כיבית מלווים בשלשולים, כאבי בטן והתכווצויות ומקשים על האכילה, וכמו כן לאחר צריכת מזון מקשים על ספיגת רכיבי המזון להם הגוף נזקק לצורך פעילותו התקינה. כך עלול להיווצר תת תזונה – תופעה רווחת שלפי עבודות מתפתחת בקרב 18% עד 62% מהמטופלים עם קוליטיס כיבית. מחקרים כיום גם קושרים בין חסרים תזונתיים לבין פעילות יתר של ציטוקינים שמייצרים פעילות דלקתית. גם התרופות למחלות מעי דלקתיות מעלות את הסיכון לתת תזונה: כך, סטרואידים נקשרו בעבודות לפגיעה בספיגת סידן, זרחן, אבץ, ויטמין C וויטמין D וגם התרופה כלסטיראמין שמקלה בשלשולים נקשרה לפגיעה בספיגת ברזל ו-ויטמין B12.

אצל ילדים עם מחלות מעי דלקתיות תת תזונה מהווה גורם סיכון משמעותי להפרעות גדילה.

מחסור ברכיבים תזונתיים המאפיין מחלות מעי דלקתיות עשוי להתבטא במספר אופנים ובכללם:

מחסור בברזל שלעתים מאובחן כאנמיה עשוי להתבטא בעייפות, הפרעות שינה, תסמונת הרגליים חסרות המנוחה, הפרעות קשב וריכוז והפרעות פיריון.

מחסור בסידן עלול להוביל לירידה בצפיפות העצם ואוסטיאופורוזיס, היפרפאראתירואידיזם, עלייה בלחץ הדם וספסטיות בשרירים.

מחסור בוויטמין B12 עלול להוביל אף הוא להתפתחות אנמיה וכן לנוירופתיה פריפרית – דהיינו פגיעה בעצבים פריפריים.

חוסרים בוויטמין D ובוויטמין K נקשרו אף הם לפגיעה בעצמות ולאוסטיאופורוזיס.

מחסור בוויטמין A פוגע באיחוי פצעים, ועלול להוביל לעיוורון לילה ולשינויים במבנה העין – קסרואופטלמיה.

מחקר ישראלי שנערך במרכז שניידר לרפואת ילדים ופורסם ביולי 2019 בכתב העת Nutrition in Clinical Practice העלה במדגם של 359 ילדים עם מחלות מעי דלקתיות חסרים תזונתיים בקרב המאובחנים בקוליטיס כיבית - בעיקר בברזל (77%), ויטמין D (49%) ואבץ (31%).

הטיפול: הערכה תזונתית מקיפה חיונית לאנשים עם מחלות מעי דלקתיות כדי לזהות תת תזונה לסוגיה. בין השאר מקובל כי המצאות במדד השמנה BMI נמוך מ-18.5 יחידות מהווה אינדיקציה לתת תזונה, וכן ניתן לאמוד את התופעה בבדיקות דם ושתן, בדיקות צפיפות עצם ובדיקות למדידת אחוזי השומן בגוף. כיום מקובל להפנות את המטופלים לבדיקות קבועות לרמות ויטמינים ומינרלים בדם. לדברי ד"ר הנית ינאי, מנהלת המרכז למחלות מעי דלקתיות בבית החולים בילינסון מקבוצת הכללית, "תדירות הבדיקות תלויה במצב הנבדק, אך ברמה העקרונית נהוג להפנות מטופלים בכל שנה לבדיקות לוויטמינים ומינרלים, לרבות ויטמין B12, חומצה פולית, ברזל וויטמין D".

הטיפול ניתן בהשלמה של החוסרים התזונתיים, ובדרגה חמורה נדרשת לעתים הזנה תוך ורידית באשפוז.

סרטן המעי הגס

קוליטיס כיבית מעלה את הסיכון להתפתחות סרטן המעי הגס, בעיקר על רקע הפעילות הדלקתית הממוקדת במעי הגס, ולכן חשוב לאנשים עם קוליטיס כיבית לבצע בקביעות בדיקות לגילוי מוקדם של המחלה.

לפי מטה אנליזה מבריטניה שפורסמה באפריל 2001 בכתב העת Gut, כעבור עשר שנים של מחלה, 2% מהחולים בקוליטיס כיבית מפתחים סרטן המעי הגס, ושיעור זה עולה ל-8% כעבור 20 שנה ול-18% כעבור 30 שנה. עם זאת, מאמר סקירה של חוקרים אמריקאים מאוניברסיטת מישיגן מעלה כי בשנים האחרונות חלה ירידה בשיעור האנשים עם מחלות מעי דלקתיות שמפתחים סרטן המעי הגס – ככל הנראה הודות לבדיקות לאבחון מוקדם של דם סמוי בצואה וקולונוסקופיה והסרת פוליפים במעי שעלולים להפוך לממאירים.

בין גורמי הסיכון לסרטן המעי הגס אצל אנשים עם מחלות מעי דלקתיות נמנים משך המחלה (ככל שהיא מתארכת הסיכון עולה), חומרת המחלה, התפתחות פוליפים דלקתיים, דלקת ראשונית צלקתית של דרכי המרה והיסטוריה משפחתית של סרטן המעי הגס.

איך נשמרים? לדברי ד"ר ינאי, "מקובל כיום לחולים עם קוליטיס כיבית או קרוהן שמערבת את המעי הגס, לאחר שמונה שנות מחלה ומעלה – לבצע בדיקה תקופתית של כרומוקולונוסקופיה – באמצעות הזרקת צבע או אמצעים דיגיטאליים טכנולוגיים – במטרה לסרוק בצורה מדוקדקת את רירית המעי הגס ולאתר ולהסיר נגעים בשלבים הראשנים, למשל פוליפים. תדירות הבדיקות נתפרת לכל מטופל, לעתים אחת לשנה ולעתים ניתן לרווח את הבדיקות – בהתאם להערכת הסיכון למחלה על רקע גורמי סיכון נוספים".

סייעה בהכנת הכתבה ד"ר הנית ינאי, מנהלת המרכז למחלות מעי דלקתיות בבית החולים בילינסון מקבוצת הכללית ומנהלת בקהילת מחלות מעי דלקתיות ב"כמוני"

*עדכון אחרון: אוקטובר 2019