טראומה מטרור ומלחמה
מנהלי קהילה
הנטייה לפוסט טראומה עוברת בתורשה
מחקר נרחב חדש מזהה נטייה גנטית לפתח פוסט טראומה בעקבות חשיפה לאירוע טראומטי, שהיא חזקה בקרב נשים יותר מאשר אצל גברים
האם אנו יורשים מהורינו את הנטייה לפתח פוסט טראומה לאחר חשיפה לאירוע טראומטי? האם תסמיני החרדה שמלווים את ההפרעה נמצאים בדי.אנ.איי? בשנים האחרונות גוברת ההבנה אודות הנסיבות המורכבות המובילות להתפתחות הפרעה פוסט טראומטית בקרב אנשים שנחשפים לאירועים טראומטיים, בהם חיילים ואזרחים באזורי לחימה ואנשים שעברו פגיעות טראומטיות, לרבות תאונות דרכים, תאונות עבודה ובית, התעללות ואונס. זאת, לצד פיתוח טיפולים חדשניים שמטרתם להתמודד עם אותם גורמי סיכון ולמנוע התפתחות פוסט טראומה מבעוד מועד.
לא כל אדם הנחשף לאירוע טראומטי יפתח בהכרח פוסט טראומה, והסיכויים לכך משתנים בהתאם לנסיבות האירוע - דהיינו מקור החשיפה וכן תלויים בנחשף עצמו. ככלל, מחקרים מעלים כי מקרב אנשים שנמצאים באזורי לחימה, קרוב ל-30% מפתחים פוסט טראומה, וכ-25%-20% נוספים מפתחים פוסט טראומה חלקית בהמשך חייהם. לוחמים מיומנים בצבא חסינים יותר, אולם גם הם מצויים בסיכון להתפרצות פוסט טראומה על רקע חשיפה לאימת המלחמה: לפי מחקר משנת 2015, מקרב החיילים האמריקאים שלחמו במלחמת אפגניסטן שלאחר אירועי ה-11 בספטמבר 2001, 6% עד 11% פיתחו פוסט טראומה.
עתה מצא צוות חוקרים אמריקאי בניתוח נרחב, כי הסיכון לפתח פוסט טראומה לאחר חשיפה לאירוע טראומטי אינו תלוי רק בנסיבות הקשורות לחשיפה וביכולת החסינות האישית מפני אירועים טראומטיים, אלא גם מושפע מהנטייה גנטית שעוברת בתורשה.
הצוות המשלב חוקרים מהקונסורציום לפסיכיאטריה גנומית הבוחן את ההשפעה של מוטציות גנטיות על התפתחות הפרעות נפשיות, לצד חוקרי הקונסורציום להפרעת פוסט טראומה, בחן נתונים מתוך 11 מחקרים שבדקו את נוכחותם של שינויים גנטיים העוברים בתורשה בקרב נפגעי פוסט טראומה. האנליזה כללה נתונים של 20,730 נבדקים בוגרים מארה"ב ודרום אפריקה.
נשים בסיכון מוגבר לפוסט טראומה
במחקר שמפורסם בגיליון אפריל 2017 של כתב העת Molecular Psychiatry, מתוארות תוצאות בדיקות סריקה גנטית שבוצעו לנבדקים שאובחנו עם פוסט טראומה מסיבות שונות. בסיכום הממצאים זוהו שינויים גנטיים ספורים העוברים בתורשה וקשורים לסיכון מוגבר לפתח פוסט טראומה, לרבות שינוי המסומן באותיות rs139558732 המצוי על גבי כרומוזום 13, אם כי שינוי זה לא תועד בארה"ב, אלא בקרב נבדקים מדרום אפריקה. כמו כן מצוינים שני שינויים על גבי כרומוזום 15 שתוארו כמשפיעים על הסיכון לפוסט טראומה, אולם אלה לא הגיעו למובהקות הנדרשת בבחינה כוללת של ממצאי כלל המחקרים הנכללים באנליזה.
הנטייה הגנטית לפתח פוסט טראומה נמצאה במחקר חזקה יותר בקרב נשים בהשוואה לגברים, ממצא שמתיישב עם עבודות נוספות שהראו כי לנשים ככלל יש סיכויים גבוהים פי 2 לפתח פוסט טראומה בהשוואה לגברים. בין ההסברים שניתנו לממצא הם סוגי חשיפות שונים לטראומות בין המינים וכן תסמינים שונים לפוסט טראומה בקרב נשים בהשוואה לגברים והבדלים ביולוגיים בין המינים, למשל ברמות ההורמונים שזוהו כמעורבים בתהליך ההתפתחות של פוסט טראומה.
ככלל, נמצא כי לנשים אמריקאיות ממוצא אירופי יש 29% נטייה גנטית לפוסט טראומה, כלומר שאצל שלוש מכל עשר נשים מקבוצה זו שמפתחות פוסט טראומה - אפשר להסביר את התפתחות הפוסט טראומה בשינויים גנטיים שעברו בתורשה. אצל גברים זוהתה נטייה גנטית חלשה יותר בשיעור של 7%, כלומר שאצל שבעה גברים מכל מאה המפתחים פוסט טראומה - ניתן לייחס זאת לשינויים שעברו בתורשה, אם כי נטייה זו לא הגיעה לכדי מובהקות סטטיסטית.
החוקרים מציינים כי יש צורך להרחיב את בחינת הממצאים על מדגמים נרחבים יותר כדי לזהות מיקומים ספציפיים יותר של השינויים הגנטיים המשפיעים על הסיכון לפוסט טראומה.
בצוות נכללים חוקרים ממכוני מחקר מובילים בארה"ב, לרבות אוניברסיטאות הרווארד, סטאנפורד, ייל, קולומביה, דיוק, אן ארבור, פנסילבניה, וושינגטון ובוסטון, המרכזים הרפואיים מאונט סיני ו-VA בדורהאם שבצפון קרוליינה, לצד חוקרים מאוניברסיטת קרדיף בבריטניה ואוניברסיטת קייפטאון בדרום אפריקה.
סיכון לדורות הבאים
ממצאים אלו מתווספים על עבודות קודמות שזיהו השפעות גנטיות על הנטייה לפוסט טראומה. אחת החוקרות השותפה גם לעבודה הנוכחית זיהתה בעבר בקרב ניצולי שואה שינויים אפיגנטיים בגנים שונים שמקורם ככל הנראה בחשיפה לטראומות השואה, אשר עברו בתורשה לילדיהם.
בפברואר 2013 פרסמו חוקרים מאוניברסיטת תל אביב מחקר בכתב העת JAMA Psychiatry בשיתוף חוקרי המכון הלאומי לבריאות הנפש בארה"ב והמחלקה לבריאות הנפש בחיל הרפואה בצה"ל, שמצא כי 6% מהחיילים המשרתים ביחידות מבצעיות בשטחים מפתחים סימני תסמונת פוסט טראומה. בהמשך, דגימות רוק נאספו מהחיילים לצורך הפקת בדיקות גנטיות, ונמצא כי גן הקרוי 5-HTTLPR שקשור לפעילות תקינה של כימיקל הסרוטונין במוח, משפיע באחד ממופעיו על חוסנו של החייל לפוסט טראומה. דווקא הביטוי הפחות מקובל של הגן - כששני האללים המרכיבים אותו קצרים ופעילותו בוויסות הסרוטונין במוח נמוכה ב-50% בהשוואה לגן עם שני אללים ארוכים - הוא זה שמגן על חיילים מפני פוסט טראומה. תובנה זו עשויה להוליד בעתיד תרופה המשפיעה על ביטויים של גנים, כאמצעי למניעת פוסט טראומה.
באוקטובר 2014 דווח בכתב העת JAMA Psychiatry על גן נוסף המסומן באותיות ADRB2 ששינוי בו זוהה כקשור לנטייה מוגברת לפתח פוסט טראומה בתגובה לחשיפה לטראומות בתקופת הילדות.
ובנוסף, חוקרים אמריקאים מהמרכז הרפואי Howard Hughes תארו ביוני 2013 בכתב העת Science Translational Medicine שינוי מסוים בגן הקרוי Oprl1 הקשור בסיכון גבוה לפתח פוסט טראומה לאחר חשיפה לאירוע טראומטי במחקרים שבוצעו בעכברים ובהמשך בקרב בני אדם. כעת עמלים במעבדת המחקר בבדיקת בטיחותה של תרופה המשפיעה על תפקודו של גן זה, שפותחה במקור כדי להתמודד עם בעיות של פגיעה בזיכרון בקרב נפגעי חרדה.