סטרואידים מהווים חלק בלתי נפרד מהפרוטוקולים למניעת דחיה לאחר השתלת כליה כבר מעל ל-50 שנים. למרות יעילותם במניעת דחיה חריפה, נעשים מאמצים לצמצם ככל שניתן את מינון הסטרואידים בשל ריבוי תופעות הלוואי, ובעיקר התפתחות של יתר לחץ דם, סוכרת ויתר שומנים בדם, המהווים גורמי סיכון קרדיווסקולריים משמעותיים, ומהווים את סיבת התחלואה והתמותה העיקרית במושתים.

במחקרים קטנים קודמים לא הצליחו להגיע למסקנות חד משמעיות לגבי תוצאות השתלת הכליה עם הפסקת הסטרואידים במהלך הפרוטוקול הטיפולי, ומה הן ההשפעות הקרדיווסקולריות של פרוטוקולים אלו בטווח הארוך.

במטה-אנליזה חדשה, שכללה בתוכה מחקרים מבוקרים אקראיים שעסקו בסוגיה זו, נמצא כי פרוטוקולים בהם מפסיקים את הסטרואידים זמן קצר לאחר ההשתלה, היו קשורים אומנם עם שיעור גבוה יותר של דחיות חריפות של השתל, אולם בטווח הארוך, לא היו שום הבדלים בהישרדות שתל הכליה או בהישרדות החולים. אולם, פרוטוקולים אלו היו קשורים עם ירידה משמעותית בהתפתחות של גורמי סיכון קרדיווסקולריים, כמו יתר לחץ דם, סוכרת ועודף שומנים בדם.

החוקרים הסיקו כי היתרונות ארוכי הטווח של הפחתת הסיכון הלבבי, ללא הבדל בתוצאות ההשתלה והישרדות החולים בטווח הארוך, עולות על הסיכון המוגבר לפתח דחיה חריפה. אין עדיין מחקרים ארוכים מספיק שהצליחו להוכיח כי פרוטוקולים אלו מאריכים את הישרדות החולים.

www.medscape.com/viewarticle/729372_3

תרגום ועריכה: ד"ר נעמי לוין-יינה