שבץ מוחי מהווה פגיעה אקוטית קשה שמשפיעה על התא המשפחתי כולו. קרובי משפחה נדרשים ברוב המקרים לתמוך בנפגעי שבץ מוחי לתקופה ממושכת, לרוב לכל החיים – הן במהלך האשפוז והן בהשלכות האפשריות של פגיעות שבץ, לרבות שיתוק, הפרעות ראייה ומצוקה נפשית, ובהמשך בשלבי השיקום הממושכים, ככל שהשיקום מתאפשר.

עתה מצאו חוקרים ישראלים כי המצוקה הנפשית עמה מתמודדים קרוביהם של נפגעי שבץ גדולה כל כך, שעוצמתה אף גוברת על המצוקות הנפשיות של הנפגעים.

למחקר שותפים חוקרים בכירים ממכון גרטנר לחקר אפידמיולוגיה ומדיניות בריאות, המרכז למדעי המוח ע"ש סגול במרכז הרפואי שיבא, בית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת תל אביב, קופות החולים כללית ומכבי, מחוז דרום במשרד הבריאות והמחלקה לניהול מערכות בריאות ובית הספר למינהל עסקים באוניברסיטת בן גוריון.

במחקר נבחנו ההשלכות של אירועי שבץ מוחי על נפגעים וקרוביהם המשמשים כמטפלים עיקריים (caregivers) כעבור למעלה משנה מהאירוע, וזאת במסגרת מעקב אחר מדגם של 51 נפגעי שבץ החיים בקהילה. במחקר המבוסס על שאלוני הערכה, המטפלים בנפגעי השבץ דיווחו על איכות חיים ירודה ועל רמות גבוהות של עומס נפשי, דיכאון וחרדה.

רמת החרדה הממוצעת של המטפלים העיקריים, כפי שנמדדה בשאלון (Hospital Anxiety Depression Scale), הייתה גבוהה (7.7 נקודות) ב-33% בהשוואה לרמת החרדה של הנפגעים עצמם (5.8 נקודות). גורם החרדה היה היחידי שנמצא קשור באופן מובהק סטטיסטית לעומס שעמו מתמודדים המטפלים בנפגעי שבץ, בהבדל מדיכאון שלא זוהה כגורם מובהק בהקשר זה.

החוקרים מניחים כי הפגיעה הנגרמת בשבץ מוחי מובילה לאפקט של העברת ההשפעה הנפשית למטפלים העיקריים, וקוראים לפתח תוכניות התערבות למטפלים עיקריים בנפגעי שבץ, המכוונות לצרכיהם הספציפיים וממוקדות בשיפור מצבם הנפשי.

במחקר השתתפו פרופ' רחל שוש דנקנר, ד"ר יעקב בכנר, ד"ר גרי גינזבורג, ארנונה זיו, ד"ר הדר בן–דוד, דלית ליטמנוביץ-גולדשטיין, פרפ' גבריאל חודיר, פרופ' רן בליצר, פרופ' דוד טנה ופרופ' דן גרינברג, וממצאיו מדווחים בגיליון דצמבר 2016 של כתב העת International Journal of Rehabilitation Research.

המצוקות של נפגעי השבץ 

התפתחות מצוקות נפשיות בקרב נפגעי שבץ תועדה רבות במחקרים בספרות הרפואית. במחקר ישראלי קודם שנערך במסגרת מכון גרטנר נמצא בינואר 2015 כי בקרב נפגעי השבץ המוחי הכרוניים שהשתתפו במחקר, מעל 80% היו נשואים והתגוררו עם משפחתם ו-70% מהם טופלו באופן קבוע על ידי בן/ בת הזוג או קרוב משפחה אחר. מרבית המשתפים במחקר, גם אלה שטרם הגיעו לגיל הפרישה, אינם עובדים (91%), בעיקר בשל האירוע המוחי שעברו. מחצית מנפגעי השבץ המוחי שרואיינו זקוקים לעזרה בפעילויות יומיות כגון אכילה, לבוש, רחצה ועלייה במדרגות. כשליש מהם לא יכלו להשתמש בשירותים ללא עזרה. איכות החיים בהיבט הבריאות של נפגעי שבץ מוחי, כפי שהוערכה בשאלון (EQ-5D), נמדדה כנמוכה באופן משמעותי מאיכות החיים של אוכלוסייה ישראלית בריאה, ואף ירודה באופן משמעותי מזו של חולי לב כרוניים. נשים נפגעות שבץ סבלו מאיכות חיים ירודה מזו של גברים נפגעים, גם לאחר תקנון למשתנים מתערבים כמו גיל ומצב תפקודי.

דיכאון היא אחת המחלות הנפוצות ביותר שנגרמות עקב אירוע מוחי וכמחצית מהנפגעים לוקים בדיכאון, הן על רקע ההרגשה הרעה לאחר האירוע, והן מסיבות של אבדן הכושר הפיזי וחוסר היכולת לתקשר עם הסביבה, והן בעקבות חוסר איזון במוח בעקבות הפגיעה המוחית. דיכאון עשוי להופיע מיד אחרי האירוע, ולעתים מתפתח שבועות או חודשים אחריו. מחקר מקיף משבדיה שפורסם באפריל 2015 מצא כי דיכאון על רקע שבץ מוחי עלול להוביל לניסיונות אובדניים, ובסיכון מוגבר מצויים נפגעים עם השכלה נמוכה ואלו המתגוררים לבדם.

בין הסיבוכים המוכרים לשבץ מוחי, פרט לדיכאון, קיימים התקפי אפילפסיה (פרכוסים) ודמנציה המתבטאת בפגיעה בזיכרון וביכולות קוגניטיביות אחרות. גם חרדה נקשרה לשבץ מוחי, ומחקר מסין בנושא שפורסם בינואר 2012 העלה כי מיקום השבץ במוח הוא גורם המשפיע על הסיכון לפתח סימני חרדה לאחר השבץ.

המצוקות של המטפלים 

קשייהם של מטפלים עיקריים באנשים שלקו במחלות קשות מתועדים בעבודות רבות, לרבות קשיי מטפלים בנפגעי שבץ. מחקר משבדיה מצא בספטמבר 2015 כי הטיפול האינטנסיבי בנפגע שבץ מוחי עלול להוביל בני זוג לפתח סיבוכים רפואיים ונפשיים עד שבע שנים לאחר הפגיעה, וככל שדרגת הנכות התפקודית, היכולת הקוגניטיבית והתסמינים הדיכאוניים של נפגעי השבץ החמירו, כך ירדה רמת הבריאות של בני הזוג.

מחקרים דומים בחנו את השלכות הטיפול הרפואי בבני זוג חולים. כך, לדוגמה, מחקר ישראלי מאוניברסיטת בן גוריון שפורסם בסוף 2014 מצא כי בני זוג לנשים שאובחנו עם סרטן השד סובלים ממצוקה נפשית וכן מסיבוכים רפואיים, לרבות ירידה בתפקוד הגופני ועלייה בתלונות על כאבים. עבודות מצאו כי גם אנשים הקרובים לחולים בטרשת נפוצה מוצאים עצמם מזדהים פעמים רבות עם תחושות החולה, כולל אבל, חרדה, כעס, אשמה, פחד ובדידות.

איך לטפל במטפל 

International Journal of Rehabilitation Research, doi: 10.1097/MRR.0000000000000192