טרשת נפוצה
מנהלי קהילה
מובילי קהילה
המחלות הנוספות הנפוצות באנשים עם טרשת נפוצה
ממעי רגיז ועד מאניה דיפרסיה: על המצבים הרפואיים הנפוצים יותר בקרב אנשים עם טרשת נפוצה
לאנשים המתמודדים עם טרשת נפוצה לא מובטח שלא יסבלו ממחלות נוספות. למעשה, ישנם מספר מצבים רפואיים שמופיעים בשכיחות גדולה יותר בקרב אנשים עם טרשת נפוצה.
אבחון מצבים רפואיים אחרים בקרב אנשים עם טרשת נפוצה אינו פשוט, מכיוון שהמחלה, על תסמיניה הרבים, עלולה להסתירם.
באוגוסט 2013 פרסמו החוקרים הקנדים ד"ר רות אן מארי וד"ר הית'ר האנוול, מאמר בכתב העת המדעי Continuum, הסוקר את המצבים הרפואיים השכיחים ביותר המתלווים למחלת הטרשת הנפוצה ומכבידים על הסובלים ממנה, וגם את אלה הנפוצים פחות. אלה עיקריו:
מצבים פיזיים
טרשת נפוצה היא מחלה אוטואימונית – מחלה בה המערכת החיסונית תוקפת רקמות של הגוף עצמו. אחד הנושאים המעניינים בתחום הטרשת הנפוצה הוא מחלות אוטואימוניות אחרות המופיעות בסמוך לה. ישנן מחלות אוטואימונית אשר שכיחות יותר בקרב אנשים עם טרשת נפוצה וישנן כאלה ששכיחותן יורדת בקבוצה זו.
החוקרים כותבים כי המחלה בולוס פמפיגואיד (לפי המחקרים שכיחות של 0.11% באנשים עם טרשת נפוצה), מחלות מעי דלקתיות (שכיחות של 0.4%-0.8%) סוכרת נעורים (0.18) ואובאיטיס (1.3%), שכיחות יותר בקרב אנשים עם טרשת נפוצה. השיעורים של תת פעילות ופעילות יתר של בלוטת התריס (1.4%-9%) וזאבת (2.1%) דומים לאלה הקיימים באוכלוסייה הכללית.
לעומת זאת, השכיחות של דלקת מפרקים שגרונית בקרב אנשים עם טרשת נפוצה (0.9%-4.4%) נמוכה מזו שבאוכלוסייה הכללית.
כאשר מתייחסים למחלות הפיזיות השכיחות בקרב לפחות 5% מן האנשים עם טרשת נפוצה, ניתן למצוא מחלות עם שכיחות גבוהה או נמוכה מזו באוכלוסייה הכללית.
המחלות פיברומיאלגיה, אינסומניה, תסמונת המעי הרגיז, מחלת לב איסכמית, דום נשימה בשינה ותסמונת רגל חסרת מנוחה, שכיחות יותר בקרב אנשים עם טרשת נפוצה בהשוואה לאוכלוסייה הכללית.
דלקת פרקים, סוכרת, יתר לחץ דם, יתר שומנים בדם, מחלת ריאות וכיב פפטי (אולקוס) שכיחות בקרב אנשים עם טרשת נפוצה במידה הזהה לאוכלוסייה הכללית.
האספקט החיובי הוא שמחלת הסרטן נמצאת בשכיחות נמוכה יותר בקרב אנשים עם טרשת נפוצה בהשוואה לשכיחות מחלת הסרטן באוכלוסייה.
כותבי המאמר מציינים כי למרות שהפרעות שינה כמו אינסומניה, דום נשימה בשינה ותסמונת רגל חסרת מנוחה קיימות בשכיחות גבוהה בקרב אנשים עם טרשת נפוצה (בין 25% ל-54%), הן לא מאובחנות ומטופלות בצורה מספקת.
אחת ההנחות גורסת כי שכיחותו הגבוהה של סימפטום העייפות במחלת הטרשת הנפוצה מונעת מן הרופאים המשך בירור לגבי הפרעות שינה היכולות להסביר את אותה העייפות עליה מדווחים מטופליהם.
באופן כללי, מחלות פיזיות בנוסף לטרשת נפוצה שכיחות יותר ככל שהמטופל מבוגר יותר וככל שהמצב הסוציו-אקונומי שלו נמוך יותר.
מצבים נפשיים
ישנם כמה מצבים בתחום בריאות הנפש - בהם דיכאון, חרדה, הפרעה דו קוטבית ופסיכוזה - אשר שכיחות הופעתם בקרב אנשים עם טרשת נפוצה גבוהה מזו שבאוכלוסייה הכללית.
לפי המאמר, שכיחות דיכאון בקרב אנשים עם טרשת נפוצה עומדת על פי שלושה מהאוכלוסייה הכללית. כאשר בודקים במהלך שנה את שכיחות הופעת הדיכאון, מוצאים כי 14% מהאנשים עם טרשת נפוצה חוו דיכאון. מחצית האנשים עם טרשת נפוצה יחוו דיכאון במהלך חייהם.
ההסבר לדיכאון בטרשת נפוצה טמון במשתנים רבים: התמודדות רגשית עם המחלה, נגעים המופיעים באזורי מצב הרוח במוח, ירידה בתפקוד הפיזי, סימפטומים של כאב ועייפות, קושי בעבודה, ירידה בתפקוד החברתי, פגיעה בדימוי העצמי ועוד.
חרדה מופיעה בקרב 36% מהאנשים עם טרשת נפוצה במהלך החיים, אם כי רבים טוענים כי החרדה אינה מאובחנת מספיק וכי והשכיחות כנראה גבוהה בהרבה, בעיקר בשלב אבחנת המחלה, בסמוך להתקפים וסביב אירועי חיים משמעותיים (כמו חתונה או מוות של אדם קרוב).
עוד עולה מן המאמר כי הפרעה דו-קוטבית (הידועה גם בשם מאניה-דיפרסיה) מופיעה בשכיחות הגבוהה מזו באוכלוסייה הכללית. אין הערכה מדויקת לשכיחות המחלה ומחקרים מצביעים על שכיחות שבין 0.3% ל-10% מבין האנשים עם טרשת נפוצה.
פסיכוזה משפיעה על 0.8% מאוכלוסיית האנשים עם טרשת נפוצה. אנשים בגילאים 15-24 נמצאים בסיכון הגבוה ביותר.
על אף שכיחותן הגבוהה של הבעיות הנפשיות המופיעות לצד מחלת הטרשת הנפוצה, אנשים רבים אינם מאובחנים ומטופלים.
השפעתן של המחלות הנלוות על הטרשת הנפוצה
כאשר קיים מצב רפואי בנוסף למחלת הטרשת הנפוצה, הוא יכול להחמיר ולהאיץ את התקדמות המחלה. מחקר שעקב אחר כמעט 9,000 מטופלים עם טרשת נפוצה, הראה שאלו עם מחלות נלוות (כגון סוכרת ויתר לחץ דם) נאלצו להשתמש במקל הליכה 6 שנים קודם לעמיתיהם עם טרשת נפוצה שאין להם מחלה נלווית.
מדד איכות החיים נמוך יותר בקרב אנשים עם טרשת נפוצה, אך ככל שישנן יותר מחלות נלוות כך הוא יורד אף יותר.
בנוסף, מצבי הדיכאון והחרדה פוגעים בהיענות לטיפול במחלת הטרשת הנפוצה, כך שאנשים החווים דיכאון וחרדה נוטים לא לקחת את התרופות המעכבות את התקדמות המחלה ומעורבים פחות בטיפולים שיקומיים.
ישנה חשיבות לאבחון נכון וטיפול גם במחלות הנלוות. ישנן הנחות שגויות לפיהן מחלת הטרשת הנפוצה "מבטלת" או "מונעת" מחלות אחרות וכי מחלות נפשיות בקרב אנשים עם טרשת נפוצה הן "תגובות טבעיות" שתחלופנה לבד ולכן אין לטפל בהן. אך למעשה, הופעת מחלה בנוסף לטרשת נפוצה צריכה להיות מטופלת בדחיפות רבה יותר, בשל ההשפעה ההדדית המסוכנת שיכולה להיות בין מספר מחלות.
