טראומה מטרור ומלחמה
מנהלי קהילה
זה לא אותו הדבר: המוח מציג דפוסי פעילות שונים בשיחה בזום
האם פגישות דרך הזום יכולות להחליף מפגשים פנים מול פנים? מדענים מצאו כי פעילות דרך הזום מובילה לדפוסי פעולה שונים במוח. מה ההשלכות?
מאז מגפת הקורונה, ובמיוחד בימים אלה של מלחמת "חרבות ברזל" כשאנשים ספונים בביתם, מפגשים מקוונים דרך הזום משמשים עבור רבים תחליף למפגשים פנים מול פנים.
עם זאת, כבר במהלך ימי הקורונה החלו מומחים להתריע כי הזום אינו יכול לשמש תחליף שווה ערך למפגש במציאות, לפחות בכל הקשור ללמידה בבתי הספר והאוניברסיטאות. עמדה זו מקבלת עתה חיזוק מצוות מדענים מארה"ב וסין, שמצאו כי דפוסי הפעילות המוחית במפגש בזום שונים ביחס לדפוסים שמוצגים במפגש פנים מול פנים – מה שמעיד על כך שמדובר בפעולה שצפויה להוביל להשפעות אחרות.
יותר קשר עין
החוקרים מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת ייל בארה"ב, אוניברסיטת ECNU בשנחאי שבסין והיוניברסיטי קולג' בלונדון השתמשו בהדמיות מוח מתקדמות כדי לבחון את דפוסי הפעילות המוחית של נבדקים במהלך מפגשים במרחב האינטרנטי בזום ומפגשים במציאות פנים מול פנים.
החוקרים השוו באמצעים שונים את הפעילות המוחית במהלך משימה קבועה שבוצעה - הן בתנאי זום והן פנים מול פנים. במחקר השתתפו 28 נבדקים אמריקאים בוגרים בריאים, מרביתם (61%) נשים.
במכשיר שעוקב אחר תנועות העיניים של הנבדקים (מכשיר Tobii) נמצא כי זמני השהיית המבט בעיניים (gaze) היו ארוכים יותר כשאלו ניהלו אינטראקציה זה מול זה, בהשוואה לאינטראקציה דרך הזום. כמו כן, האישונים במהלך שיחה שנוהלה פנים מול פנים היו גדולים יותר בהשוואה לשיחה בזום. לטענת החוקרים, ממצאים אלה מצביעים על עוררות מוחית גבוהה יותר ותשומת לב רבה יותר של הנבדקים לתווי פנים של הזולת במהלך שיחה פנים מול פנים, בהשוואה לזום.
בהמשך נעשה שימוש בטכנולוגיה חדשנית מסוג 'ספקטרוסקופיה פונקציונאלית כמעט אינפרה-אדום' (fNIRS), שמאפשרת לבחון פעילות מוחית תוך שימוש בקרן אור בתדר הנושק לתדרי אור אינפרה אדום. בתדר זה הקרן מסוגלת לחדור דרך רקמות העור, העצמות והמוח, בזמן פעילות, וללא חשיפה לקרינה מייננת. האור משוגר לעבר המוח ממקור אור, ועל גבי הראש מולבשת קסדה מיוחדת שמוצבים בה חיישנים כדי לקלוט את כמות האור שנפלטת חזרה. ככל שיותר אור נספג ופחות מופץ חזרה כלפי חוץ – כך ניתן להעריך שהאזור המוחי פעיל יותר. בבדיקה זו נצפתה פעילות גבוהה יותר בפגישה פנים מול פנים באזור מעטפת המוח הקודקודית-גבית, בהשוואה למפגשים דרך הזום. נמצא כי הפעילות המוחית במהלך מפגשים במציאות הייתה מתואמת יותר בהשוואה למפגשים דרך הזום, מה שלטענת החוקרים עשוי להצביע על תהליך מעמיק יותר של 'החלפת רמזים חברתיים' בין הנבדקים בשיחה פנים מול פנים.
במדידה נוספת של הפעילות החשמלית המוחית בבדיקות EEG זוהתה במפגשים במציאות פעילות גבוהה יותר בהשוואה למפגשים בזום בתדרי תטא, טווח תדרים הקשור לזיכרון.
המחקר נתמך חלקית על ידי המכון הלאומי לבריאות בארה"ב (NIH), וכן המכון הלאומי לבריאות הנפש (NIMH) והמכון הלאומי לבריאות הילד והתפתחות האדם (NIDCD), וממצאיו מדווחים בגיליון אוקטובר 2023 של כתב העת Imaging Neuroscience.
פחות תקשורת חברתית
החוקרים מצאו כי אזורי מוח שקשורים בעיבוד הבעות פנים פועלים באופן משמעותי יותר במפגש פנים מול פנים. "מצאנו שמערכות חברתיות במוח האנושי פעילות יותר במפגש פנים מול פנים בהשוואה לזום", הסבירה החוקרת הבכירה פרופ' גוי הירש, פסיכיאטרית מאוניברסיטת ייל, בראיון לתקשורת האמריקאית. לדבריה, הזום מתגלה במחקר כמערכת דלה יותר לתקשורת חברתית, בהשוואה למפגשים שמתרחשים במציאות.
החוקרים מציינים כי ההבדלים עצביים והתנהגותיים שנמצאו "מדגישים את החשיבות של פרדיגמות טבעיות, אישיות, והקשר חברתי להבנת עיבוד פנים חי ואינטראקטיבי בבני אדם", נכתב במחקר.
ייתכן כי הסיבה לכך היא במנגנון הישרדותי – כך שהמוח האנושי בנוי לאפשר קריאה טובה יותר של תווי פנים במפגש מציאותי בהשוואה למפגש בזום. החוקרים מציינים כי למעשה אין תחליף למפגשים במציאות שהינם "חשובים להתנהגות חברתית טבעית".
ממצאי המחקר נותנים למעשה גושפנקא מדעית לטיעון כי מפגשי זום אינם יכולים לשמש תחליף שווה ערך למפגשים במציאות – עקב תהליכי עיבוד מוחיים שונים. הממצאים מתיישבים עם עבודות נוספות מהשנים האחרונות שהובילו למסקנות דומות. כך, למשל, חוקרים קנדיים מאוניברסיטת מונטריאול דיווחו בדצמבר 2022 בכתב העת NeuroImage כי במהלך שיחה פנים מול פנים מתבצעת "סינכרוניזציה" בפעילות המוחית בין שני אנשים, שאינה מתקיימת בשיחה בזום – מה שעשוי להוביל לעייפות המוח בשיחות זום, שאף קיבלה כינוי בקהילת החוקרים כ"עייפות זום" (Zoom Fatigue). מצב זה אפיין אנשים רבים שעברו לעבוד או ללמוד דרך הזום בתקופת הקורונה.
המחקר הנוכחי מצטרף לעבודות נוספות מאז פרוץ הקורונה לחיינו שהצביעו על המחיר הנפשי שעשוי להתלוות למעבר לזום. בין השאר, מחקר אמריקאי מאוניברסיטת סטאנפורד שפורסם בפברואר 2021 בכתב העת Technology, Mind and Behavior, מצא כי עומס קוגניטיבי שמאפיין שיחות זום מוביל לעלייה ברמות הלחץ. חוקרים מגרמניה וארה"ב דיווחו במקביל באפריל 2021 בכתב העת SSRN Electronic Journal כי חרדה ועייפות כתוצאה מפעילות בזום קשורה במספר מנגנונים, ובהם "חרדת מראה" (Mirror Anxiety) – חרדה הנוצרת כתוצאה מכך שהמשתתף רואה את פניו על המסך; תחושה של אדם לכוד – כשהמשתתף בזום אינו יכול לנוע או לבצע פעולות מסוימות במהלך המפגש; תחושת רדיפה – שבה המשתתף בזום מרגיש שכולם צופים בו; ועומס קוגניטיבי רב כתוצאה מהצורך להבחין ביותר "רמזים" חברתיים של משתתפים אחרים, בעיקר במהלך פגישה רבת משתתפים. במחקר זה גם נמצא כי נשים נוטות להציג "עייפות זום" בעוצמות גבוהות מאשר גברים, ובאופן ספציפי – לנשים מודעות עצמית גבוהה יותר לשינוי האינטראקציה החברתית דרך הזום ויותר נטייה לפתח "חרדת מראה".