מטרת המחקר היתה לבדוק כיצד פעילות גופנית יכולה להשפיע על הדחף לשוקולד ועל התגובות לסימנים (כמו לחץ) המעוררים את הדחף הזה. בניסוי השתתפו 25 אנשים, הרגילים באכילת שוקולד. לאחר 3 ימים ללא אכילת שוקולד, התבקשו המשתתפים, כל אחד בנפרד, לבצע הליכה מהירה של 15 דקות או מנוחה על פי סדר אקראי. בנוסף, המשתתפים ביצעו שתי משימות אשר לרוב מעוררות את הדחף לשוקולד: אתגר פסיכולוגי ופתיחת עטיפה של חטיף שוקולד.
המשתתפים דיווחו על ירידה משמעותית בדחף לשוקולד במהלך הפעילות הגופנית וגם במשך כ-10 דקות אחריה, לעומת זמן המנוחה אשר במהלכו ואחריו לא דווח כל שינוי. הפעילות הגופנית עזרה לריסון הדחף לשוקולד גם אחרי שהתבצעו המשימות שהיו אמורות לעורר אותו.
בעבר כבר נמצא כי פעילות גופנית עוזרת להקל על התמכרות לסיגריות וסמים אחרים אך זו הפעם הראשונה שהצליחו להוכיח זאת בהקשר של התמכרות לאוכל. ייתכן שישנם תהליכים חופפים באזורי התגמול במוח בין ההתמכרויות השונות לסמים ולאוכל וייתכן שהפעילות הגופנית משפיעה על כימיקלים במוח וכך מביאה להקלה בהתמכרות.
רבים מהנשים והגברים מתמכרים לאוכל, ובדרך כלל זה הוא אוכל עשיר בקלוריות, שומנים וסוכרים. השוקולד הוא כמובן הממכר האהוד מכולם ויש לכך סיבה ביולוגית, מרכיבי השוקולד גורמים לעלייה זמנית במצב הרוח, מה שגורם לנו לרצות לאכול אותו בעיקר כשאנחנו בלחץ וכשהוא זמין. פעילות גופנית של 15 דקות פעמיים ביום יכולה לעזור לנו לשלוט על המצב רוח הנפשי והפיזי שלנו מבלי שנזדקק לאוכל ולהשפעתו עלינו.
Appetite. 2009, 52(1), 155-160