אימוני הליכה באינטרוולים - בהם הולכים לסירוגין בקצב איטי ובקצב מהיר מאוד - עשויים להיות טובים יותר מאימונים של הליכה בקצב קבוע לסיוע בשליטה על רמות הסוכר בדם באנשים עם סוכרת סוג 2. כך עולה ממחקר קטן שמתפרסם בכתב העת של האיגוד האירופאי לחקר סוכרת Diabetologia. 

מחקרים רבים הוכיחו את ההשפעות המיטיבות של פעילות גופנית על השליטה הגליקמית (שליטה על רמות הסוכר בדם) באנשים עם סוכרת סוג 2, אבל סוג ועוצמת הפעילות האופטימליים עדיין אינם מוגדרים.

ניתוח נתונים מ-14 מחקרים מבוקרים שפורסם לפני כחודש בכתב העת Diabetologia, מצא כי במטופלים שאובחנו עם סוכרת סוג 2, פעילות אירובית עשויה להיות יעילה יותר להפחתת רמות ההמוגלובין המסוכרר (מדד המעיד על ממוצע רמות הסוכר בדם של החודשים האחרונים) ורמות הסוכר בדם בצום, בהשוואה לאימוני התנגדות. שילוב של שתי הפעילויות היה עוצמתי יותר בהפחתת רמות ההמוגלובין המסוכרר ורמות הסוכר בדם בצום וגם בשיפור במדדים נוספים, בהשוואה לפעילות אירובית או אימוני התנגדות לבדם.

מבחינת עוצמת הפעילות האירובית, ידוע כי פעילות בעצימות גבוהה (אינטנסיבית) משפרת את השליטה הגליקמית יותר מאשר פעילות בעצימות נמוכה. למרות זאת, באופן מסורתי פעילות גופנית אינטנסיבית לא הומלצה לאנשים עם סוכרת מסוג 2 מחשש שהיא תוביל לפציעות ושהמטופלים יתייאשו ויפסיקו להתעמל. 

במחקר שנערך בעבר על ידי חוקרים מאוניברסיטת קופנהגן בדנמרק נמצא כי אימונים של הליכה באינטרוולים – בהם עצימות הפעילות היא גבוהה ונמוכה לסירוגין – משפרת את השליטה הגליקמית באנשים עם סוכרת יותר מאשר הליכה בקצב קבוע הדומה מבחינת ההוצאה האנרגטית. במחקר החדש, אותם חוקרים ביקשו לבחון מהם המנגנונים העומדים מאחורי ההשפעה הזו.

אנשים עם סוכרת סוג 2 חולקו באופן רנדומלי לשלוש קבוצות: קבוצת ביקורת (8 נחקרים), קבוצת אימוני הליכה באינטרוולים בהם הנחקרים הלכו 3 דקות הליכה מהירה ואז 3 דקות הליכה בקצב איטי (12 נחקרים) וקבוצת אימוני הליכה בקצב קבוע עם אותה הוצאה אנרגטית (12 נחקרים).

לנחקרים בקבוצות הפעילות הגופנית נרשמה תוכנית אימונים של 5 אימונים (כל אימון 60 דקות) בשבוע, ששולבה במסגרת חיי היום-יום. הנחקרים קיבלו הוראות מדויקות ומדי תאוצה שיעזרו להם לעמוד בהן, אך הפעילות לא נעשתה תחת השגחה.

שיפור ברגישות לאינסולין 

לפני ההתערבות וארבעה חודשים אחריה, הנחקרים עברו מספר בדיקות. בין היתר החוקרים מדדו הפרשת אינסולין (באמצעות שיטה סטנדרטית בה מחדירים לזרם הדם גלוקוז בקצב קבוע כדי לבדוק כמה אינסולין הגוף מייצר). הם השתמשו גם באיזוטופים המאתרים גלוקוז שהוחדרו לדם כדי למדוד מטבוליזם של גלוקוז.

המחקר חיזק את ממצאי המחקר הקודם והראה כי אימון באינטרוולים טוב יותר לשליטה על רמות הסוכר בדם בקרב אנשים עם סוכרת. החוקרים מדווחים כי מצאו שיפור ברור בשליטה ברמות הסוכר בדם רק בקבוצה שעשתה אימוני אינטרוולים. לפי הבדיקות שערכו, זה כנראה נבע מכך שפעילות באינטרוולים מעלה את הרגישות לאינסולין ואת פינוי הסוכר מהדם. בקבוצת ההליכה הרגילה ובקבוצת הביקורת לא נצפו שינויים במדדים אלה.

המחקר מעלה את האפשרות שאימוני הליכה באינטרוולים טובים יותר מהליכה בקצב קבוע שההוצאה האנרגטית בה זהה, מאחר והם משפרים את הרגישות לאינסולין. עם זאת, מדובר במחקר קטן מאוד. כעת נדרשים מחקרים נוספים, בהם כאלה שיבחנו אם ההשפעות המיטיבות של האימון באינטרוולים על השליטה הגליקמית יובילו לתוצאות בריאות טובות יותר בטווח הארוך.

Diabetologia 4th August 2014