טיפול שמערב בני משפחה יכול להעלות את הסיכויים להחלמה בקרב צעירים עם אנורקסיה. החוקרים מצאו כי בני גיל ההתבגרות שעברו טיפול על בסיס משפחתי היו בעלי סיכוי כפול להיות במשקל בריא שנה לאחר מכן, בהשוואה לאלה שעברו טיפול אישי.

טיפול באנורקסיה בדרך כלל כולל פסיכותרפיה (טיפול בדיבור בין מטפל למטופל) מסוג כלשהו. שניים מהטיפולים הנפוצים ביותר הם טיפול על בסיס משפחתי וטיפול אישי.

בטיפול משפחתי ההורים והילדים עוברים טיפולים יחד ומאמנים את ההורים לוודא שילדם יאכל מספיק ולא יתעמל יותר מידי. הטיפולים גם בוחנים כיצד המשפחה עובדת יחדיו ועובדים על בניית מערכות יחסים בריאות והפגת רגשות אשם שההורה חש לגבי המצב של ילדו.

בטיפול אישי המתמקד במתבגר, המטופלים לומדים לזהות את הרגשות והחרדות שלהם ולאמץ דרכי התמודדות חדשות מלבד הרעבה עצמית. ההורים נפגשים בנפרד עם המטפלים כדי לקבל עדכונים על התקדמות הילד ועצות על האופן בו הם יכולים לסייע לילדים בהחלמה.

מחקר חדש של חוקרים מהאוניברסיטות שיקגו וסטנפורד, השווה בין שתי השיטות. המחקר נערך על 121 בני 12 עד 18 עם אנורקסיה שחולקו לשתי קבוצות: חברי הקבוצה הראשונה עברו טיפול על בסיס משפחתי והיתר עברו טיפול אישי, במשך שנה. החוקרים בדקו את מצבם לפני הטיפול, בסוף שנת הטיפול, ואז שוב 6 חודשים ו- 12 חודשים לאחר סיומו.

בסוף שנת הטיפול, לא היה הבדל משמעותי בין שיעור המתבגרים בקבוצת הטיפול המשפחתי שהיו בהפוגה, בהשוואה לאלה שעברו טיפול אישי. אבל, 12 חודשים לאחר שהטיפול הסתיים, ההבדל בין הקבוצות היה גדול: 49.3% מהצעירים בקבוצת הטיפול המשפחתי היו בהפוגה, בהשוואה ל- 23.2% בקבוצת הטיפול האישי.

רק 10% מאלה שעברו טיפול משפחתי והחלימו, התדרדרו חזרה לאנורקסיה במהלך התקופה, בהשוואה ל- 40% מאלה שעברו טיפול אישי.

החוקרים מצאו גם כי אלה שעברו טיפול משפחתי העלו במשקל מהר יותר במהלך הטיפול והיו בעלי סיכון נמוך יותר להתאשפז בבית חולים.

Archives of General Psychiatry. 2010; 67: 1025-1032.