קשב וריכוז
מנהלי קהילה
הילדים שלכם כנראה לא מתעלמים מכם בכוונה
מחקר: ילדים המרוכזים במשהו ''עיוורים'' למתרחש סביבם. אותו חוסר ב'מודעות היקפית' עלול לסכן אותם
ילדים ובני נוער מתחת לגיל 14 נוטים יותר ממבוגרים להתרכז כל כך בדברים קטנים, שהם לא מבחינים במתרחש סביבם. כך מצא מחקר חדש שפורסם בכתב העת Frontiers of Human Neuroscience.
החוקרים הבריטים מ-University College London בחנו את 'המודעות ההיקפית' ביותר מ-200 מבוגרים וילדים בני 7-13 שנים ומצאו כי ילדים ובני נוער צעירים הרבה פחות טובים ממבוגרים בשימת לב למתרחש, כאשר הם עוסקים במשהו אחר.
כדי לבחון את המודעות ההיקפית המשתתפים התבקשו לבצע משימת מחשב בה היה עליהם לאתר איזה קו הוא הארוך ביותר בצורה של צלב. בסיבוב השביעי ריבוע שחור הבהב בחלקו העליון של המסך. המשתתפים נשאלו אם הם הבחינו בכך או לא.
משימות המחשב היו בשתי רמות קושי – רמה קלה בה היו הבדלים משמעותיים באורך של הקווים ורמה בינונית בה היו הבדלים פחות גדולים בקווים.
נמצא כי מבוגרים באופן עקבי הצליחו להבחין בריבוע (יותר מ-90%) גם במשימות ברמה הבינונית וגם במשימות ברמה הקלה, בעוד שתפקוד הילדים היה גרוע הרבה יותר. ככל שהילדים היו קטנים יותר, כך המודעות הסביבתית שלהם הייתה נמוכה יותר, כאשר בקרב הילדים בני 7-10 פחות מ-10% הבחינו בריבוע השחור במהלך המשימות ברמה הבינונית ורק כ-50% הבחינו בו במהלך המשימות הקלות.
לדברי החוקרים, ממצאי המחקר יכולים להסביר מדוע ילדים שמתרכזים בתוכנית טלוויזיה או משחק נוטים להתעלם מהוריהם. סביר להניח שילדים קטנים לא מנסים לתסכל את הוריהם באופן מכוון, אלא נראה שבקרב ילדים חסרה מודעות היקפית ומוחם פשוט לא קולט שקוראים לו.
חשוב מכך, חוסר מודעות היקפית עשוי להביא לכך שילדים יהיו כה מוסחים ממשהו פשוט כמו שלט פרסומת על גב אוטובוס שעובר או חוט שהשתחרר מהחולצה, שהם עלולים לא להיות מודעים לתנועה בכביש ולסכנות אחרות כאשר הם הולכים ברחוב.
החוקרים אומרים כי הורים ומטפלים צריכים לדעת שהתרכזות, אפילו במשהו פשוט, תגרום לילד להיות פחות מודע לסביבתו. לדוגמא, ילד שמנסה לרכוס את המעיל שלו בעודו חוצה את הכביש עשוי שלא להבחין ברכבים המגיעים, בעוד שלמוחו של מבוגר לא תהיה בעיה כזו.
הם מוסיפים כי היכולת להיות מודעים מחוץ למוקד תשומת הלב מתפתחת עם גיל, כך שילדים קטנים נמצאים בסיכון גבוה יותר לעיוורון לסביבה.
Front. Hum. Neurosci., 23 April 2014 | doi: 10.3389/fnhum.2014.00229